צטט: יוהידן 2015-10-16 08:01:30
צטט: חנה וייס 2015-10-16 06:43:50
צטט: יוהידן 2015-10-15 02:44:54
צטט: חנה וייס 2015-10-15 02:25:54
מתייה ריקאר קורא למנהיגי דת להצהיר: הרג של בני אדם לא מתקבל על הדעת
מתייה ריקאר ,מענין לי את קצה הישבן.
אני לא חי בזכותו,ולא בזכות הפציפיזם הטיבטי שאת מציגה,שלא היה ולא נברא.
לכי טפלי בעוני ובבערות בטיבט,לפני שבאה ליעץ לטובים ממך. דן
כנראה כיכב לעצמו.
תרדי עוד יותר נמוך טיפה,אולי תצליחי סוף סוף לנחות. דן
שוב דגתי דג. נאמר בהומור, אבל לא משנה --
התחושה העזה הזאת של עוול שנגרם לנו, של כעס על עלבון, למשל כשמאשימים אותנו בדבר שלא עשינו -- זאת "המטרה" זה האויב האמיתי שאותו צריכים ליירט כדי להשתחרר מכל הסבל.
זה "הקם להורגך" שאנחנו צריכים להשכים להרוג.
הדבר הזה, ה"אני" המוגזם הזה, יכול להיות רק בתוך החלקים או נפרד מהחלקים.
ה"אני" ה"עצמי" ה"אותי" לא יכול להיות נפרד מהחלקים. אין "אני" "עצמי" "אותי" נפרד מהגוף ומהתודעה.
נותר לחפש בתוך החלקים. כשבודקים איפה הדבר הזה נמצא, הדבר הזה אותו אנחנו מזהים באופן מוטעה לגמרי ובביטחון כמור בתור ה"אני" "העצמי" "אותי", אי אפשר למצוא אותו בגפיים, אי אפשר למצוא אותו באיברים, אי אפשר למצוא אותו בהפרשות ובנוזלים, אי אפשר למצוא אותו בשלד ובעצמות, אי אפשר למצוא אותו בתאים או במולקולות או באטומים. הוא פשוט לא נמצא.
אם הדבר הזה היה אמיתי, כמו המחשב הזה, למשל, ככל שהיינו מחפשים ומתקרבים ובודקים יותר היינו רואים אותו באופן בהיר וברור יותר, אבל זה לא המצב. ה"האני" ה"עצמי" ה"אותי" הזה -- הבודהיסטים קוראים לו "האני,האמיתי" ולפעמים "האני המדומה" -- לא נמצא כשמחשפים אותו, הוא נהיה יותר ויותר חלקלק ופחות ופחות ברור. כנ''ל אם מחפשים בתודעה שמשתנה מרגע לרגע, אם נחפש בתודעה על כל רבדיה, התודעות הגסות של חמשת החושים ובתודעות העדינות של שינה עמוקה ושל חלימה, פשוט לא נמצא אותו -- עד לעלבון הבא ואז אפשר לחזור על התרגיל, או אפשר (עדיף) פשוט להזכר בעלבון הקודם ולחפש באופן תדיר, ולחפש ביסודיות, כדי שלא ישאר איזה מקום בו לא חיפשנו, כדי שנהיה בטוחים שלא מצאנו ולא השארנו שום מקום שלא ביררנו ושלא בדקנו היטב.
ה"האני" הזה הוא מקור כל הסבל שביקום. כל האלימות בעולם נובעת מה"אני" ה"עצמי" ה"אותי" הזה שבכלל אי אפשר למצוא אותו כשמחפשים אותו. ה"אני" ה"עצמי" ה"אותי" לא קיים באופן בו נדמה שלנו שהוא קיים.
בסדר הניתוח שעשית (עם מלחהארץ0) אבל המושא לא נכון -- את ה"אני" הזה מחפשים אצל עצמנו ולא אצל זולתנו וזה מביא תועלת אמיתית. זה לא שהזולת לא קיים או שלא צריכים להתחשב בו. זה לא אומר שקמים בבוקר לא צריכים להגיד "מודה אני". אנחנו קיימים באופן של התהוות תלויה, כולנו קשורים זה בזה.
לא ייתכנו ישראלים מאושרים ללא פלסטינים מאושרים -- זה פשוט בלתי אפשרי ולחלוטין לא מציאותי.
/null/text_64k_1#