האם מדידת ביצועיהם של מנהלי השקעות מביאה תועלת למשקיעים?

מדידת ביצועיהם של מנהלי השקעות תופסת מקום מרכזי, הן במחקר האקדמי, והן במדיה הכלכלית. במשך השנים פותחו מספר מדדים כמותיים שמאפשרים להעריך ולדרג את ביצועיהם של מנהלי ההשקעות. אולם מדדים כמותיים, מעצם הגדרתם, מתבססים על התשואות שהושגו ע"י מנהלי ההשקעות בעבר.

חשיבותו של מדד הביצועים למשקיעים תלויה ביכולתו לתת אינדיקציה לגבי העתיד. כלומר: האם למנהל השקעות שיש לו ביצועים טובים בהווה יהיו גם ביצועים טובים בעתיד?

שאלה זאת איננה חדשה:

במאמר משנת 1965 (Mutual Fund Performance: Measurement and Prediction),

הציג פרופסור וויליאם שארפ מדד כמותי למדידת ביצועיהם של מנהלי השקעות, שנקרא אח"כ על שמו - מדד שארפ.

באותו מאמר כותב שארפ את הדברים הבאים:

ניתן לראות שישנם הבדלים משמעותיים בביצועי קרנות נאמנות הנמדדים על סמך נתונים היסטוריים. אבל המשקיע יכול להפיק תועלת ממדידת הביצועים ההיסטוריים של הקרן רק אם ישנה המשכיות של ביצועים טובים לאורך זמן. השאלות המעניינות יותר נוגעות לעתיד. באיזה מידה ניתן לחזות מראש את ביצועי הקרן?

(עמוד 9 במאמר).

כדי לענות על השאלה הזאת בדק שארפ נתונים של 34 קרנות נאמנות על פני תקופה של 20 שנה (1944 - 1963). הוא חילק את התקופה לשני עשורים וחישב את הביצועים של כל קרן בעשור הראשון ובעשור השני באמצעות מדד שארפ. מטרת הבדיקה הייתה לבחון האם ביצועי העבר מצביעים על הצפוי בעתיד.

תוצאות הבדיקה מוצגות בטבלה המצורפת.

בכל תקופה חולקו הקרנות לשתי קבוצות שוות (17 קרנות בכל תקופה) עפ"י דירוג הביצועים שלהן: הקרנות בעלות מדד שארפ גבוה מהחציון והקרנות בעלות מדד שארפ נמוך מהחציון.

למשקיע, שבתחילת התקופה השנייה (שנת 1954) היה רוכש באופן מקרי את אחת מ- 34 הקרנות, היה סיכוי של 50% לרכוש קרן שמדד שארפ שלה יהיה גבוה מהחציון ו- 50% סיכוי לרכוש קרן שמדד שארפ שלה יהיה נמוך מהחציון.

לעומת זאת, אילו אותו משקיע היה רוכש בשנת 1954 קרן מתוך 17 הקרנות שלהן היה מדד שארפ גבוה מהחציון בתקופה הקודמת (1944 - 1953), הסיכוי שלו לרכוש קרן שיהיה לה מדד שארפ גבוה היה עולה ל- 64.7%; כלומר הוא היה מגדיל את ההסתברות לבחירת קרן עם ביצועים טובים פי 1.29.

לסקירה המלאה...