"המצב", ככל הנראה, כלאחר ייאוש. יותר אנשים שואלים אותי באחרונה מתי אני חוזר: אין די במאמרים — כאשר הם נכתבים, כבר לא ניתזים שבבים. עכשיו שעת חירום, אסור לשבת בבית, חסרים שם אנשים כמוך. אני משקיף מבעד לחלוני ורואה הפגנות תמיכה המוניות מתחת למרפסת — עשרה עד עשרים אזרחים מודאגים.
לכל שוחרי הטוב ורעתי — אשיב: צר לי, "אין מצב". לא פרשתי מרצוני כדי לחזור בעל כורחי. זמני עבר, ואת הזמן אין להשיב, גם לא אותי. אני לא בני בגין, אם כי שנינו נוסעים בתחבורה ציבורית; עד אנה, עד מתי אפשר לתפוס טרמפ על אוטובוס. פרשתי כי הרגשתי כמו נטע זר. הקדנציה האחרונה שלי היתה לי כסיוט. הייתי שב הביתה סר וזעף, הפכתי למפלצת. משפחתי דחקה בי לחדול: לא עליך המלאכה לגמור, היא עוד תגמור אותך. כבר לפני 40 שנה חטפתי התקף ומאז תפקדתי בחצי לב; לבי נתן ולבי נלקח.
גם לו היססתי לרגע, הייתי מסלק את אחרון ספקותי לאחר מה שקרה בשבוע שעבר. ישיבה אחת של ועדה השליכה אור זוועה על כנסת חשוכה. שומר נפשו ולבו — ירחק. בוודאי, עוד נותרו בה כמה אנשים טובים, אך לא הם שמְשַווים לה את פניה: אמרת ח"כ, ומיד קופץ לנגד עיניך... אתם יודעים מי.
לא, לא בגלל הוויכוחים הסוערים, אפילו לא בגלל החרפות והגידופים. הכל בגלל הכלים שנשברים, ואין מי שיאחה. רק לפני 30 שנה הקאנו מקִרבנו את מאיר כהנא, כשהוצאנו את תנועתו המגונה אל מחוץ לגדר, והאמנו לתומנו שקברנו אותה.
עכשיו נתחלפו היוצרות: הכהניסטים הם שמוציאים את חברי הכנסת החוצה. ח"כים הורחקו בזה אחר זו מהישיבה, בעוד העומד בראש תנועה ניאו־נאצית נשאר ללהג וללעוג בפְנים. ממש עולם הפוך: מצד אחד שוקלים במשטרה ובפרקליטות איך מוציאים את להב"ה אל מחוץ לחוק, ומצד שני מכניסים אותה לבית המחוקקים, ולא בדלת האחורית. לו הייתי שם, גם אותי היה היו"ר סמוטריץ' הסמרקץ' מגרש, שולל ממני את זכות הצעקה, כשלגופשטיין הנבל הוא נותן את זכות הדיבור.
מלכתחילה לא היה צריך להזמין אותו, אסור היה. אבל היום אין מי שיעמוד בשער הכנסת ויחסום לו את הדרך. יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, מיתמם: "לא נמצאה סיבה חוקית לאסור על כניסתו", תירץ לאחר מעשה.
אבל לדיון בוועדה, להוֵוי ידוע, לא מגיעים באקראי; לא באים בלי להיות מוזמנים. הוא היה שם, כי מישהו היה מעוניין בנוכחותו. הלך זרזיר אצל עורב מפני שהוא מינו, וסמוטריץ' הוא מינו, כהניסט מהבית היהודי. מצא מין את מינהו, והיו"ר הקבוע, המזמין דוד אמסלם, הוא מינהו, כהניסט מהליכוד. "כהנא חי" מת, והוא בועט בכנסת. אין היום הבדל בין מפלגות הימין, כולן יוצאות חלציו של המת־החי.
כבר היו לכנסת ימים שחורים, יום כזה לא היה, וזאת רק ההתחלה; המשך יבוא בקרוב, והכיוון ברור. וכאשר יצחק הרצוג ויאיר לפיד הם שעומדים בראש "המחנה הנאור", מה הפלא אם חמישים גוונים לשחור.
פעם, לעת פרידה, אמרתי, שלמען חינוך ילדי ישראל אהיה מוכן לחזור. ההצעה הזאת ירדה זה כבר מהפרק בשל סיבות שרוח הזמן והמקום גרמה. עכשיו, ורק בגלל צוק העתים וביבי, זה הכל או לא־כלום — או ראשות ממשלה או המאמר השבועי; ואם לא רוצים אז לא נורא, אני לא מתגעגע.
יוסל'ה !! גם אנו לא מתגעגעים לשמוע/לקרוא את שטויותיך, לשולה (הסכלה הפוליטית),היתה מעט-הרבה יושרה, לך (פרט לכשרון לסכסך),אין אפילו זה.
הוספת תגובה על "טובל ושרץ בידיו"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה