עכשיו, ללא הסברים, פיטר בנט את פרופ' חגית מסר-ירון מכהונת סגנית יו"ר המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג). פורמאלית הוא אינו יכול לפטרה, לכן העמיד בפניה הצעה שאי-אפשר לסרב לה – שתפנה את מקומה. מסר-ירון מטעמיה-שלה הסכימה, ואף הסכימה (מה שמצדיק הרמת גבה) להישאר חברה במל"ג לאחר שימונה לה מחליף. האם אפשר שהיה כאן מהלך פוליטי?

בחודש יולי האחרון פיטר בנט את יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, ד"ר ניר מיכאלי. הטיעון לפיטורים שנמסר מאנשים במערכת היה – "תפיסות עולם שונות". אכן, ניר מיכאלי אינו חבר ב"בית הלאומי", אבל הוא איש מקצוע מנוסה בתחום החינוך. ועדת האיתור שהייתה אמורה למצוא לו מחליף עדיין "לא סיימה את תפקידה".

במקביל לפיטוריו של מיכאלי, באותו חודש יולי, מינה בנט את ד"ר אסף מלאך ליו"ר ועדת מקצוע האזרחות. יו"ר ועדת מקצוע במשרד החינוך הוא המוביל את תכנית הלימודים הלאומית באותו תחום, ואזרחות כידוע היא מקצוע בעל דרגת הרגישות החברתית-פוליטית הגבוהה ביותר. לכן יהיה זה חשוב להגות בדבריו של פרופ' נמרוד אלוני על מלאך בעקבות כנס שהשתתפו בו שניהם: "מלאך טען כנגד מצדדיה הנלהבים של הדמוקרטיה, כי הם חוטאים בהדתה שלה. דווקא מלאך, אדם דתי, שקרוב לוודאי אינו רואה בדת מכשלה לחיים טובים וראויים, דיבר על הדמוקרטיה כעל סוג של דתיות נחשלת אשר לוקה באמונות, הלכות והתנהגויות בעלות אופי קנאי, דוגמטי ודורסני. [...] לא נאמרה [ע"י מלאך] אף לא מלה אחת של אהדה לדמוקרטיה" (הארץ, 16.11.15). דייג – אוהב דגים?

ועכשיו נעביר דף לחודש אוגוסט. באוגוסט, לאחר פרישתו של פרופ' מנואל טרכטנברג מתפקיד יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), עם המעבר לפוליטיקה, מינה נפתלי בנט לתפקיד את פרופ' יפה זילברשץ, המכהנת כמשנה לנשיא אוניברסיטת בר אילן. כפי שפורסם בתקשורת, זילברשץ היא דמות בולטת בציונות הדתית וכיהנה בעבר כחברה בגרעין המייסד של הוועדה שבחרה את רשימת חברי הבית היהודי לבחירות 2009. איני טוען שפרופ' זילברשץ אינה ראויה לתפקיד, אבל בכל זאת הולכת ומצטיירת תמונה כלשהי של פוליטיזציה בוטה של מערכת החינוך.

פיטוריה עכשיו של מסר-ירון מסגנות יו"ר המל"ג החדירו דאגה רבה בקרב הקהילה האקדמית ביחס למהות שיקוליו של השר, לאופן התנהלותו ולאתיקה שהוא מפגין בתפקידו. בנט הוא שר החינוך מחודש מאי 2015, קצת יותר מחצי שנה, ולפני כן לא עסק בנושאי חינוך כלל. יכולתו להבין את מורכבותה של מערכת החינוך היא מוגבלת, יהיה מוכשר ככל שיהיה. למרות זאת הוא נקט כבר בשורה של מהלכים בעייתיים ומעוררי חשש.

קרוב לוודאי שהחשש הכבד ביותר נמצא בגזרת החינוך לאזרחות. מינויו של ראש ועדת מקצוע, אסף מלאך, שאולי אינו בעל זיקה דמוקרטית עמוקה, יוצר אצל המורים ספקות לגבי גבולות השיח הכיתתי. האם מותר יהיה להציג שאלות כמו: "למי שייך השטח של יהודה ושומרון?", "האם ההתנחלויות חוקיות?", "האם הן טובות למדינת ישראל?" – לא בכדי לקבוע בשאלות אלה עמדה, אלא רק על-מנת להציגן לדיון פתוח? המותר יהיה למורה להציג גם את עמדתו בדיון? האם מותר יהיה להעלות על נס את הכתוב במגילת העצמאות? האם ישוכתבו ספרי הלימוד באזרחות? עבור אנשי חינוך יש כאן מקום קרוב לדאגה.