כשאדם מת אומרים דברים בשיבחו אז אציין שלושה:

יוסי שריד השתמש מדי פעם בתחבורה ציבורית ונתקלתי בו מספר פעמים באוטובוס קו 25 או 26. גם כשהיה חבר כנסת וגם לאחר מכן. 

בזמן התקפות הקטיושות על צפון הארץ לפני מלחמת שלום הגליל הוא עבר לקרית שמונה לתקופה מסוימת ולימד שם אזרחות בבית הספר התיכון. 

לאחר מלחמת שלום הגליל, כששיירות צה"ל נעשו מטרה למטעני צד  הוא השתתף בליווי שיירות. לא משנה שהכל נעשה ברעש וצילצולים עם התיקשורת שהוא היה אשף בשימוש בה ולא משנה שעוזי לנדאו, קצין צנחנים במילואים, עשה זאת במשך חודשים ארוכים בלי שאיש ידע. דוגמה אישית חשובה.

ועכשיו אחרי שיצאתי ידי חובתי, אפשר לערוך איתו חשבון מסודר. לא אפרט את הכל אלא את הדברים שמעידים על אישיות בעלת המוסר הכפול וחוסר התוחלת הביצועית שלו.

שריד היה התועמלן הראשי של מפלגת העבודה מסוף שנות ה-60 והנהיג תעמולה בסגנון גבלסי. שכוונה בעיקר נגד מנחם בגין והליכוד. בשנת 1975, כשהתמוטטה קרן תל חי של תנועת החרות בים של חובות קפץ שריד לצרוח מה פתאום קרן ציבורית היא חברה פרטית ולא ציבורית בלי שמץ של מושג מה זה חברה "פרטית" ו"ציבורית" ("ציבורית" היא תמיד גוף עיסקי שיכול גם לגייס הון) מבחינה מישפטית ועורר גיחוך רבתי בקרב משפטנים..אבל ב1977 כשהוא ידע היטב את היקף השחיתות במפלגה שלו - מפלגת העבודה עדיין המשיך במלוא הכח בתעמולה הארסית שלו בשירות מפלגתו ולא השחיתויות הן שגרמו לו לנטוש אותה אלא 7 שנים מאוחר יותר כשנוכח בחוסר התוחלת של המפלגה לחזור לשלטון.

יוסי שריד אהב להציג עצמו כדמוקרט. המלונאי חיים שיף המנוח היה חבר אצ"ל אך את האימפריה המלונאית שהקים הוא חייב לפנחס ספיר ששריד היה מלבלריו ולכן הכיר את שיף היטב. שיף הקים את הרשת שלו בתקופה שבה אי אפשר היה לייבא אפילו מכסה של אסלה מחו"ל בלי רישיון ממשלתי. אי אפשר היה לקבל לירה אשראי בלי אישור ממשלתי.לאחר המהפך של שנת 1977, חזר שיף לפעילות פומבית בתנועת החרות והעמיד את משאביו ונכסיו לרשות מערכת הבחירות הטעונה והקשה בשנת 1981. בין השאר את הבניין שהיה בבעלותו ברח אבן גבירול (היום: מגדל המאה) ששם תלינו שלטי ענק של "מחל" שבלטו למרחוק והיו כמו סדין אדום בעיני השמאל. 
זה הוציא את יוסי שריד מדעתו והוא איים על חיים שיף בפומבי: "אתה כפוי טובה וכשנחזור לשלטון נעשה איתך את החשבון". הדמוקרט הגדול.

קראתי במדיה וגם בפייסבוק אנשים שמשבחים את כהונתו כשר חינוך. מישהו יכול להצביע על איזה שהוא הישג של שריד כשר חינוך? אני רק יודע שמספר שנים אחר כך פגשתי כמה עובדים ותיקים במשרד החינוך ושאלתי איך היה שריד כשר חינוך ותשובתם היתה: לא היה במשרד שר. העבודה השוטפת של שר לא עניינה אותו. הכל נעשה על ידי המנכ"ל. בקושי ראינו אותו. לא הרגשנו אותו כלל..

האיש אכן היה חד לשון ועט. בזה זה התחיל ובזה פחות או יותר זה נגמר..ועוד לא הזכרנו את ה"פוטש" שעשה לשולמית אלוני המנוחה שבדיעבד חיסל את האפשרות לאלטרנטיבה שמאלנית, אבל על זה אני לא ממש מצטער..