"חתונת השנאה" אינה צריכה להפתיע איש. היא רק קצה הקרחון של מה שכבר קיים כאן, ותחילתו של השלב הבא בהתפתחותן, הווייתן ואופיין של מדינת ישראל וארץ ישראל. השלב הבא הוא השתלטות פוליטית של החבורה "הקיצונית" מן הסרטון על מדינת ישראל כולה, כולל על כסא ראש הממשלה. מהיכן אני יודע? פשוט בתכלית: זה מה שעולה מן הדינאמיקה של האידיאולוגיה והפוליטיקה של החברה הישראלית מאז ששת הימים.

זה התקדם כך: בתחילה היתה התנחלות "שפויה"  מבית היוצר של תנועת העבודה (קריית ארבע, בקעת הירדן, רמת הגולן), על-פי "תכנית אלון". אחר כך בא "גוש אמונים", ויחד עם הליכוד בשלטון (1977 ואילך) התחילו בהתיישבות מסיבית בכל רחבי הגדה המערבית. ההתיישבות הזאת התחברה אל כוחות פוליטיים, שבראשם עומד מאז 1996 ראש הממשלה נתניהו ושמניינה היום הוא קצת פחות מ-400 אלף נפש. במהלך עשרים השנים הללו התהפכו היוצרות והפוליטיקאים של הימין, שבנו את המתנחלים, הפכו לתלויים בהם; וכיוון שהימין הישראלי הוא הגורם המכריע – החלה ארץ ישראל שולטת במדינת ישראל.

"חתונת השנאה" הבהירה שהסיפור לא נגמר בנקודה הזאת. הימין כידוע שולט במדינה והמתנחלים שולטים בימין. אבל לנוכח האירועים המזוויעים הפכו פתאום ראשי המתנחלים לכבשים תמימות במיוחד: "החבורה הקיצונית הזאת היא לא משלנו, ואל תדביקו לנו אותה". אבל רק לפני עשור או שניים רבים בימין אמרו על אלה, ראשי המתנחלים, אותו דבר: "החבורה הקיצונית הזאת היא לא משלנו, ואל תדביקו לנו אותה".

נתניהו "מגן החוק" היה בין הגורמים המסיתים שהובילו לרצח רבין (גלובס, 26.10.15). ומאז במשך עשרים שנה הוא מתעתע בנו ובעולם בשאלה לאן פניה של ישראל, וכך מאפשר למנהיגי המתנחלים וכל שאר סוגי העשבים השוטים לצמוח ולשגשג. סנט אקזיפרי סיפר לנו על כך מזמן: "היו כמה זרעים נוראיים בפלנטה שהיא ביתו של הנסיך הקטן -  זרעי באובב. קרקע הפלנטה היתה מלאה בהם. אם מאחרים לטפל בעצי הבאובב, כבר אי אפשר להיפטר מהם לעולם. הם מתפשטים בכל רחבי הכוכב, שורשיהם חודרים את מעבה האדמה, ואם הפלנטה קטנה מדי ועצי הבאובב רבים מדי, הפלנטה מתבקעת לרסיסים". אנחנו איחרנו ועכשיו אנחנו מתבקעים. כל דור ימני נוסף מבקש לכאורה להתנער מן "החבורה הקיצונית", אבל בפועל הוא מגדל ומשגשג אותה. עכשיו הגיע תורו של "הדאעש היהודי" שהולך ומשתלט.

אנחנו יכולים לחזור ולהירגע – הימין לא ייקח אחריות על תולדותיו, מעשיו וצאצאיו; הוא לא יספר שנוער הגבעות עשה עבורו פעמים רבות את העבודה; הוא לא יספר שרבים בקרבו יודעים מיהם אנשי "תג מחיר", אבל טוב להם בקיומו והם לא יסגירו את הפורעים וכיו"ב. נכון: במידת-מה יצא עתה המרצע מן השק כשראינו את בן-גביר וגופשטיין בין המחוללים ב"חתונת השנאה", ואיך נראים ה"מיין-סטרימיים" הללו במיטבם; אבל למען האמת, כבר אין סיבה שנופתע. המוני בני נוער בשטחים וגם בתחומי הקו הירוק מחבקים את מנופפי הנשק ודוקרי התמונות. הנוער הזה – שמתחזק את ראשי המתנחלים, שמתחזקים את אנשי הפוליטיקה הימנית, שמתחזקים את נתניהו וששולטים בעם שאינו מבין מה קורה לו – יגיע בתוך זמן לא רב לראשות הממשלה.

אזרחי ישראל ויהודי העולם ניצבים בפני שתי אפשרויות: או המשך המצב הקיים שפירושו עריצות גוברת של היהודים והתמרדות גוברת של הפלסטינים; או, מהלך שניתן עדיין לעשותו אם רוצה העם היהודי מדרך סביר לכף רגלו בעתיד – חתירה למדינה דו-לאומית דמוקרטית, שאליה מגייסים את כל אנשי הימין ואנשי השמאל שחוששים מן הטירוף של "חתונת השנאה" שישתלט עלינו בתוך מספר שנים.