כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    אקטואליה

    קהילת אקטואליה - המקום לדון בענייני היום, בארץ ובעולם. פוליטיקה, כלכלה, חברה, דעות והגות. אנא שמרו אל התבטאות נאותה!

    אקטואליה

    חברים בקהילה (5577)

    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אמיר ניצן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יוהידן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Einbar - blog
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דורון אנ_פל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    לולה של היום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ירוןפז1
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נתןפאר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    sem.
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אחר40
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    shimenben
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    זהות יהודית פרק י': הלב

    19/1/16 07:55
    0
    דרג את התוכן:
    2016-01-19 08:00:49
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:28:30

    צטט: חנה וייס 2016-01-18 13:46:42

    צטט: יוהידן 2016-01-18 13:00:14

    " לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל-תִּקַּח מִמֶּנִּי ". תהילים נא.

     

    לא התורה ולא הנביאים,לא שללו מבני אדם ערגה ומשאת נפש.

    האם יש במשאת נפש וערגה ערך דתי ? לא.

    ערך דתי ביהדות,יש רק לקיום מצוה בפועל.

    האדם רוצה, אוהב ,שונא , מצליח בחייו ,נכשל , חולה,בריא,,כל הרגשות האלה כולל סיפור חייו ,אינן רלוונטיות מבחינה דתית [יהודית].

    לעומת זאת. אם החליט לאכול כשר [מפני שאלוהים ציוה],אם החליט לאהוב  אהבה שבאה לידי בטוי רק במעשים את חברו ולא את דעא "ש[מפני שאלוהים ציוה] ,יש לזה ערך מבחינה דתית -יהודית. דן

     

    אני חולקת איתך ולשמחתי, יהודים רבים חולקים איתך על דעתך זו.

    יש מטרה וסיבה לעיסוק הדתי ויש לעיסוק בדת גם תוצאה סופית (או אינסופית). 

     

    מטרת הדת היא ריכוך הלב, פיתוח חשיבה מוסרית ואלטרואיסטית ובסופו של דבר, הארה, שיש לה שמות רבים ביהדות (גאולה, יום שכולו שבת, מילת הלב וכו'). 

     

    כל הדברים שאתה מזכיר, אוהב, שונא, מצליח, נכשל, חולה, בריא, כל אלה הם עיניינה של הדת -- רק תסתכל על התנ''ך! 

     

    אתה חייב להבין שאם אדם החליט -- כי אלוהים ציווה -- הוא לא קיים באופן עצמאי ובלתי תלוי. הוא החליט עקב קיום התנ''ך, הרבנים, המצווה, ההורים, חברים רבים (רעים, זולתים, אחרים). אין "אלוהים" "שם" ו"האדם" "פה". הדברים לא קיימים באופן כזה. אם מטרת הדת היהודית היא "דבקות באלוהים" -- צריכים לסגור את הפער התפיסתי הזה של נבדלות, של בדידות, של עצמיות, של נפרדות. 

     

    בנוסף, מומלץ אט אט להרחיב את מעגל האיכפתיות מהמעגל הצר של "אני ושלי" גם לזר ולגר וגם לאדם אותו אנחנו מכנים "אויב". מומלץ ליישר את השטח ולתפוס את כולם כבני אדם שווים שרוצים אושר ולא רוצים סבל. 

    זה לא אומר שלא צריכים לדאוג למשפחה, אבל זה אומר שלא צריכים לדאוג אך ורק למשפחה מתוך גישה אנוכית. 

     

    לעזור לדאעש זה לעזור לאנשים ללמוד אי אלימות, להפסיק לפגוע באנשים. זה נקרא לעזור לדאעש. אם איכפת לך מהם, כמובן שתרצה לעזור להם באופן הזה. אם הם לומדים אי אלימות, הם לא יהיו אויביך יותר. הם יהיו חברים טובים -- בדומה לגרמנים ולישראלים היום. לא טוב לשנוא, זה לא בריא לשנוא. השינאה גורמת לאינספור מחלות שלא לדבר על אלימות. השינאה היא האויב האמיתי. השינאה היא דבר רע מאוד. 

     

    היהדות היא אלטרואיסטית. "יהדות" לא אלטרואיסטית היא טעות תפיסתית, היא לא יהדות והיא אפילו לא דת. היא לא אנושית. היא דתיות, או גרוע מזה, דתייזם. "נגד הדתייזם כולנו צריכים להילחם."

     

     

    בודאי ובודאי שאנחנו חלוקים,כי אני יהודי,לא נוצרי  ולא בודהיסט. 

    ובאשר לתנ "ך או לשפה או להבנה ,כל אלה אינם באים בכלל לספר ולתאר אלא דבר אחד בלבד.

    את מחויבותם של בני האדם לאלוהים.

    אין כאן שום דיון על אלוהים,ולא   על מעלת רגשות האדם.

    ואהבת לרעך כמוך, זה רק הפניה למעשים  בפועל ברוח התורה[מצוות] ,ולא שיכתוב על חברו שירי אהבה.

    ושמחת בחגך והיית אך שמח ,אין שמחה ללא סוכה,אין ללא  אתרוג ,לולב,ערבה והדס[מצוות].

    ואהבת את השם אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך,אין אהבה כלל, אלא בקיום מצוות התורה בלבד  .דן

     

    שום דבר לא כזה וודאי. כל כך מהר נטשת את "אמת הספק", "האמת היחידה" לשיטתך?

    אני לא מוצאת סתירה בין היהדות והנוצרות והבודהיזם. גם ברמה הפילוסופית ישנה קירבה, אבל ללא ספק ברמת המוסר והאלטרואיזם והחמלה והסובלנות והסבלנות וההתמדה והנדיבות וכו' כל הדתות למעשה אותו הדבר. גם האיסלם, כמובן, מהמעט שאני מכירה. 

     

    כל סיפורי התנ''ך מתמודדים עם מצבים מהחיים: עם קינאה, עם יצרים, עם רמאות וכו'

    לכל אורך התנ''ך כל הנושאים האנושיים האלה עולים. הרעיון הוא כמובן להתעלות מעליהם, ללמוד משהו מהסיפורים האלה. תקשיב לקארן ארמסטרונג. פגשתי לאחרונה מישהו שקרא שלושה ספרים שלה ואמר שהיא כותבת נפלא ושכל הספרים שלה שהוא קרא נהדרים. (אדם חסר בית, הומלס, בניו יורק.) 

     

    אנחנו אמורים להזדהות ולפתח ולסגל את כל התכונות של אלוהים כדי להידמות לו. "בצלם". בשמונה עשרה, לא יודעת מה המנהג שאתה למדת, אבל כשאומרים "קדוש קדוש קדוש" (ומתרוממים קצת על כפות הרגליים) נהגנו להצמיד את הרגליים כדי להידמות למלאכים, כי למלאכים יש רק רגל אחת. אנחנו אמורים לגלם את כל התכונות האלוהיות, בו בזמן שאנחנו מפתחים ענווה אמיתית. ענווה אמיתית מלווה ביטחון עצמי, אנחנו לא אמורים להיות מעוכים ומדוכאים, וכמובן שגם לא מנופחים ויהירים.

     

    לגבי האהבה, תקשיב לרב אריה קפלן על מדיטציה יהודית. מתישהו אשתדל לתמלל, אבל לך אין בעיה עם אנגלית.

    תקשיב לשני החלקים. הנה חלק א'.

     

    ''

     

    http://www.youtube.com/watch?v=WAB19Jyp1BA

     

    אסכם בקצרה: הרב אריה קפלן אומר שההבדל בין מדיטציה ותפילה הוא הקצב, וממליץ להאיט פשוט ולהתעכב על המילים. למשל, לעצור במילה הזאת "אהבה" הרבה מאוד זמן, עד שתרגיש את הטעם שלה. עד שהמילה תיגע לך בלב. ואז תעצור ותתמקד כמה זמן בתובנה החדשה הזאת. 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    19/1/16 08:16
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-19 08:16:00
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:38:57

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 07:22:32

    צטט: יוהידן 2016-01-19 06:57:30

    צטט: חנה וייס 2016-01-18 17:17:37

    צטט: יוהידן 2016-01-18 13:07:54

    כל מעשה שאיננו נובע רק בגלל שאלוהים ציוה, הוא חסר כל ערך מבחינה דתית.  

    הויכוחים הגדולים בתלמוד וביהדות לכל אורך הדורות ,הם בשאלה "מה אלוהים ציוה  ",או מה התכוון או מה רוצה,ולא בשאלה "האם אתאיסת או בודהיסט  הוא צדיק ",היהדות לא עוסקת בזה.

     אם פה ושם יש איזה שבב של התעסקות ,זה רק לצורך לקיחת מוסר,למען קיום מצוות התורה באופן מעשי..

       דן

     

    תביא דוגמה. תביא דוגמה אחת בבקשה של דיון לגבי "מה אלוהים ציווה". תודה. 

     

    במהלך המפגש בין היהודים והדלאי לאמה והטיבטים (שמתועד בספר "היהודי שבלוטוס"), בהחלט התנהל דיון בין היהודים "האם בודהיסט הוא צדיק?". העולם היה גדול והקהילות האנושיות היו מרוחקות זו מזו. היהודים לא עסקו בשאלות מעין אלה מסיבות גיאופוליטיות והיסטוריות -- לא היה אינטרנט. אבל כשקבוצת יהודים הגיעה לדרמסלה, בהחלט היה מקום לדון בשאלה הזאת, לכן דנו בה. 

     

     

    מסכת ביצה פרק א,מחלוקת בית הלל ובבית שמאי.

     

    משנה מנוקדת

     

    • בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב - בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵאָכֵל.
    וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵאָכֵל.
    • בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאוֹר - בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ - בִּכְכוֹתֶבֶת.
    וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בִּכְזַיִת:

     

    שיפרתי, הוספתי תמונות. ראית? 

     

    איפה הציווי פה? המידתיות, הגדר -- והגדר היא לא המצווה עצמה -- ניתנת לפרשנות. 

    הרבנים כל הזמן מפרשים ומלבנים את הציוויים.

    אבל אין בשום מקום איזה מישהו שמכריז, בקול אלוהי נחרץ וחד משמעי כזה: ככה אלוהים החליט! ככה אני החלטתי! 

    מדברים ומתרצים ומתדיינים ומתווכחים ומלבנים ומפלפלים ולשים ומשוחחים, אבל כל זה בא כדי להגמיש את התודעה, לראות ולתפוס כל נושא מזוויות שונות, כדי להבין שגם שמאי וגם הלל צודקים, למרות שהמנהג הוא על פי הלל תמיד. 

     

    הלכה הולכת אחר הרוב בדעת רבים להטות,אלא שהחיוב ההלכתי "בדעת רוב " הוא חיוב פורמלי בלבד.

    במחלוקת "תנורו של עכנאי " היה רבי אליעזר בדעת מיעוט,יצאה בת קול מן השמיים  והודיעה שהלכה כמותו.

    ומדוע הלכה היתה  כמותו  ? האם מפני שחכם מאחרים ? לא.

    הלכה היא כזאת וכזאת,בגלל שרבי אליעזר החליט החלטה ערכית בהתאם לאישיותו.

    ומאחר והכרעה על בסיס אשיותו איננה ניתנת לנימוק שכלי,ומאחר ועצם היותך בודהיסטית איננה ניתנת להסבר לוגי,מכאן שבני אדם פועלים מן הסיבה העתיקה והראשונית "כי כך אני רוצה ".

    ומדוע את או אני או הוא רוצים דבר זה ולא אחר ?

    כי כך החלטנו.  זה ההסבר,זה הנימוק ואין בלתו. דן

     

    (אם תסדר לי משכורת כמו שלכם, יהיה לי יותר זמן לפטפט...) 

     

    זה לא "כי כך אני רוצה" -- מדובר בקשב עמוק לאינטואיציה, לקול דממה דקה. תפילת שמע היא לא קשב למוסיקת רוק אלא לרחשי הלב. 

     

    חשוב לברר איך ומתי מתעוררת "ההחלטה" הזאת, ההכרעה הזאת -- כי אני צריך? כי אני חושק? כי 'בא' לי? מתוך אמפתיה ורצון להקל על הזולת? מהו המניע? חשוב שנהיה מודעים למניע שלנו? מה מניע אותנו? האם המניע גשמי? אנוכי?כזה שאולי עדיף לוותר עליו? המניע הוא טוב, בריא, נכון, טהור, נקי, זך? האם המניע הוא אינטרס אישי נטו? האם אני דורך על אנשים אחרים בדרכי לדלת?


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    19/1/16 08:27
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-19 08:27:24
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:45:32

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 07:38:18

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:03:27

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 04:48:45

    המציאה החדשה -- 

     

    הברית החדשה מסבירה מיהו יהודי לפי ערלת הלב: 


    28 כִּי לֹא־הַמְצֻיָּן לְמַרְאֵה עֵינַיִם הוּא הַיְּהוּדִי וְלֹא הָאוֹת הַנִּרְאָה בַבָּשָׂר הִיא הַמִּילָה׃ 29 כִּי אִם־תּוֹכוֹ שֶׁל אָדָם הוּא יְהוּדִי וּמִילָה הִיא בַּלֵּב כְּפִי הָרוּחַ וְלֹא כְּפִי הַכְּתָב אֲשֶׁר־לֹא מִבְּנֵי אָדָם תְּהִלָּתוֹ כִּי אִם־מֵאֵת הָאֱלֹהִים׃

    אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ  אֶל־הָרוֹמִיִּים פֶּרֶק ב

     

     

     

    28 For he is not a Jew who is one outwardly, nor is circumcision that which is outward in the flesh. 29 But he is a Jew who is one inwardly; and circumcision is that which is of the heart, by the Spirit, not by the letter; and his praise is not from men, but from God.
    Romans 2: 28-29

     

    ועכשיו את באה במפורש  ולא רק ברמז,לבטל את תורת ישראל ?

    אני אומר,לכי תעבדי את אלילייך ושיקוצייך.

    בשביל מה באת לכאן להטיף בשם הנצרות ובשם עובדי האלילים בטיבט ?

     

     

    ממש לא. מה פתאום לבטל? נהפוך הוא. מה שכתוב בברית החדשה כאן תואם לגמרי את מה שהיהודים שציטטתי אומרים בתחילת הדיון. הנוצרים לקחו את זה למקום שלא צריכים ברית מילה, אבל לא כתוב שום דבר לגבי כן או לא לעשות ברית מילה. כתוב שהיהודי זה לא מהפה החוצה, זה לא הסממנים החיצוניים -- חסרים בעלי כיפות שגונבים ואונסים ורוצחים אפילו? אין תחפושת טובה יותר לנוכל מהתפושת החיצונית הזאת. יהודי, דהיינו, אדם רוחני, משמעו מי שעושה עבודה ממשית בלב, בפנים, בפנימיותו. זה יהודי. ישוע היה נביא והיו לו דברי תוכחה ליהודים. אבל במה שהוא שונה משאר הנביאים, למעשה? אפילו משה אמר: עם קשה עורף. עם קשה עורף זה משחר ההיסטוריה של העם (ספק עם) הזה. 

     

    הבעיה היא לא ביחס שלי ליהדות. אני מאוד מכבדת ומעריכה את היהדות. אישית, היהדות תרמה לי מאוד. הבעיה היא דווקא היחס שלך כלפי כל מה שלא יהודי. בדיוק בשביל זה צריכים הבנה בינדתית, בדיוק כדי לשנות את היחס המזלזל והמאויים הזה שאתה מייצג. אנחנו חיים היום בעולם גלובלי ופלורליסטי וחילוני צריך לכבד את כל הדתות ולעבוד על עצמו באופן חילוני-מוסרי-רוחני וכל אדם דתי, מכל דת שזאת לא תהיה, צריך להתחיל לכבד את כל מתרגלי ומאמיני הדתות האחרות וגם את האדם החילוני. אם ליבך לא ישתנה, איך אתה מצפה שיהיה שלום בעולם?  

     

    ערלת לבבכם שכתוב בספר דברים ,זה בענין אי קיום המצוות בלבד.  

    כלומר : לא הניח תפילין, לא בנה סוכה,משמע ערל לב.

     אין לזה שום קשר עם ערלת הגוף [מילה] ואין לקשור בין הדברים,מכיון שברית מילה היא מצוה מעשית.

    כלומר : בעצם שהיהודי מל את בניו ומכניסם בבריתו של אברהם אבינו, הוא מבטא את אי היותו ערל לב. דן

     

    ברמת הפשט, אולי. ברמת רמז דרש וסוד, לא. 

     

    הקשר לערלת הגוף הוא המשמעות הסמלית של ברית המילה. ברית המילה של הגוף מרמזת על ברית המילה של הלב. 

    למנהגים יש משמעות עמוקה, ברית מילה היא לא סתם איזה טקס שבטי, כמו של חבורת רחוב בניו יורק. 

     

    ישנם שלבים בהתפתחות רוחנית.

    סור מרע, עשה טוב; ברית מילה של הגוף וברית מילה של הלב.

    סור מרע אנחנו שומרים על הגוף ועל הדיבור שלנו ומשתדלים להתחיל להשתלט על המחשבות הפרועות שיש לנו (לא תחמוד, ואהבת את אדוני אלוהיך, ואהבת לרעך). ברית מילה של הלב זה כבר שלב של מודעות, שלב תודעתי, שלב של עבודה פנימית ממושכת ועקבית ומעמיקה. איפה הערלה הזאת? מהי הערלה הזאת? אני צריך לזהות את הערלה הזאת אצלי ולהסיר אותה. עד שלא מזהים מה צריכים להסיר אי אפשר להסיר אותה. "כל דבר שמרכך את הלב" מקרב אותנו לתובנות האלה. 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    19/1/16 08:30
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-19 08:30:59
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:51:52

    ובאשר ליחס שלי למי שאינם יהודים,אז זה שהנביא יונה הלך להציל את תושביה הגויים של העיר הגדולה נינוה ולהחזירם בתשובה,זה לא אומר שהלך לעשות איתם טרנספורמציה דתית,ואין כאן אישור לנישואי תערובת ולהתבוללות.דן

     

    אויש. כולם בני אדם, דן. גוי זה לא מצורע וגם מצורע הוא אדם. צריכים להפסיק לנדות ולקטלג פוראבר forever, אין לזה סוף. 

     

    (שיורה יסביר לך על נישואי תערובת... הבנתי שגם אתה די מומחה לנושא... )


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    19/1/16 08:55
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-19 08:55:40
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    כתבה נחמדה במהות החיים על האינטואציה.

    מחקרים מדעיים: החוש השישי אכן קיים

    אפשר גם לומר שהאינטואיציה היא הלב.


     


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    20/1/16 05:05
    0
    דרג את התוכן:
    2016-01-20 05:07:46
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    הרחבת הלב מתרחשת בהדרגה, מ"אני ושלי" לכל בעלי התודעה, כל הבריות, כל הייצורים. 

    בהתחלה אנחנו מבקשים את טובתם רק של המשפחה ושל האנשים אותם אנחנו מתייגים "חברים".

    אבל אפשר ומומלץ להרחיב את הלב גם לאנשים אותם אנחנו לא מכירים מאוד טוב, אנשים נייטרלים, אנשים אותם אנחנו מכנים "זרים". בהדרגה ניתן להרחיב את הלב גם לאנשים שקשה לנו איתם ולבסוף גם לאנשים אותם אנחנו מתייגים "אוייבים".

     

    גם לא חייבים לעבור את כל הסדר הזה בדיוק -- אפשר לתרגל באופן יומומי את הרחבת הלב לשלושת סוגי האנשים.

     

    נוכל להבין שכולם בני אדם בדיוק כמוני, שסובלים מפלוס מינוס אותן דאגות ומאותם תחלואים וקשיים. 

     

    מכיוון שקשה ביותר להרחיב את הלב לאנשים אותם אנחנו מתייגים "אויבים", ממש לא מומלץ להתחיל מהמטלה הקשה ביותר. אם נתחיל מהסוף, ניכשל ונחשוב שכל הרעיון בלתי אפשרי.

     

    לכן גם לא מומלץ להתחיל דווקא מסוגי הדיונים שנפוצים באקטואליה: חמלה/איבה/צדק ל"מחבלים" ולעורפי ראשים ולמבצעי טבח. 

     

    הסוג הזה של דיונים ואלימות בכלל מושכים את תשומת הלב שלנו כי הדברים האלה כל כך מזעזעים וכל כך חורים לנו. 

     

    למה הם כל כך מזעזעים אותנו? כי הטבע הבסיסי שלנו חומל ובלתי אלים.

    ככל שנעסוק בדברים לא אלימים, שתואמים את הטבע הבסיסי של התודעה שלנו, נרגיש טוב יותר. 

    אבל יוצא שאנחנו עוסקים בדיוק בההפך ממה שיכול להתחיל לאפשר לנו קצת שלווה פנימית. 

     

    לשיקול דעתכם. 

     

    להרחיב את מעגל חמלתנו פרופ' רוברט תורמן, עם כתוביות בעברית


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    20/1/16 06:37
    0
    דרג את התוכן:
    2016-01-20 06:50:01
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:00:49

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:28:30

     

     

    בודאי ובודאי שאנחנו חלוקים,כי אני יהודי,לא נוצרי  ולא בודהיסט. 

    ובאשר לתנ "ך או לשפה או להבנה ,כל אלה אינם באים בכלל לספר ולתאר אלא דבר אחד בלבד.

    את מחויבותם של בני האדם לאלוהים.

    אין כאן שום דיון על אלוהים,ולא   על מעלת רגשות האדם.

    ואהבת לרעך כמוך, זה רק הפניה למעשים  בפועל ברוח התורה[מצוות] ,ולא שיכתוב על חברו שירי אהבה.

    ושמחת בחגך והיית אך שמח ,אין שמחה ללא סוכה,אין ללא  אתרוג ,לולב,ערבה והדס[מצוות].

    ואהבת את השם אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך,אין אהבה כלל, אלא בקיום מצוות התורה בלבד  .דן

     

    1.שום דבר לא כזה וודאי. כל כך מהר נטשת את "אמת הספק", "האמת היחידה" לשיטתך?

    אני לא מוצאת סתירה בין היהדות והנוצרות והבודהיזם. גם ברמה הפילוסופית ישנה קירבה, אבל ללא ספק ברמת המוסר והאלטרואיזם והחמלה והסובלנות והסבלנות וההתמדה והנדיבות וכו' כל הדתות למעשה אותו הדבר. גם האיסלם, כמובן, מהמעט שאני מכירה. 

     

    2.כל סיפורי התנ''ך מתמודדים עם מצבים מהחיים: עם קינאה, עם יצרים, עם רמאות וכו'

    לכל אורך התנ''ך כל הנושאים האנושיים האלה עולים. הרעיון הוא כמובן להתעלות מעליהם, ללמוד משהו מהסיפורים האלה. תקשיב לקארן ארמסטרונג. פגשתי לאחרונה מישהו שקרא שלושה ספרים שלה ואמר שהיא כותבת נפלא ושכל הספרים שלה שהוא קרא נהדרים. (אדם חסר בית, הומלס, בניו יורק.) 

     

    3.אנחנו אמורים להזדהות ולפתח ולסגל את כל התכונות של אלוהים כדי להידמות לו. "בצלם". בשמונה עשרה, לא יודעת מה המנהג שאתה למדת, אבל כשאומרים "קדוש קדוש קדוש" (ומתרוממים קצת על כפות הרגליים) נהגנו להצמיד את הרגליים כדי להידמות למלאכים, כי למלאכים יש רק רגל אחת. אנחנו אמורים לגלם את כל התכונות האלוהיות, בו בזמן שאנחנו מפתחים ענווה אמיתית. ענווה אמיתית מלווה ביטחון עצמי, אנחנו לא אמורים להיות מעוכים ומדוכאים, וכמובן שגם לא מנופחים ויהירים.

     

    4.לגבי האהבה, תקשיב לרב אריה קפלן על מדיטציה יהודית. מתישהו אשתדל לתמלל, אבל לך אין בעיה עם אנגלית.

    תקשיב לשני החלקים. הנה חלק א'.

     

    ''

     

    http://www.youtube.com/watch?v=WAB19Jyp1BA

     

    אסכם בקצרה: הרב אריה קפלן אומר שההבדל בין מדיטציה ותפילה הוא הקצב, וממליץ להאיט פשוט ולהתעכב על המילים. למשל, לעצור במילה הזאת "אהבה" הרבה מאוד זמן, עד שתרגיש את הטעם שלה. עד שהמילה תיגע לך בלב. ואז תעצור ותתמקד כמה זמן בתובנה החדשה הזאת. 

     

     

    1.אף אחד לא יכול לדבר בשם האמת האבסולוטית,והטלת הספק שאני מטיל בכל מה שאני חושב או אומר,איננה מונעת ממני לדבר בשם האמת שלי,ולנמק את דעותי היטב.

    אין סתירה  בהשתחויה,השאלה היא איך למי ומדוע.  וכאשר את ואני משתחוים באותו היום,זה עדין לא עושה אותנו שותפים לאיזה שהוא ענין אמוני.

    2.כל 24 ספרי הקודש מטרתם אחת בלבד, האדם מול אלוהים=קיום מצוות.  זה מופיע במודוסים שונים. המודוס הנבואי,המודוס הסיפורי, המודוס הפיוטי, המודוס המשפטי, שכולם בענין תכלית אחת ויחידה, היחס שבין האדם לאלוהיו,שבא לידי בטוי במחויבות האדם לתורה ומצוות.

    3.אני שולל כל ניסיון לתאר את האלוהים כדמות,לרבות  תיאור תכונותיו ומחשבותיו,מלבד מה שכתוב ב24 ספרי הקודש[וגם שם יש לי טענות].

    ומכאן,ממילא איננו יכול לחקות את מה שאין לתאר כלל.

    כמו כן, זה שהאדם [בשר רימה ותולעה] רוצה להידמות לאלוהים, זה לא אומר שהוא יכול או שהוא מכיר ויודע ומבין את פירוש המילה אלוהים.  אז אני מציע,שבמקום לנסות להידמות למה שהוא לא ,יתחיל לקיים מצוה אחת מן התורה [מפני שאלוהים ציוה],יתקדם לעשות עוד מצוה ועוד אחת, במקום לשגות בדמיונות שוא.

    4.אני מציע לו להקשיב לי,יש לו מה ללמוד וגם מאוד כדאי  לו. דן


    --
    רוח חרישית.
    20/1/16 06:39
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-20 06:39:01
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:16:00

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:38:57

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 07:22:32

    צטט: יוהידן 2016-01-19 06:57:30

    צטט: חנה וייס 2016-01-18 17:17:37

    צטט: יוהידן 2016-01-18 13:07:54

    כל מעשה שאיננו נובע רק בגלל שאלוהים ציוה, הוא חסר כל ערך מבחינה דתית.  

    הויכוחים הגדולים בתלמוד וביהדות לכל אורך הדורות ,הם בשאלה "מה אלוהים ציוה  ",או מה התכוון או מה רוצה,ולא בשאלה "האם אתאיסת או בודהיסט  הוא צדיק ",היהדות לא עוסקת בזה.

     אם פה ושם יש איזה שבב של התעסקות ,זה רק לצורך לקיחת מוסר,למען קיום מצוות התורה באופן מעשי..

       דן

     

    תביא דוגמה. תביא דוגמה אחת בבקשה של דיון לגבי "מה אלוהים ציווה". תודה. 

     

    במהלך המפגש בין היהודים והדלאי לאמה והטיבטים (שמתועד בספר "היהודי שבלוטוס"), בהחלט התנהל דיון בין היהודים "האם בודהיסט הוא צדיק?". העולם היה גדול והקהילות האנושיות היו מרוחקות זו מזו. היהודים לא עסקו בשאלות מעין אלה מסיבות גיאופוליטיות והיסטוריות -- לא היה אינטרנט. אבל כשקבוצת יהודים הגיעה לדרמסלה, בהחלט היה מקום לדון בשאלה הזאת, לכן דנו בה. 

     

     

    מסכת ביצה פרק א,מחלוקת בית הלל ובבית שמאי.

     

    משנה מנוקדת

     

    • בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב - בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵאָכֵל.
    וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵאָכֵל.
    • בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאוֹר - בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ - בִּכְכוֹתֶבֶת.
    וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בִּכְזַיִת:

     

    שיפרתי, הוספתי תמונות. ראית? 

     

    איפה הציווי פה? המידתיות, הגדר -- והגדר היא לא המצווה עצמה -- ניתנת לפרשנות. 

    הרבנים כל הזמן מפרשים ומלבנים את הציוויים.

    אבל אין בשום מקום איזה מישהו שמכריז, בקול אלוהי נחרץ וחד משמעי כזה: ככה אלוהים החליט! ככה אני החלטתי! 

    מדברים ומתרצים ומתדיינים ומתווכחים ומלבנים ומפלפלים ולשים ומשוחחים, אבל כל זה בא כדי להגמיש את התודעה, לראות ולתפוס כל נושא מזוויות שונות, כדי להבין שגם שמאי וגם הלל צודקים, למרות שהמנהג הוא על פי הלל תמיד. 

     

    הלכה הולכת אחר הרוב בדעת רבים להטות,אלא שהחיוב ההלכתי "בדעת רוב " הוא חיוב פורמלי בלבד.

    במחלוקת "תנורו של עכנאי " היה רבי אליעזר בדעת מיעוט,יצאה בת קול מן השמיים  והודיעה שהלכה כמותו.

    ומדוע הלכה היתה  כמותו  ? האם מפני שחכם מאחרים ? לא.

    הלכה היא כזאת וכזאת,בגלל שרבי אליעזר החליט החלטה ערכית בהתאם לאישיותו.

    ומאחר והכרעה על בסיס אשיותו איננה ניתנת לנימוק שכלי,ומאחר ועצם היותך בודהיסטית איננה ניתנת להסבר לוגי,מכאן שבני אדם פועלים מן הסיבה העתיקה והראשונית "כי כך אני רוצה ".

    ומדוע את או אני או הוא רוצים דבר זה ולא אחר ?

    כי כך החלטנו.  זה ההסבר,זה הנימוק ואין בלתו. דן

     

    (אם תסדר לי משכורת כמו שלכם, יהיה לי יותר זמן לפטפט...) 

     

    זה לא "כי כך אני רוצה" -- מדובר בקשב עמוק לאינטואיציה, לקול דממה דקה. תפילת שמע היא לא קשב למוסיקת רוק אלא לרחשי הלב. 

     

    חשוב לברר איך ומתי מתעוררת "ההחלטה" הזאת, ההכרעה הזאת -- כי אני צריך? כי אני חושק? כי 'בא' לי? מתוך אמפתיה ורצון להקל על הזולת? מהו המניע? חשוב שנהיה מודעים למניע שלנו? מה מניע אותנו? האם המניע גשמי? אנוכי?כזה שאולי עדיף לוותר עליו? המניע הוא טוב, בריא, נכון, טהור, נקי, זך? האם המניע הוא אינטרס אישי נטו? האם אני דורך על אנשים אחרים בדרכי לדלת?

     

    האדם איננו חשוב.

    לא  אהבותיו,לא שנאותיו, לא חויותיו הרגשיות נפשיות,לא הבנתו או אי הבנתו,לא רצונו או אי רצונו.

    יואיל היהודי לקיים מצווה מן התורה,בין רוצה בין לא  רוצה,בין מרגיש בין לא מרגיש,אוהב לא אוהב,נהנה סובל, חכם טיפש,גיבור או פחדןן,שמן רזה,,עשיר עני,,,יואיל לקיים מצוה בפועל,זה ותו לא !.


    --
    רוח חרישית.
    20/1/16 06:41
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-20 06:41:07
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:27:24

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:45:32

     

     

    ערלת לבבכם שכתוב בספר דברים ,זה בענין אי קיום המצוות בלבד.  

    כלומר : לא הניח תפילין, לא בנה סוכה,משמע ערל לב.

     אין לזה שום קשר עם ערלת הגוף [מילה] ואין לקשור בין הדברים,מכיון שברית מילה היא מצוה מעשית.

    כלומר : בעצם שהיהודי מל את בניו ומכניסם בבריתו של אברהם אבינו, הוא מבטא את אי היותו ערל לב. דן

     

    ברמת הפשט, אולי. ברמת רמז דרש וסוד, לא. 

     

    הקשר לערלת הגוף הוא המשמעות הסמלית של ברית המילה. ברית המילה של הגוף מרמזת על ברית המילה של הלב. 

    למנהגים יש משמעות עמוקה, ברית מילה היא לא סתם איזה טקס שבטי, כמו של חבורת רחוב בניו יורק. 

     

    ישנם שלבים בהתפתחות רוחנית.

    סור מרע, עשה טוב; ברית מילה של הגוף וברית מילה של הלב.

    סור מרע אנחנו שומרים על הגוף ועל הדיבור שלנו ומשתדלים להתחיל להשתלט על המחשבות הפרועות שיש לנו (לא תחמוד, ואהבת את אדוני אלוהיך, ואהבת לרעך). ברית מילה של הלב זה כבר שלב של מודעות, שלב תודעתי, שלב של עבודה פנימית ממושכת ועקבית ומעמיקה. איפה הערלה הזאת? מהי הערלה הזאת? אני צריך לזהות את הערלה הזאת אצלי ולהסיר אותה. עד שלא מזהים מה צריכים להסיר אי אפשר להסיר אותה. "כל דבר שמרכך את הלב" מקרב אותנו לתובנות האלה. 

    אני שולל לחלוטין  את הסודות  ,מפני שהשמיים  שמיים לשם,והארץ נתן לבני אדם.

    עניני הסודות,מדרכם של שבתאי צבי וענן בן דויד.

    יש  בני אדם שמחשיבים עצמם הרבה מעבר לערכם,ומתיימרים לדבר  כאילו יודעים סודות ,את שמות המלאכים ואת מספר הרקיעים וכו.

     זה חיקוי של האליליזם הכנעני והתנשאות חוצפנית  .  דן


    --
    רוח חרישית.
    20/1/16 06:41
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-20 06:41:57
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:30:59

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:51:52

    ובאשר ליחס שלי למי שאינם יהודים,אז זה שהנביא יונה הלך להציל את תושביה הגויים של העיר הגדולה נינוה ולהחזירם בתשובה,זה לא אומר שהלך לעשות איתם טרנספורמציה דתית,ואין כאן אישור לנישואי תערובת ולהתבוללות.דן

     

    אויש. כולם בני אדם, דן. גוי זה לא מצורע וגם מצורע הוא אדם. צריכים להפסיק לנדות ולקטלג פוראבר forever, אין לזה סוף. 

     

    (שיורה יסביר לך על נישואי תערובת... הבנתי שגם אתה די מומחה לנושא... )

     

    במילה " גוי  " אין גליון ציונים,ואל תיחסי לדברי ריח,כדי לזכות בנקודות זכות שאינן מגיעות לך.

    במקום לחלק לי ציונים,יותר טוב תשיבי ענינית ובמדוייק על דברי.דן


    --
    רוח חרישית.
    20/1/16 06:45
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-20 06:45:42
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2016-01-20 05:07:46

    הרחבת הלב מתרחשת בהדרגה, מ"אני ושלי" לכל בעלי התודעה, כל הבריות, כל הייצורים. 

    בהתחלה אנחנו מבקשים את טובתם רק של המשפחה ושל האנשים אותם אנחנו מתייגים "חברים".

    אבל אפשר ומומלץ להרחיב את הלב גם לאנשים אותם אנחנו לא מכירים מאוד טוב, אנשים נייטרלים, אנשים אותם אנחנו מכנים "זרים". בהדרגה ניתן להרחיב את הלב גם לאנשים שקשה לנו איתם ולבסוף גם לאנשים אותם אנחנו מתייגים "אוייבים".

     

    גם לא חייבים לעבור את כל הסדר הזה בדיוק -- אפשר לתרגל באופן יומומי את הרחבת הלב לשלושת סוגי האנשים.

     

    נוכל להבין שכולם בני אדם בדיוק כמוני, שסובלים מפלוס מינוס אותן דאגות ומאותם תחלואים וקשיים. 

     

    מכיוון שקשה ביותר להרחיב את הלב לאנשים אותם אנחנו מתייגים "אויבים", ממש לא מומלץ להתחיל מהמטלה הקשה ביותר. אם נתחיל מהסוף, ניכשל ונחשוב שכל הרעיון בלתי אפשרי.

     

    לכן גם לא מומלץ להתחיל דווקא מסוגי הדיונים שנפוצים באקטואליה: חמלה/איבה/צדק ל"מחבלים" ולעורפי ראשים ולמבצעי טבח. 

     

    הסוג הזה של דיונים ואלימות בכלל מושכים את תשומת הלב שלנו כי הדברים האלה כל כך מזעזעים וכל כך חורים לנו. 

     

    למה הם כל כך מזעזעים אותנו? כי הטבע הבסיסי שלנו חומל ובלתי אלים.

    ככל שנעסוק בדברים לא אלימים, שתואמים את הטבע הבסיסי של התודעה שלנו, נרגיש טוב יותר. 

    אבל יוצא שאנחנו עוסקים בדיוק בההפך ממה שיכול להתחיל לאפשר לנו קצת שלווה פנימית. 

     

    לשיקול דעתכם. 

     

    להרחיב את מעגל חמלתנו פרופ' רוברט תורמן, עם כתוביות בעברית

     

    ביהדות כפי שאני מבין אותה ,אדם  מכין ליבו לעבודת הבורא,ולא לעבודת עצמו או חויתו הנפשית .

    זה לא אומר שאסור לו לחוות או לבטא רגשותיו,אבל זאת לא מטרה כלל וכלל,גם אין לחויותיו אלה  שום ערך דתי.

    כמו כן,תורת ישראל מחייבת את האדם ,ללשפוט בין הטוב והרע ולא להשלים ביניהם,מכיון שיהדות איננה בודהיזם.

    היהדות דורשת הכרעה  ברורה, ולא התחמקות ופלצפנות טיבטית.


    --
    רוח חרישית.
    20/1/16 14:37
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-20 14:37:25
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2016-01-20 06:50:01

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:00:49

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:28:30

     

     

    בודאי ובודאי שאנחנו חלוקים,כי אני יהודי,לא נוצרי  ולא בודהיסט. 

    ובאשר לתנ "ך או לשפה או להבנה ,כל אלה אינם באים בכלל לספר ולתאר אלא דבר אחד בלבד.

    את מחויבותם של בני האדם לאלוהים.

    אין כאן שום דיון על אלוהים,ולא   על מעלת רגשות האדם.

    ואהבת לרעך כמוך, זה רק הפניה למעשים  בפועל ברוח התורה[מצוות] ,ולא שיכתוב על חברו שירי אהבה.

    ושמחת בחגך והיית אך שמח ,אין שמחה ללא סוכה,אין ללא  אתרוג ,לולב,ערבה והדס[מצוות].

    ואהבת את השם אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך,אין אהבה כלל, אלא בקיום מצוות התורה בלבד  .דן

     

    1.שום דבר לא כזה וודאי. כל כך מהר נטשת את "אמת הספק", "האמת היחידה" לשיטתך?

    אני לא מוצאת סתירה בין היהדות והנוצרות והבודהיזם. גם ברמה הפילוסופית ישנה קירבה, אבל ללא ספק ברמת המוסר והאלטרואיזם והחמלה והסובלנות והסבלנות וההתמדה והנדיבות וכו' כל הדתות למעשה אותו הדבר. גם האיסלם, כמובן, מהמעט שאני מכירה. 

     

    2.כל סיפורי התנ''ך מתמודדים עם מצבים מהחיים: עם קינאה, עם יצרים, עם רמאות וכו'

    לכל אורך התנ''ך כל הנושאים האנושיים האלה עולים. הרעיון הוא כמובן להתעלות מעליהם, ללמוד משהו מהסיפורים האלה. תקשיב לקארן ארמסטרונג. פגשתי לאחרונה מישהו שקרא שלושה ספרים שלה ואמר שהיא כותבת נפלא ושכל הספרים שלה שהוא קרא נהדרים. (אדם חסר בית, הומלס, בניו יורק.) 

     

    3.אנחנו אמורים להזדהות ולפתח ולסגל את כל התכונות של אלוהים כדי להידמות לו. "בצלם". בשמונה עשרה, לא יודעת מה המנהג שאתה למדת, אבל כשאומרים "קדוש קדוש קדוש" (ומתרוממים קצת על כפות הרגליים) נהגנו להצמיד את הרגליים כדי להידמות למלאכים, כי למלאכים יש רק רגל אחת. אנחנו אמורים לגלם את כל התכונות האלוהיות, בו בזמן שאנחנו מפתחים ענווה אמיתית. ענווה אמיתית מלווה ביטחון עצמי, אנחנו לא אמורים להיות מעוכים ומדוכאים, וכמובן שגם לא מנופחים ויהירים.

     

    4.לגבי האהבה, תקשיב לרב אריה קפלן על מדיטציה יהודית. מתישהו אשתדל לתמלל, אבל לך אין בעיה עם אנגלית.

    תקשיב לשני החלקים. הנה חלק א'.

     

    ''

     

    http://www.youtube.com/watch?v=WAB19Jyp1BA

     

    אסכם בקצרה: הרב אריה קפלן אומר שההבדל בין מדיטציה ותפילה הוא הקצב, וממליץ להאיט פשוט ולהתעכב על המילים. למשל, לעצור במילה הזאת "אהבה" הרבה מאוד זמן, עד שתרגיש את הטעם שלה. עד שהמילה תיגע לך בלב. ואז תעצור ותתמקד כמה זמן בתובנה החדשה הזאת. 

     

     

    1.אף אחד לא יכול לדבר בשם האמת האבסולוטית,והטלת הספק שאני מטיל בכל מה שאני חושב או אומר,איננה מונעת ממני לדבר בשם האמת שלי,ולנמק את דעותי היטב.

    אין סתירה  בהשתחויה,השאלה היא איך למי ומדוע.  וכאשר את ואני משתחוים באותו היום,זה עדין לא עושה אותנו שותפים לאיזה שהוא ענין אמוני.

    2.כל 24 ספרי הקודש מטרתם אחת בלבד, האדם מול אלוהים=קיום מצוות.  זה מופיע במודוסים שונים. המודוס הנבואי,המודוס הסיפורי, המודוס הפיוטי, המודוס המשפטי, שכולם בענין תכלית אחת ויחידה, היחס שבין האדם לאלוהיו,שבא לידי בטוי במחויבות האדם לתורה ומצוות.

    3.אני שולל כל ניסיון לתאר את האלוהים כדמות,לרבות  תיאור תכונותיו ומחשבותיו,מלבד מה שכתוב ב24 ספרי הקודש[וגם שם יש לי טענות].

    ומכאן,ממילא איננו יכול לחקות את מה שאין לתאר כלל.

    כמו כן, זה שהאדם [בשר רימה ותולעה] רוצה להידמות לאלוהים, זה לא אומר שהוא יכול או שהוא מכיר ויודע ומבין את פירוש המילה אלוהים.  אז אני מציע,שבמקום לנסות להידמות למה שהוא לא ,יתחיל לקיים מצוה אחת מן התורה [מפני שאלוהים ציוה],יתקדם לעשות עוד מצוה ועוד אחת, במקום לשגות בדמיונות שוא.

    4.אני מציע לו להקשיב לי,יש לו מה ללמוד וגם מאוד כדאי  לו. דן

     

    הי דן, הפרטנר שלי לשלום עולמי. 

     

    הבודהה, שהיה איינשטיין של התודעה (זה שווה דיון לפחות - ואולי אתר), היה מדען וגילה והצליח לבטא וללמד כמה אמיתות שאנחנו, בזמן שאנחנו חוקרים את טבע תודעתנו, יכולים לקחת בתור היפותיזות לבדיקה working hypotheses. 

     

    הבודהה לא לימד אמת אחת ואבסולוטית, אלא שתי אמיתות שנכונות בו זמנית. הוא טען שישנן שתי אמיתות שנכונות באותה המידה בו זמנית והן בעצם שני צדדים שאותה המטבע -- המציאות. הבודהה לימד שהאמת היחסית של המציאות שאנחנו חיים בה ומכירים עם החושים שלנו: ארוך/קצר, דק/עבה, שמן/רזה, טוב/רע, קיימת. היא לא לא קיימת. כולנו רואים שהמציאות קיימת באופן הזה.

     

    בנוסף, הוא גם גילה ולימד אמת אבסולוטית או אמת אולטימטיבית או אמת מוחלטת, שאף היא נכונה: שכל התופעות המורכבות כולן ריקות מקיום עצמי, כולן קיימות באופן של תלות הדדית, תלויות בגורמים ובסיבות ובתנאים רבים ושונים -- לא בגורם אחד בלבד; תלויות בחלקים -- אין חלקיק אבסולוטי עצמאי ונפרד מצידו הוא, לכל חלקיק יש כיוונים: מעלה, מטה ולכן לכל חלקיק יש חלקים שונים ורבים; ושכל תופעה מורכבת קיימת על בסיס התיוג בלבד. זה השלישי זאת התובנה העדינה ביותר, הדקה ביותר. על מנת להתקיים על בסיס התיוג, צריכים שלושה גורמים: התופעה המורכבת המתוייגת, התודעה המתבוננת והתיוג. הבודהה אף טען שהריקות של שהתופעות המורכבות ריקה מקיום עצמאי: "הריקות של הריקות." גם, "החומר הוא ריקות, הריקות היא חומר." 

     

    ניתן לקרוא את הניתוח האנליטי כאן. זאת הוכחה לוגית והיא הוכחה אבסולוטית. מומלץ (גם למשתמשי מטריות :) לקרוא ולהרהר בניתוח האנליטי הזה מדי יום. (לכן, הבודהיסט יטען שאלוהים אף הוא ריק מקיום עצמאי -- או שאינו קיים בכלל -- בכל מקרה, הרעיון של אלוהים חסר גוף וחסר צורה דומה מאוד, קרוב מאוד מאוד, לתפיסת האמת, או לתפיסת האמיתות, שהבודהה הציג באופן מדעי-פילוסופי. 

     

    אין סתירה בין האמת שלך, היחסית והאישית, לבין האמיתות שהבודהה לימד. אטען שככל שתעמיק בתובנת האמיתות האוניברסליות שהבודהה לימד -- או בדבקות בה' דרך הלב, לבחירתך -- מבחינתי אין ממש סתירה (עד שמגיעים להגדרות הפילוסיפיות הדקות ביותר), הספקות שלך לגבי דרכך ילכו ויתמוגגו והאמת היחסית והאישית שלך רק תהיה בטוחה עוד יותר. 

     

    בהשתחוות שלך ושלי אין שום הבדל, למעשה, וחשוב מאוד שכל יהודי יבין את זה. אנחנו יושבים בחיבוק ידיים (או גרוע מזה) ומאפשרים רדיפת דת וטבח והריסת הרמה הגבוהה שהקיום שלי ושלך ושל כל צאצאינו תלויים בה עקב הטעות התפיסתית הזאת, עקב האמונה העיוורת בנבדלות הזאת. כולנו, בסופו של דבר, לעניות דעתי, משתחווים לאותה אמת אוניברסלית, בין אם תקרא לה אלוהים או בין אם תקרא לה ותתפוס אותה בתור "הריקות של הריקות" ו"הריקות של החומר". זה גם מה שהרב זלמן שחטר-שלומי הבין ולימד. רֶבּ זלמן כתב ספר שלא קראתי אבל הוא בטוח יפה מאוד: קרבת אלהים.

     

    נראה לי מספיק, די והותר, לתגובה אחת. הלאה. 2. עוד לא קראתי... 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "זהות יהודית פרק י': הלב"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה