כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    אקטואליה

    קהילת אקטואליה - המקום לדון בענייני היום, בארץ ובעולם. פוליטיקה, כלכלה, חברה, דעות והגות. אנא שמרו אל התבטאות נאותה!

    אקטואליה

    חברים בקהילה (5577)

    דורון אנ_פל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    עיתונאי אזרחי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אריק גינזבורג
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    zosima
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    rayshc
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    תנועת כמוך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שיח אחר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שחר_קליין
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    oren ben yosef
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    זהות יהודית פרק י': הלב

    21/1/16 04:59
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-21 04:59:06
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2016-01-20 06:50:01

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:00:49

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:28:30

     

     

    בודאי ובודאי שאנחנו חלוקים,כי אני יהודי,לא נוצרי  ולא בודהיסט. 

    ובאשר לתנ "ך או לשפה או להבנה ,כל אלה אינם באים בכלל לספר ולתאר אלא דבר אחד בלבד.

    את מחויבותם של בני האדם לאלוהים.

    אין כאן שום דיון על אלוהים,ולא   על מעלת רגשות האדם.

    ואהבת לרעך כמוך, זה רק הפניה למעשים  בפועל ברוח התורה[מצוות] ,ולא שיכתוב על חברו שירי אהבה.

    ושמחת בחגך והיית אך שמח ,אין שמחה ללא סוכה,אין ללא  אתרוג ,לולב,ערבה והדס[מצוות].

    ואהבת את השם אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך,אין אהבה כלל, אלא בקיום מצוות התורה בלבד  .דן

     

    1.שום דבר לא כזה וודאי. כל כך מהר נטשת את "אמת הספק", "האמת היחידה" לשיטתך?

    אני לא מוצאת סתירה בין היהדות והנוצרות והבודהיזם. גם ברמה הפילוסופית ישנה קירבה, אבל ללא ספק ברמת המוסר והאלטרואיזם והחמלה והסובלנות והסבלנות וההתמדה והנדיבות וכו' כל הדתות למעשה אותו הדבר. גם האיסלם, כמובן, מהמעט שאני מכירה. 

     

    2.כל סיפורי התנ''ך מתמודדים עם מצבים מהחיים: עם קינאה, עם יצרים, עם רמאות וכו'

    לכל אורך התנ''ך כל הנושאים האנושיים האלה עולים. הרעיון הוא כמובן להתעלות מעליהם, ללמוד משהו מהסיפורים האלה. תקשיב לקארן ארמסטרונג. פגשתי לאחרונה מישהו שקרא שלושה ספרים שלה ואמר שהיא כותבת נפלא ושכל הספרים שלה שהוא קרא נהדרים. (אדם חסר בית, הומלס, בניו יורק.) 

     

    3.אנחנו אמורים להזדהות ולפתח ולסגל את כל התכונות של אלוהים כדי להידמות לו. "בצלם". בשמונה עשרה, לא יודעת מה המנהג שאתה למדת, אבל כשאומרים "קדוש קדוש קדוש" (ומתרוממים קצת על כפות הרגליים) נהגנו להצמיד את הרגליים כדי להידמות למלאכים, כי למלאכים יש רק רגל אחת. אנחנו אמורים לגלם את כל התכונות האלוהיות, בו בזמן שאנחנו מפתחים ענווה אמיתית. ענווה אמיתית מלווה ביטחון עצמי, אנחנו לא אמורים להיות מעוכים ומדוכאים, וכמובן שגם לא מנופחים ויהירים.

     

    4.לגבי האהבה, תקשיב לרב אריה קפלן על מדיטציה יהודית. מתישהו אשתדל לתמלל, אבל לך אין בעיה עם אנגלית.

    תקשיב לשני החלקים. הנה חלק א'.

     

    ''

     

    http://www.youtube.com/watch?v=WAB19Jyp1BA

     

    אסכם בקצרה: הרב אריה קפלן אומר שההבדל בין מדיטציה ותפילה הוא הקצב, וממליץ להאיט פשוט ולהתעכב על המילים. למשל, לעצור במילה הזאת "אהבה" הרבה מאוד זמן, עד שתרגיש את הטעם שלה. עד שהמילה תיגע לך בלב. ואז תעצור ותתמקד כמה זמן בתובנה החדשה הזאת. 

     

     

    1.אף אחד לא יכול לדבר בשם האמת האבסולוטית,והטלת הספק שאני מטיל בכל מה שאני חושב או אומר,איננה מונעת ממני לדבר בשם האמת שלי,ולנמק את דעותי היטב.

    אין סתירה  בהשתחויה,השאלה היא איך למי ומדוע.  וכאשר את ואני משתחוים באותו היום,זה עדין לא עושה אותנו שותפים לאיזה שהוא ענין אמוני.

    2.כל 24 ספרי הקודש מטרתם אחת בלבד, האדם מול אלוהים=קיום מצוות.  זה מופיע במודוסים שונים. המודוס הנבואי,המודוס הסיפורי, המודוס הפיוטי, המודוס המשפטי, שכולם בענין תכלית אחת ויחידה, היחס שבין האדם לאלוהיו,שבא לידי בטוי במחויבות האדם לתורה ומצוות.

    3.אני שולל כל ניסיון לתאר את האלוהים כדמות,לרבות  תיאור תכונותיו ומחשבותיו,מלבד מה שכתוב ב24 ספרי הקודש[וגם שם יש לי טענות].

    ומכאן,ממילא איננו יכול לחקות את מה שאין לתאר כלל.

    כמו כן, זה שהאדם [בשר רימה ותולעה] רוצה להידמות לאלוהים, זה לא אומר שהוא יכול או שהוא מכיר ויודע ומבין את פירוש המילה אלוהים.  אז אני מציע,שבמקום לנסות להידמות למה שהוא לא ,יתחיל לקיים מצוה אחת מן התורה [מפני שאלוהים ציוה],יתקדם לעשות עוד מצוה ועוד אחת, במקום לשגות בדמיונות שוא.

    4.אני מציע לו להקשיב לי,יש לו מה ללמוד וגם מאוד כדאי  לו. דן

     

    2. לכל דת יש 3 אספקטים עיקריים:

    א. חמלה, מוסר, נדיבות, אהבת הזולת, סבלנות וכו' - משותף לכולם

    ב. פילוסופיות ודוקטרינות שונות

    ג. מנהגים שונים -- כגון איסור פסלים, בשר חזיר וכו'

    למרות שמבחינה פילוסופית ישנה קירבה מאוד גדולה בין הקבלה לבין הבודהיזם, כמובן שהמושא החד-נקודתי של המתרגל היהודי ושל המתרגל הבודהיסטי שונה: המיקוד החד-נקודתי של היהודי הוא באלוהים. זה בסדר. הבודהיסט מתמקד בבודהה, וגם זה בסדר. אבל המיקוד החד-נקודתי משותף. מושא המקלט שונה בשתי הדתות. מוטב ומועיל להתמקד במשותף בין בני אדם. כמובן שקיימים הבדלים בין הדתות שונות. 

     

    3. הבודהיטטים לא מתארים את אלוהים כדמות כי בבודהיזם אין בכלל אלוהים. הבודהה הוא סמל הפוטצניאל להארה הטמון בכל אדם והוא גם סמל הריקות מקיום עצמאי. הריקות שלי משתחווה לריקות של הבודהה. אין הבדל בין הריקות שלי לריקות של הבודהה. ריקות היא ריקות. ריקות היא תיאור של אופן קיום. כל הדברים המורכבים ריקים מקיום עצמאי. 

    אתה יכול להידמות או לא להידמות לאלוהים. לי אין את הבעיה הזאת. 

    הסברתי מה יהודי עושה -- משתדל להיות רחום וחנון ורב חסד. כשאדם מהרהר בסגולות האלה, התודעה שלו פונה לאור, פונה לחשיבה חיובית ומעריכה את הסגולות האלה ושואפת להגשים אותן ו/או לדבוק בהן, לדבוק בטוב. 

    מה שאתה מציע זה בסדר גמור. מצווה ועוד מצווה זה דבר טוב. 

    טוב להתחיל מלֹא לרצוח ומומלץ לא להרוג שום ייצור. טוב עוד יותר להפוך לצמחוני. צמחונות חוסכת להרבה מאוד סבל להרבה מאוד ייצורים וגם המתרגל צובר הרבה מאוד זכות מאי פגיעה בהמוני זולתים. 

     


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    21/1/16 05:02
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-21 05:02:11
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2016-01-20 06:39:01

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:16:00

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:38:57

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 07:22:32

    צטט: יוהידן 2016-01-19 06:57:30

    צטט: חנה וייס 2016-01-18 17:17:37

    צטט: יוהידן 2016-01-18 13:07:54

    כל מעשה שאיננו נובע רק בגלל שאלוהים ציוה, הוא חסר כל ערך מבחינה דתית.  

    הויכוחים הגדולים בתלמוד וביהדות לכל אורך הדורות ,הם בשאלה "מה אלוהים ציוה  ",או מה התכוון או מה רוצה,ולא בשאלה "האם אתאיסת או בודהיסט  הוא צדיק ",היהדות לא עוסקת בזה.

     אם פה ושם יש איזה שבב של התעסקות ,זה רק לצורך לקיחת מוסר,למען קיום מצוות התורה באופן מעשי..

       דן

     

    תביא דוגמה. תביא דוגמה אחת בבקשה של דיון לגבי "מה אלוהים ציווה". תודה. 

     

    במהלך המפגש בין היהודים והדלאי לאמה והטיבטים (שמתועד בספר "היהודי שבלוטוס"), בהחלט התנהל דיון בין היהודים "האם בודהיסט הוא צדיק?". העולם היה גדול והקהילות האנושיות היו מרוחקות זו מזו. היהודים לא עסקו בשאלות מעין אלה מסיבות גיאופוליטיות והיסטוריות -- לא היה אינטרנט. אבל כשקבוצת יהודים הגיעה לדרמסלה, בהחלט היה מקום לדון בשאלה הזאת, לכן דנו בה. 

     

     

    מסכת ביצה פרק א,מחלוקת בית הלל ובבית שמאי.

     

    משנה מנוקדת

     

    • בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב - בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵאָכֵל.
    וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵאָכֵל.
    • בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאוֹר - בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ - בִּכְכוֹתֶבֶת.
    וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בִּכְזַיִת:

     

    שיפרתי, הוספתי תמונות. ראית? 

     

    איפה הציווי פה? המידתיות, הגדר -- והגדר היא לא המצווה עצמה -- ניתנת לפרשנות. 

    הרבנים כל הזמן מפרשים ומלבנים את הציוויים.

    אבל אין בשום מקום איזה מישהו שמכריז, בקול אלוהי נחרץ וחד משמעי כזה: ככה אלוהים החליט! ככה אני החלטתי! 

    מדברים ומתרצים ומתדיינים ומתווכחים ומלבנים ומפלפלים ולשים ומשוחחים, אבל כל זה בא כדי להגמיש את התודעה, לראות ולתפוס כל נושא מזוויות שונות, כדי להבין שגם שמאי וגם הלל צודקים, למרות שהמנהג הוא על פי הלל תמיד. 

     

    הלכה הולכת אחר הרוב בדעת רבים להטות,אלא שהחיוב ההלכתי "בדעת רוב " הוא חיוב פורמלי בלבד.

    במחלוקת "תנורו של עכנאי " היה רבי אליעזר בדעת מיעוט,יצאה בת קול מן השמיים  והודיעה שהלכה כמותו.

    ומדוע הלכה היתה  כמותו  ? האם מפני שחכם מאחרים ? לא.

    הלכה היא כזאת וכזאת,בגלל שרבי אליעזר החליט החלטה ערכית בהתאם לאישיותו.

    ומאחר והכרעה על בסיס אשיותו איננה ניתנת לנימוק שכלי,ומאחר ועצם היותך בודהיסטית איננה ניתנת להסבר לוגי,מכאן שבני אדם פועלים מן הסיבה העתיקה והראשונית "כי כך אני רוצה ".

    ומדוע את או אני או הוא רוצים דבר זה ולא אחר ?

    כי כך החלטנו.  זה ההסבר,זה הנימוק ואין בלתו. דן

     

    (אם תסדר לי משכורת כמו שלכם, יהיה לי יותר זמן לפטפט...) 

     

    זה לא "כי כך אני רוצה" -- מדובר בקשב עמוק לאינטואיציה, לקול דממה דקה. תפילת שמע היא לא קשב למוסיקת רוק אלא לרחשי הלב. 

     

    חשוב לברר איך ומתי מתעוררת "ההחלטה" הזאת, ההכרעה הזאת -- כי אני צריך? כי אני חושק? כי 'בא' לי? מתוך אמפתיה ורצון להקל על הזולת? מהו המניע? חשוב שנהיה מודעים למניע שלנו? מה מניע אותנו? האם המניע גשמי? אנוכי?כזה שאולי עדיף לוותר עליו? המניע הוא טוב, בריא, נכון, טהור, נקי, זך? האם המניע הוא אינטרס אישי נטו? האם אני דורך על אנשים אחרים בדרכי לדלת?

     

    האדם איננו חשוב.

    לא  אהבותיו,לא שנאותיו, לא חויותיו הרגשיות נפשיות,לא הבנתו או אי הבנתו,לא רצונו או אי רצונו.

     

     

    חיי אדם יקרי ערך. כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו. 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    21/1/16 05:05
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-21 05:05:22
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2016-01-20 06:41:07

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:27:24

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:45:32

     

     

    ערלת לבבכם שכתוב בספר דברים ,זה בענין אי קיום המצוות בלבד.  

    כלומר : לא הניח תפילין, לא בנה סוכה,משמע ערל לב.

     אין לזה שום קשר עם ערלת הגוף [מילה] ואין לקשור בין הדברים,מכיון שברית מילה היא מצוה מעשית.

    כלומר : בעצם שהיהודי מל את בניו ומכניסם בבריתו של אברהם אבינו, הוא מבטא את אי היותו ערל לב. דן

     

    ברמת הפשט, אולי. ברמת רמז דרש וסוד, לא. 

     

    הקשר לערלת הגוף הוא המשמעות הסמלית של ברית המילה. ברית המילה של הגוף מרמזת על ברית המילה של הלב. 

    למנהגים יש משמעות עמוקה, ברית מילה היא לא סתם איזה טקס שבטי, כמו של חבורת רחוב בניו יורק. 

     

    ישנם שלבים בהתפתחות רוחנית.

    סור מרע, עשה טוב; ברית מילה של הגוף וברית מילה של הלב.

    סור מרע אנחנו שומרים על הגוף ועל הדיבור שלנו ומשתדלים להתחיל להשתלט על המחשבות הפרועות שיש לנו (לא תחמוד, ואהבת את אדוני אלוהיך, ואהבת לרעך). ברית מילה של הלב זה כבר שלב של מודעות, שלב תודעתי, שלב של עבודה פנימית ממושכת ועקבית ומעמיקה. איפה הערלה הזאת? מהי הערלה הזאת? אני צריך לזהות את הערלה הזאת אצלי ולהסיר אותה. עד שלא מזהים מה צריכים להסיר אי אפשר להסיר אותה. "כל דבר שמרכך את הלב" מקרב אותנו לתובנות האלה. 

    אני שולל לחלוטין  את הסודות  ,מפני שהשמיים  שמיים לשם,והארץ נתן לבני אדם.

    עניני הסודות,מדרכם של שבתאי צבי וענן בן דויד.

    יש  בני אדם שמחשיבים עצמם הרבה מעבר לערכם,ומתיימרים לדבר  כאילו יודעים סודות ,את שמות המלאכים ואת מספר הרקיעים וכו.

     זה חיקוי של האליליזם הכנעני והתנשאות חוצפנית  .  דן

     

    חשוב להבחין בין השרלטנים לבין האמיתיים. 

    הציטוטים בתחילת הדיון הזה יפים מאוד, אין בהם דופי. 



    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    21/1/16 15:52
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-21 15:52:15
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    שלחתי קישור לחבר, תלמיד חכם, בקיא במקורות היהדות. תגובתו לדיון על הלב ביהדות: "הכל נכון". 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    22/1/16 05:53
    0
    דרג את התוכן:
    2016-01-22 06:17:12
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2016-01-20 14:37:25

    צטט: יוהידן 2016-01-20 06:50:01

     

     

     

    1.אף אחד לא יכול לדבר בשם האמת האבסולוטית,והטלת הספק שאני מטיל בכל מה שאני חושב או אומר,איננה מונעת ממני לדבר בשם האמת שלי,ולנמק את דעותי היטב.

    אין סתירה  בהשתחויה,השאלה היא איך למי ומדוע.  וכאשר את ואני משתחוים באותו היום,זה עדין לא עושה אותנו שותפים לאיזה שהוא ענין אמוני.

    2.כל 24 ספרי הקודש מטרתם אחת בלבד, האדם מול אלוהים=קיום מצוות.  זה מופיע במודוסים שונים. המודוס הנבואי,המודוס הסיפורי, המודוס הפיוטי, המודוס המשפטי, שכולם בענין תכלית אחת ויחידה, היחס שבין האדם לאלוהיו,שבא לידי בטוי במחויבות האדם לתורה ומצוות.

    3.אני שולל כל ניסיון לתאר את האלוהים כדמות,לרבות  תיאור תכונותיו ומחשבותיו,מלבד מה שכתוב ב24 ספרי הקודש[וגם שם יש לי טענות].

    ומכאן,ממילא איננו יכול לחקות את מה שאין לתאר כלל.

    כמו כן, זה שהאדם [בשר רימה ותולעה] רוצה להידמות לאלוהים, זה לא אומר שהוא יכול או שהוא מכיר ויודע ומבין את פירוש המילה אלוהים.  אז אני מציע,שבמקום לנסות להידמות למה שהוא לא ,יתחיל לקיים מצוה אחת מן התורה [מפני שאלוהים ציוה],יתקדם לעשות עוד מצוה ועוד אחת, במקום לשגות בדמיונות שוא.

    4.אני מציע לו להקשיב לי,יש לו מה ללמוד וגם מאוד כדאי  לו. דן

     

    הי דן, הפרטנר שלי לשלום עולמי. 

     

    1.הבודהה, שהיה איינשטיין של התודעה (זה שווה דיון לפחות - ואולי אתר), היה מדען וגילה והצליח לבטא וללמד כמה אמיתות שאנחנו, בזמן שאנחנו חוקרים את טבע תודעתנו, יכולים לקחת בתור היפותיזות לבדיקה working hypotheses. 

     

    2.הבודהה לא לימד אמת אחת ואבסולוטית, אלא שתי אמיתות שנכונות בו זמנית. הוא טען שישנן שתי אמיתות שנכונות באותה המידה בו זמנית והן בעצם שני צדדים שאותה המטבע -- המציאות. הבודהה לימד שהאמת היחסית של המציאות שאנחנו חיים בה ומכירים עם החושים שלנו: ארוך/קצר, דק/עבה, שמן/רזה, טוב/רע, קיימת. היא לא לא קיימת. כולנו רואים שהמציאות קיימת באופן הזה.

     

    3.בנוסף, הוא גם גילה ולימד אמת אבסולוטית או אמת אולטימטיבית או אמת מוחלטת, שאף היא נכונה: שכל התופעות המורכבות כולן ריקות מקיום עצמי, כולן קיימות באופן של תלות הדדית, תלויות בגורמים ובסיבות ובתנאים רבים ושונים -- לא בגורם אחד בלבד; תלויות בחלקים -- אין חלקיק אבסולוטי עצמאי ונפרד מצידו הוא, לכל חלקיק יש כיוונים: מעלה, מטה ולכן לכל חלקיק יש חלקים שונים ורבים; ושכל תופעה מורכבת קיימת על בסיס התיוג בלבד. זה השלישי זאת התובנה העדינה ביותר, הדקה ביותר. על מנת להתקיים על בסיס התיוג, צריכים שלושה גורמים: התופעה המורכבת המתוייגת, התודעה המתבוננת והתיוג. הבודהה אף טען שהריקות של שהתופעות המורכבות ריקה מקיום עצמאי: "הריקות של הריקות." גם, "החומר הוא ריקות, הריקות היא חומר." 

     

    4.ניתן לקרוא את הניתוח האנליטי כאן. זאת הוכחה לוגית והיא הוכחה אבסולוטית. מומלץ (גם למשתמשי מטריות :) לקרוא ולהרהר בניתוח האנליטי הזה מדי יום. (לכן, הבודהיסט יטען שאלוהים אף הוא ריק מקיום עצמאי -- או שאינו קיים בכלל -- בכל מקרה, הרעיון של אלוהים חסר גוף וחסר צורה דומה מאוד, קרוב מאוד מאוד, לתפיסת האמת, או לתפיסת האמיתות, שהבודהה הציג באופן מדעי-פילוסופי. 

     

    5.אין סתירה בין האמת שלך, היחסית והאישית, לבין האמיתות שהבודהה לימד. אטען שככל שתעמיק בתובנת האמיתות האוניברסליות שהבודהה לימד -- או בדבקות בה' דרך הלב, לבחירתך -- מבחינתי אין ממש סתירה (עד שמגיעים להגדרות הפילוסיפיות הדקות ביותר), הספקות שלך לגבי דרכך ילכו ויתמוגגו והאמת היחסית והאישית שלך רק תהיה בטוחה עוד יותר. 

     

    6.בהשתחוות שלך ושלי אין שום הבדל, למעשה, וחשוב מאוד שכל יהודי יבין את זה. אנחנו יושבים בחיבוק ידיים (או גרוע מזה) ומאפשרים רדיפת דת וטבח והריסת הרמה הגבוהה שהקיום שלי ושלך ושל כל צאצאינו תלויים בה עקב הטעות התפיסתית הזאת, עקב האמונה העיוורת בנבדלות הזאת. כולנו, בסופו של דבר, לעניות דעתי, משתחווים לאותה אמת אוניברסלית, בין אם תקרא לה אלוהים או בין אם תקרא לה ותתפוס אותה בתור "הריקות של הריקות" ו"הריקות של החומר". זה גם מה שהרב זלמן שחטר-שלומי הבין ולימד. רֶבּ זלמן כתב ספר שלא קראתי אבל הוא בטוח יפה מאוד: קרבת אלהים.

     

    נראה לי מספיק, די והותר, לתגובה אחת. הלאה. 2. עוד לא קראתי... 

     

     

    1. 1.הבודהא היה נסיך מפונק,שהמציא תורה ופילוסופיה,שתמנע מעמו העני והסובל,למרוד במלכות.

    כה אמר הבודהא : אם אתם סובלים ,אם אין מספיק לחם,אין שויון זכויות,אין צדק,שבו במערה ותמדטו בשקט,ואל תפריעו לנו מעמד האצולה.  ולכן אולי יש משהו בדברייך שהיה גאון מדען היודע נפש בני האדם,,כי איש לפניו לא מצא דרך כל כך מקורית לסרס ולהביא  את חיי האדם לרמת אימפוטנציה  כזאת.

    1. .2.האמת  והצדק לשם אלוהינו ,והאמת של היהודי איננה האמת שלך זה ברור,ולא צריך להיות  בודהיסט כדי להבין זאת. 
    2. 3.אין אמת אבסולוטית  , ועשיית צדק  משפט ומוסר, היא אותה הפעולה הבאה במטרה לצמצם את התלות ההדדית הזאת  או להיאבק בה.  המאבק הזה הוא ניצחי,הוא מטרה בפני עצמה ולא אמצעי.

    כלומר :גם אם האדם יודע שאין   פתרון ואין וללא יהיה ניצחון,הוא נאבק  מאבק ערכי  ניצחי.

    4.לא !. כל רייקות [משמעות המילה],מתיחסת כתיאור  למושג או לדמות או לשם עצם או לשם תואר מסוים,והכל מתוך תורת המושגים האנושית הארצית הכפופה לחוית המציאות,לטבע, למסקנה שיכלית,ולחויה רגשית.

    לעומת זאת,אי אפשר בכלל לדון על אלוהים [של היהודים] ,מכיון שהוא מחוץ לכל אלה ! .  כל דיון על דמות האלוהים,זאת אלילות.  האלוהימים שניתן לדבר עליהם,הם רק אלילי הכנענים,אלוהי מצריים,והאלוהימים הולכי על שתיים של הטיבטים,הנקראין בפי ההדיוטות בשם התואר "קדוש " .

    .5.אין סתירה בין עבודת האלילים של הטיבטים ,לבין הנהירה  וההשתחוויה בקבר נחמן מברסלב,והוצאת שדים בעזרת שופרות של הרב אלישיב. אלה גם אלה עובבדי אלילים.

     

    6.חשוב מאוד מאוד ליהודי להבין,את עומק הסתירה שבין יהדות הקלאסית,לבין זרמים  שמקורם אלילי.

    זה לא סתם שכהנת מבית המקדש האלילי בטיבט,מזדהה עם המקובלים ומנשקי הקמיעות היהודים


    --
    רוח חרישית.
    22/1/16 05:55
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-22 05:55:46
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2016-01-21 04:59:06

    צטט: יוהידן 2016-01-20 06:50:01

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:00:49

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:28:30

     

     

    בודאי ובודאי שאנחנו חלוקים,כי אני יהודי,לא נוצרי  ולא בודהיסט. 

    ובאשר לתנ "ך או לשפה או להבנה ,כל אלה אינם באים בכלל לספר ולתאר אלא דבר אחד בלבד.

    את מחויבותם של בני האדם לאלוהים.

    אין כאן שום דיון על אלוהים,ולא   על מעלת רגשות האדם.

    ואהבת לרעך כמוך, זה רק הפניה למעשים  בפועל ברוח התורה[מצוות] ,ולא שיכתוב על חברו שירי אהבה.

    ושמחת בחגך והיית אך שמח ,אין שמחה ללא סוכה,אין ללא  אתרוג ,לולב,ערבה והדס[מצוות].

    ואהבת את השם אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך,אין אהבה כלל, אלא בקיום מצוות התורה בלבד  .דן

     

    1.שום דבר לא כזה וודאי. כל כך מהר נטשת את "אמת הספק", "האמת היחידה" לשיטתך?

    אני לא מוצאת סתירה בין היהדות והנוצרות והבודהיזם. גם ברמה הפילוסופית ישנה קירבה, אבל ללא ספק ברמת המוסר והאלטרואיזם והחמלה והסובלנות והסבלנות וההתמדה והנדיבות וכו' כל הדתות למעשה אותו הדבר. גם האיסלם, כמובן, מהמעט שאני מכירה. 

     

    2.כל סיפורי התנ''ך מתמודדים עם מצבים מהחיים: עם קינאה, עם יצרים, עם רמאות וכו'

    לכל אורך התנ''ך כל הנושאים האנושיים האלה עולים. הרעיון הוא כמובן להתעלות מעליהם, ללמוד משהו מהסיפורים האלה. תקשיב לקארן ארמסטרונג. פגשתי לאחרונה מישהו שקרא שלושה ספרים שלה ואמר שהיא כותבת נפלא ושכל הספרים שלה שהוא קרא נהדרים. (אדם חסר בית, הומלס, בניו יורק.) 

     

    3.אנחנו אמורים להזדהות ולפתח ולסגל את כל התכונות של אלוהים כדי להידמות לו. "בצלם". בשמונה עשרה, לא יודעת מה המנהג שאתה למדת, אבל כשאומרים "קדוש קדוש קדוש" (ומתרוממים קצת על כפות הרגליים) נהגנו להצמיד את הרגליים כדי להידמות למלאכים, כי למלאכים יש רק רגל אחת. אנחנו אמורים לגלם את כל התכונות האלוהיות, בו בזמן שאנחנו מפתחים ענווה אמיתית. ענווה אמיתית מלווה ביטחון עצמי, אנחנו לא אמורים להיות מעוכים ומדוכאים, וכמובן שגם לא מנופחים ויהירים.

     

    4.לגבי האהבה, תקשיב לרב אריה קפלן על מדיטציה יהודית. מתישהו אשתדל לתמלל, אבל לך אין בעיה עם אנגלית.

    תקשיב לשני החלקים. הנה חלק א'.

     

    ''

     

    http://www.youtube.com/watch?v=WAB19Jyp1BA

     

    אסכם בקצרה: הרב אריה קפלן אומר שההבדל בין מדיטציה ותפילה הוא הקצב, וממליץ להאיט פשוט ולהתעכב על המילים. למשל, לעצור במילה הזאת "אהבה" הרבה מאוד זמן, עד שתרגיש את הטעם שלה. עד שהמילה תיגע לך בלב. ואז תעצור ותתמקד כמה זמן בתובנה החדשה הזאת. 

     

     

    1.אף אחד לא יכול לדבר בשם האמת האבסולוטית,והטלת הספק שאני מטיל בכל מה שאני חושב או אומר,איננה מונעת ממני לדבר בשם האמת שלי,ולנמק את דעותי היטב.

    אין סתירה  בהשתחויה,השאלה היא איך למי ומדוע.  וכאשר את ואני משתחוים באותו היום,זה עדין לא עושה אותנו שותפים לאיזה שהוא ענין אמוני.

    2.כל 24 ספרי הקודש מטרתם אחת בלבד, האדם מול אלוהים=קיום מצוות.  זה מופיע במודוסים שונים. המודוס הנבואי,המודוס הסיפורי, המודוס הפיוטי, המודוס המשפטי, שכולם בענין תכלית אחת ויחידה, היחס שבין האדם לאלוהיו,שבא לידי בטוי במחויבות האדם לתורה ומצוות.

    3.אני שולל כל ניסיון לתאר את האלוהים כדמות,לרבות  תיאור תכונותיו ומחשבותיו,מלבד מה שכתוב ב24 ספרי הקודש[וגם שם יש לי טענות].

    ומכאן,ממילא איננו יכול לחקות את מה שאין לתאר כלל.

    כמו כן, זה שהאדם [בשר רימה ותולעה] רוצה להידמות לאלוהים, זה לא אומר שהוא יכול או שהוא מכיר ויודע ומבין את פירוש המילה אלוהים.  אז אני מציע,שבמקום לנסות להידמות למה שהוא לא ,יתחיל לקיים מצוה אחת מן התורה [מפני שאלוהים ציוה],יתקדם לעשות עוד מצוה ועוד אחת, במקום לשגות בדמיונות שוא.

    4.אני מציע לו להקשיב לי,יש לו מה ללמוד וגם מאוד כדאי  לו. דן

    1..

    . לכל דת יש 3 אספקטים עיקריים:

    א. חמלה, מוסר, נדיבות, אהבת הזולת, סבלנות וכו' - משותף לכולם

    ב. פילוסופיות ודוקטרינות שונות

    ג. מנהגים שונים -- כגון איסור פסלים, בשר חזיר וכו'

    למרות שמבחינה פילוסופית ישנה קירבה מאוד גדולה בין הקבלה לבין הבודהיזם, כמובן שהמושא החד-נקודתי של המתרגל היהודי ושל המתרגל הבודהיסטי שונה: המיקוד החד-נקודתי של היהודי הוא באלוהים. זה בסדר. הבודהיסט מתמקד בבודהה, וגם זה בסדר. אבל המיקוד החד-נקודתי משותף. מושא המקלט שונה בשתי הדתות. מוטב ומועיל להתמקד במשותף בין בני אדם. כמובן שקיימים הבדלים בין הדתות שונות. 

     

    2.. הבודהיטטים לא מתארים את אלוהים כדמות כי בבודהיזם אין בכלל אלוהים. הבודהה הוא סמל הפוטצניאל להארה הטמון בכל אדם והוא גם סמל הריקות מקיום עצמאי. הריקות שלי משתחווה לריקות של הבודהה. אין הבדל בין הריקות שלי לריקות של הבודהה. ריקות היא ריקות. ריקות היא תיאור של אופן קיום. כל הדברים המורכבים ריקים מקיום עצמאי. 

    3.אתה יכול להידמות או לא להידמות לאלוהים. לי אין את הבעיה הזאת. 

    הסברתי מה יהודי עושה -- משתדל להיות רחום וחנון ורב חסד. כשאדם מהרהר בסגולות האלה, התודעה שלו פונה לאור, פונה לחשיבה חיובית ומעריכה את הסגולות האלה ושואפת להגשים אותן ו/או לדבוק בהן, לדבוק בטוב. 

    מה שאתה מציע זה בסדר גמור. מצווה ועוד מצווה זה דבר טוב. 

    טוב להתחיל מלֹא לרצוח ומומלץ לא להרוג שום ייצור. טוב עוד יותר להפוך לצמחוני. צמחונות חוסכת להרבה מאוד סבל להרבה מאוד ייצורים וגם המתרגל צובר הרבה מאוד זכות מאי פגיעה בהמוני זולתים. 

     

     

    1.כדי להיות הומניסט אין צורך בכלל להיות יהודי,ויהדדות איננה מתחייבת מהומניזם.

    אז לבוא ולאמר שיש מכנה משותף בין יהדות לבין בודהיזזם  ונצרות,זה כמו לאמר,שלכל בנני האדם יש מוח.   האם יש בעצם קיומם של מוחות להשוות בין כל בני האדם ? . והרי גם לך וגם לי יש מוחות ,ואינני  חושב שאנחנו מבינים באופן זהה את החיים ואת  העולם.

    2. מעבר לרעיונות הפילוסופים שאת מתארת,יהדות מתגלמת רק בקיום המצוות באופן מעשי.

    ולכן,מה את חושבת או מה חושב הכומר במיקדש הטיבטי על יהדות או על הרייקות,לא צריך לעניין איש,בפרט  ומכיון שמלכתחילה אני מסכים,שחייו ריקים לגמרי. 

    3.התורה לא מנעה מהיהודי להיות רחום אם יחפץ, כל עוד הוא מקיים את המצוות.

    גם לא  מנעה ממנו להיות ששמן או רזה, חובב דמקה או ספורטאי.

    אז אני מציע שתפתחי את דיונייך בכותרת "הומניזם ",במקום שתבואי ללמד אותנו יהדות כאן. דן


    --
    רוח חרישית.
    22/1/16 05:57
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-22 05:57:52
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2016-01-21 05:02:11

    צטט: יוהידן 2016-01-20 06:39:01

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:16:00

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:38:57

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 07:22:32

    צטט: יוהידן 2016-01-19 06:57:30

    צטט: חנה וייס 2016-01-18 17:17:37

    צטט: יוהידן 2016-01-18 13:07:54

    כל מעשה שאיננו נובע רק בגלל שאלוהים ציוה, הוא חסר כל ערך מבחינה דתית.  

    הויכוחים הגדולים בתלמוד וביהדות לכל אורך הדורות ,הם בשאלה "מה אלוהים ציוה  ",או מה התכוון או מה רוצה,ולא בשאלה "האם אתאיסת או בודהיסט  הוא צדיק ",היהדות לא עוסקת בזה.

     אם פה ושם יש איזה שבב של התעסקות ,זה רק לצורך לקיחת מוסר,למען קיום מצוות התורה באופן מעשי..

       דן

     

    תביא דוגמה. תביא דוגמה אחת בבקשה של דיון לגבי "מה אלוהים ציווה". תודה. 

     

    במהלך המפגש בין היהודים והדלאי לאמה והטיבטים (שמתועד בספר "היהודי שבלוטוס"), בהחלט התנהל דיון בין היהודים "האם בודהיסט הוא צדיק?". העולם היה גדול והקהילות האנושיות היו מרוחקות זו מזו. היהודים לא עסקו בשאלות מעין אלה מסיבות גיאופוליטיות והיסטוריות -- לא היה אינטרנט. אבל כשקבוצת יהודים הגיעה לדרמסלה, בהחלט היה מקום לדון בשאלה הזאת, לכן דנו בה. 

     

     

    מסכת ביצה פרק א,מחלוקת בית הלל ובבית שמאי.

     

    משנה מנוקדת

     

    • בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב - בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵאָכֵל.
    וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵאָכֵל.
    • בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאוֹר - בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ - בִּכְכוֹתֶבֶת.
    וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בִּכְזַיִת:

     

    שיפרתי, הוספתי תמונות. ראית? 

     

    איפה הציווי פה? המידתיות, הגדר -- והגדר היא לא המצווה עצמה -- ניתנת לפרשנות. 

    הרבנים כל הזמן מפרשים ומלבנים את הציוויים.

    אבל אין בשום מקום איזה מישהו שמכריז, בקול אלוהי נחרץ וחד משמעי כזה: ככה אלוהים החליט! ככה אני החלטתי! 

    מדברים ומתרצים ומתדיינים ומתווכחים ומלבנים ומפלפלים ולשים ומשוחחים, אבל כל זה בא כדי להגמיש את התודעה, לראות ולתפוס כל נושא מזוויות שונות, כדי להבין שגם שמאי וגם הלל צודקים, למרות שהמנהג הוא על פי הלל תמיד. 

     

    הלכה הולכת אחר הרוב בדעת רבים להטות,אלא שהחיוב ההלכתי "בדעת רוב " הוא חיוב פורמלי בלבד.

    במחלוקת "תנורו של עכנאי " היה רבי אליעזר בדעת מיעוט,יצאה בת קול מן השמיים  והודיעה שהלכה כמותו.

    ומדוע הלכה היתה  כמותו  ? האם מפני שחכם מאחרים ? לא.

    הלכה היא כזאת וכזאת,בגלל שרבי אליעזר החליט החלטה ערכית בהתאם לאישיותו.

    ומאחר והכרעה על בסיס אשיותו איננה ניתנת לנימוק שכלי,ומאחר ועצם היותך בודהיסטית איננה ניתנת להסבר לוגי,מכאן שבני אדם פועלים מן הסיבה העתיקה והראשונית "כי כך אני רוצה ".

    ומדוע את או אני או הוא רוצים דבר זה ולא אחר ?

    כי כך החלטנו.  זה ההסבר,זה הנימוק ואין בלתו. דן

     

    (אם תסדר לי משכורת כמו שלכם, יהיה לי יותר זמן לפטפט...) 

     

    זה לא "כי כך אני רוצה" -- מדובר בקשב עמוק לאינטואיציה, לקול דממה דקה. תפילת שמע היא לא קשב למוסיקת רוק אלא לרחשי הלב. 

     

    חשוב לברר איך ומתי מתעוררת "ההחלטה" הזאת, ההכרעה הזאת -- כי אני צריך? כי אני חושק? כי 'בא' לי? מתוך אמפתיה ורצון להקל על הזולת? מהו המניע? חשוב שנהיה מודעים למניע שלנו? מה מניע אותנו? האם המניע גשמי? אנוכי?כזה שאולי עדיף לוותר עליו? המניע הוא טוב, בריא, נכון, טהור, נקי, זך? האם המניע הוא אינטרס אישי נטו? האם אני דורך על אנשים אחרים בדרכי לדלת?

     

    האדם איננו חשוב.

    לא  אהבותיו,לא שנאותיו, לא חויותיו הרגשיות נפשיות,לא הבנתו או אי הבנתו,לא רצונו או אי רצונו.

     

     

    חיי אדם יקרי ערך. כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו. 

    לא החיים כשלעצמם הם הערך.

    הערכים  כולם הם רק בענין של  "מה,איך  ולמה  עושים בני האדם בחייהם ",מננקודת מבטו  של האננדבדואל.  דן


    --
    רוח חרישית.
    22/1/16 05:59
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-22 05:59:30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2016-01-21 05:05:22

    צטט: יוהידן 2016-01-20 06:41:07

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:27:24

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:45:32

     

     

    ערלת לבבכם שכתוב בספר דברים ,זה בענין אי קיום המצוות בלבד.  

    כלומר : לא הניח תפילין, לא בנה סוכה,משמע ערל לב.

     אין לזה שום קשר עם ערלת הגוף [מילה] ואין לקשור בין הדברים,מכיון שברית מילה היא מצוה מעשית.

    כלומר : בעצם שהיהודי מל את בניו ומכניסם בבריתו של אברהם אבינו, הוא מבטא את אי היותו ערל לב. דן

     

    ברמת הפשט, אולי. ברמת רמז דרש וסוד, לא. 

     

    הקשר לערלת הגוף הוא המשמעות הסמלית של ברית המילה. ברית המילה של הגוף מרמזת על ברית המילה של הלב. 

    למנהגים יש משמעות עמוקה, ברית מילה היא לא סתם איזה טקס שבטי, כמו של חבורת רחוב בניו יורק. 

     

    ישנם שלבים בהתפתחות רוחנית.

    סור מרע, עשה טוב; ברית מילה של הגוף וברית מילה של הלב.

    סור מרע אנחנו שומרים על הגוף ועל הדיבור שלנו ומשתדלים להתחיל להשתלט על המחשבות הפרועות שיש לנו (לא תחמוד, ואהבת את אדוני אלוהיך, ואהבת לרעך). ברית מילה של הלב זה כבר שלב של מודעות, שלב תודעתי, שלב של עבודה פנימית ממושכת ועקבית ומעמיקה. איפה הערלה הזאת? מהי הערלה הזאת? אני צריך לזהות את הערלה הזאת אצלי ולהסיר אותה. עד שלא מזהים מה צריכים להסיר אי אפשר להסיר אותה. "כל דבר שמרכך את הלב" מקרב אותנו לתובנות האלה. 

    אני שולל לחלוטין  את הסודות  ,מפני שהשמיים  שמיים לשם,והארץ נתן לבני אדם.

    עניני הסודות,מדרכם של שבתאי צבי וענן בן דויד.

    יש  בני אדם שמחשיבים עצמם הרבה מעבר לערכם,ומתיימרים לדבר  כאילו יודעים סודות ,את שמות המלאכים ואת מספר הרקיעים וכו.

     זה חיקוי של האליליזם הכנעני והתנשאות חוצפנית  .  דן

     

    חשוב להבחין בין השרלטנים לבין האמיתיים. 

    הציטוטים בתחילת הדיון הזה יפים מאוד, אין בהם דופי. 


    זה בדיוק  מה שאמר צידקיהו בן כנענה למלך אחאב  .דן


    --
    רוח חרישית.
    22/1/16 06:01
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-22 06:01:36
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: חנה וייס 2016-01-21 15:52:15

    שלחתי קישור לחבר, תלמיד חכם, בקיא במקורות היהדות. תגובתו לדיון על הלב ביהדות: "הכל נכון". 

    אני לא טענתי שאין או לא היו יהודים חכמים ,  שהלכו אחרי  אברהם אבולעפיה ויעקב פרנק . דן


    --
    רוח חרישית.
    22/1/16 06:34
    0
    דרג את התוכן:
    2016-01-22 06:37:15
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2016-01-22 06:01:36

    צטט: חנה וייס 2016-01-21 15:52:15

    שלחתי קישור לחבר, תלמיד חכם, בקיא במקורות היהדות. תגובתו לדיון על הלב ביהדות: "הכל נכון". 

    אני לא טענתי שאין או לא היו יהודים חכמים ,  שהלכו אחרי  אברהם אבולעפיה ויעקב פרנק . דן

     

    מתחילה מהסוף הפעם.

    אתה בז לקטגוריה שלמה של יהודים -- יהודים שמתרגלים מהלב, כפי שמצווה: בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך, אנשים שאינך מכיר כלל וכלל. (זה לא אומר שאין שלרטנים ורשעים בכל דת ובכל תחומי החיים.) אל תדון וגו'. "אהבה היא העדר השיפוטיות"

    מומלץ לנטוש בוז. 

    ד''ר ג'ון גוטמן, פסיכולוג מחקרי, מדבר על 4 דברים שמומלץ לנטוש: 

    ביקורת, בוז, התגוננות (כולל הטחת אשמה), התבצרות.

    על מנת להפסיק אלימות, אנחנו חייבים להכיר באלימות שאנחנו עצמנו עושים.

    על מנת להפסיק אלימות, נדרש מהפך של הלב

    אנחנו צריכים לנטוש את הרגלי החשיבה שלנו ולאמץ הרגלי חשיבה חדשים.

     

    זה לא רק אתה. זה כולם. תסתכל סביבך ותשתדל למצוא מישהו שלא רגיל לבוז. 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    22/1/16 06:48
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-22 06:48:21
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2016-01-22 05:57:52

    צטט: חנה וייס 2016-01-21 05:02:11

    צטט: יוהידן 2016-01-20 06:39:01

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:16:00

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:38:57

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 07:22:32

    צטט: יוהידן 2016-01-19 06:57:30

    צטט: חנה וייס 2016-01-18 17:17:37

    צטט: יוהידן 2016-01-18 13:07:54

    כל מעשה שאיננו נובע רק בגלל שאלוהים ציוה, הוא חסר כל ערך מבחינה דתית.  

    הויכוחים הגדולים בתלמוד וביהדות לכל אורך הדורות ,הם בשאלה "מה אלוהים ציוה  ",או מה התכוון או מה רוצה,ולא בשאלה "האם אתאיסת או בודהיסט  הוא צדיק ",היהדות לא עוסקת בזה.

     אם פה ושם יש איזה שבב של התעסקות ,זה רק לצורך לקיחת מוסר,למען קיום מצוות התורה באופן מעשי..

       דן

     

    תביא דוגמה. תביא דוגמה אחת בבקשה של דיון לגבי "מה אלוהים ציווה". תודה. 

     

    במהלך המפגש בין היהודים והדלאי לאמה והטיבטים (שמתועד בספר "היהודי שבלוטוס"), בהחלט התנהל דיון בין היהודים "האם בודהיסט הוא צדיק?". העולם היה גדול והקהילות האנושיות היו מרוחקות זו מזו. היהודים לא עסקו בשאלות מעין אלה מסיבות גיאופוליטיות והיסטוריות -- לא היה אינטרנט. אבל כשקבוצת יהודים הגיעה לדרמסלה, בהחלט היה מקום לדון בשאלה הזאת, לכן דנו בה. 

     

     

    מסכת ביצה פרק א,מחלוקת בית הלל ובבית שמאי.

     

    משנה מנוקדת

     

    • בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב - בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵאָכֵל.
    וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵאָכֵל.
    • בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאוֹר - בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ - בִּכְכוֹתֶבֶת.
    וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בִּכְזַיִת:

     

    שיפרתי, הוספתי תמונות. ראית? 

     

    איפה הציווי פה? המידתיות, הגדר -- והגדר היא לא המצווה עצמה -- ניתנת לפרשנות. 

    הרבנים כל הזמן מפרשים ומלבנים את הציוויים.

    אבל אין בשום מקום איזה מישהו שמכריז, בקול אלוהי נחרץ וחד משמעי כזה: ככה אלוהים החליט! ככה אני החלטתי! 

    מדברים ומתרצים ומתדיינים ומתווכחים ומלבנים ומפלפלים ולשים ומשוחחים, אבל כל זה בא כדי להגמיש את התודעה, לראות ולתפוס כל נושא מזוויות שונות, כדי להבין שגם שמאי וגם הלל צודקים, למרות שהמנהג הוא על פי הלל תמיד. 

     

    הלכה הולכת אחר הרוב בדעת רבים להטות,אלא שהחיוב ההלכתי "בדעת רוב " הוא חיוב פורמלי בלבד.

    במחלוקת "תנורו של עכנאי " היה רבי אליעזר בדעת מיעוט,יצאה בת קול מן השמיים  והודיעה שהלכה כמותו.

    ומדוע הלכה היתה  כמותו  ? האם מפני שחכם מאחרים ? לא.

    הלכה היא כזאת וכזאת,בגלל שרבי אליעזר החליט החלטה ערכית בהתאם לאישיותו.

    ומאחר והכרעה על בסיס אשיותו איננה ניתנת לנימוק שכלי,ומאחר ועצם היותך בודהיסטית איננה ניתנת להסבר לוגי,מכאן שבני אדם פועלים מן הסיבה העתיקה והראשונית "כי כך אני רוצה ".

    ומדוע את או אני או הוא רוצים דבר זה ולא אחר ?

    כי כך החלטנו.  זה ההסבר,זה הנימוק ואין בלתו. דן

     

    (אם תסדר לי משכורת כמו שלכם, יהיה לי יותר זמן לפטפט...) 

     

    זה לא "כי כך אני רוצה" -- מדובר בקשב עמוק לאינטואיציה, לקול דממה דקה. תפילת שמע היא לא קשב למוסיקת רוק אלא לרחשי הלב. 

     

    חשוב לברר איך ומתי מתעוררת "ההחלטה" הזאת, ההכרעה הזאת -- כי אני צריך? כי אני חושק? כי 'בא' לי? מתוך אמפתיה ורצון להקל על הזולת? מהו המניע? חשוב שנהיה מודעים למניע שלנו? מה מניע אותנו? האם המניע גשמי? אנוכי?כזה שאולי עדיף לוותר עליו? המניע הוא טוב, בריא, נכון, טהור, נקי, זך? האם המניע הוא אינטרס אישי נטו? האם אני דורך על אנשים אחרים בדרכי לדלת?

     

    האדם איננו חשוב.

    לא  אהבותיו,לא שנאותיו, לא חויותיו הרגשיות נפשיות,לא הבנתו או אי הבנתו,לא רצונו או אי רצונו.

     

     

    חיי אדם יקרי ערך. כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו. 

    לא החיים כשלעצמם הם הערך.

    הערכים  כולם הם רק בענין של  "מה,איך  ולמה  עושים בני האדם בחייהם ",מננקודת מבטו  של האננדבדואל.  דן

     

    הנה, אני לומדת משינשין.

    אתה לא עונה לעניין. כתבתי: חיי אדם יקרי ערך. 

    לא כתבתי "החיים הם הערך."

    חיי אדם הם הזדמנות נדירה ביותר לעבוד על עצמנו, לחולל שינוי תודעתי ולהגשים את מלוא הפוטנציאל שלנו. לכן חיי אדם יקרי ערך. ישנן סיבות רבות למה חיי אדם הם יקרי ערך. 

     

     מה זה ערך? מעולם לא הסכמנו על משמעות המילה.

    ערך הוא סגולה? תכונה טובה שנרצה לאמץ? 

    ערך הוא עיקרון מוסרי, כמו לא לגנוב? 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/
    22/1/16 07:24
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2016-01-22 07:24:56
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: יוהידן 2016-01-22 05:55:46

    צטט: חנה וייס 2016-01-21 04:59:06

    צטט: יוהידן 2016-01-20 06:50:01

    צטט: חנה וייס 2016-01-19 08:00:49

    צטט: יוהידן 2016-01-19 07:28:30

     

     

    בודאי ובודאי שאנחנו חלוקים,כי אני יהודי,לא נוצרי  ולא בודהיסט. 

    ובאשר לתנ "ך או לשפה או להבנה ,כל אלה אינם באים בכלל לספר ולתאר אלא דבר אחד בלבד.

    את מחויבותם של בני האדם לאלוהים.

    אין כאן שום דיון על אלוהים,ולא   על מעלת רגשות האדם.

    ואהבת לרעך כמוך, זה רק הפניה למעשים  בפועל ברוח התורה[מצוות] ,ולא שיכתוב על חברו שירי אהבה.

    ושמחת בחגך והיית אך שמח ,אין שמחה ללא סוכה,אין ללא  אתרוג ,לולב,ערבה והדס[מצוות].

    ואהבת את השם אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך,אין אהבה כלל, אלא בקיום מצוות התורה בלבד  .דן

     

    1.שום דבר לא כזה וודאי. כל כך מהר נטשת את "אמת הספק", "האמת היחידה" לשיטתך?

    אני לא מוצאת סתירה בין היהדות והנוצרות והבודהיזם. גם ברמה הפילוסופית ישנה קירבה, אבל ללא ספק ברמת המוסר והאלטרואיזם והחמלה והסובלנות והסבלנות וההתמדה והנדיבות וכו' כל הדתות למעשה אותו הדבר. גם האיסלם, כמובן, מהמעט שאני מכירה. 

     

    2.כל סיפורי התנ''ך מתמודדים עם מצבים מהחיים: עם קינאה, עם יצרים, עם רמאות וכו'

    לכל אורך התנ''ך כל הנושאים האנושיים האלה עולים. הרעיון הוא כמובן להתעלות מעליהם, ללמוד משהו מהסיפורים האלה. תקשיב לקארן ארמסטרונג. פגשתי לאחרונה מישהו שקרא שלושה ספרים שלה ואמר שהיא כותבת נפלא ושכל הספרים שלה שהוא קרא נהדרים. (אדם חסר בית, הומלס, בניו יורק.) 

     

    3.אנחנו אמורים להזדהות ולפתח ולסגל את כל התכונות של אלוהים כדי להידמות לו. "בצלם". בשמונה עשרה, לא יודעת מה המנהג שאתה למדת, אבל כשאומרים "קדוש קדוש קדוש" (ומתרוממים קצת על כפות הרגליים) נהגנו להצמיד את הרגליים כדי להידמות למלאכים, כי למלאכים יש רק רגל אחת. אנחנו אמורים לגלם את כל התכונות האלוהיות, בו בזמן שאנחנו מפתחים ענווה אמיתית. ענווה אמיתית מלווה ביטחון עצמי, אנחנו לא אמורים להיות מעוכים ומדוכאים, וכמובן שגם לא מנופחים ויהירים.

     

    4.לגבי האהבה, תקשיב לרב אריה קפלן על מדיטציה יהודית. מתישהו אשתדל לתמלל, אבל לך אין בעיה עם אנגלית.

    תקשיב לשני החלקים. הנה חלק א'.

     

    ''

     

    http://www.youtube.com/watch?v=WAB19Jyp1BA

     

    אסכם בקצרה: הרב אריה קפלן אומר שההבדל בין מדיטציה ותפילה הוא הקצב, וממליץ להאיט פשוט ולהתעכב על המילים. למשל, לעצור במילה הזאת "אהבה" הרבה מאוד זמן, עד שתרגיש את הטעם שלה. עד שהמילה תיגע לך בלב. ואז תעצור ותתמקד כמה זמן בתובנה החדשה הזאת. 

     

     

    1.אף אחד לא יכול לדבר בשם האמת האבסולוטית,והטלת הספק שאני מטיל בכל מה שאני חושב או אומר,איננה מונעת ממני לדבר בשם האמת שלי,ולנמק את דעותי היטב.

    אין סתירה  בהשתחויה,השאלה היא איך למי ומדוע.  וכאשר את ואני משתחוים באותו היום,זה עדין לא עושה אותנו שותפים לאיזה שהוא ענין אמוני.

    2.כל 24 ספרי הקודש מטרתם אחת בלבד, האדם מול אלוהים=קיום מצוות.  זה מופיע במודוסים שונים. המודוס הנבואי,המודוס הסיפורי, המודוס הפיוטי, המודוס המשפטי, שכולם בענין תכלית אחת ויחידה, היחס שבין האדם לאלוהיו,שבא לידי בטוי במחויבות האדם לתורה ומצוות.

    3.אני שולל כל ניסיון לתאר את האלוהים כדמות,לרבות  תיאור תכונותיו ומחשבותיו,מלבד מה שכתוב ב24 ספרי הקודש[וגם שם יש לי טענות].

    ומכאן,ממילא איננו יכול לחקות את מה שאין לתאר כלל.

    כמו כן, זה שהאדם [בשר רימה ותולעה] רוצה להידמות לאלוהים, זה לא אומר שהוא יכול או שהוא מכיר ויודע ומבין את פירוש המילה אלוהים.  אז אני מציע,שבמקום לנסות להידמות למה שהוא לא ,יתחיל לקיים מצוה אחת מן התורה [מפני שאלוהים ציוה],יתקדם לעשות עוד מצוה ועוד אחת, במקום לשגות בדמיונות שוא.

    4.אני מציע לו להקשיב לי,יש לו מה ללמוד וגם מאוד כדאי  לו. דן

    1..

    . לכל דת יש 3 אספקטים עיקריים:

    א. חמלה, מוסר, נדיבות, אהבת הזולת, סבלנות וכו' - משותף לכולם

    ב. פילוסופיות ודוקטרינות שונות

    ג. מנהגים שונים -- כגון איסור פסלים, בשר חזיר וכו'

    למרות שמבחינה פילוסופית ישנה קירבה מאוד גדולה בין הקבלה לבין הבודהיזם, כמובן שהמושא החד-נקודתי של המתרגל היהודי ושל המתרגל הבודהיסטי שונה: המיקוד החד-נקודתי של היהודי הוא באלוהים. זה בסדר. הבודהיסט מתמקד בבודהה, וגם זה בסדר. אבל המיקוד החד-נקודתי משותף. מושא המקלט שונה בשתי הדתות. מוטב ומועיל להתמקד במשותף בין בני אדם. כמובן שקיימים הבדלים בין הדתות שונות. 

     

    2.. הבודהיטטים לא מתארים את אלוהים כדמות כי בבודהיזם אין בכלל אלוהים. הבודהה הוא סמל הפוטצניאל להארה הטמון בכל אדם והוא גם סמל הריקות מקיום עצמאי. הריקות שלי משתחווה לריקות של הבודהה. אין הבדל בין הריקות שלי לריקות של הבודהה. ריקות היא ריקות. ריקות היא תיאור של אופן קיום. כל הדברים המורכבים ריקים מקיום עצמאי. 

    3.אתה יכול להידמות או לא להידמות לאלוהים. לי אין את הבעיה הזאת. 

    הסברתי מה יהודי עושה -- משתדל להיות רחום וחנון ורב חסד. כשאדם מהרהר בסגולות האלה, התודעה שלו פונה לאור, פונה לחשיבה חיובית ומעריכה את הסגולות האלה ושואפת להגשים אותן ו/או לדבוק בהן, לדבוק בטוב. 

    מה שאתה מציע זה בסדר גמור. מצווה ועוד מצווה זה דבר טוב. 

    טוב להתחיל מלֹא לרצוח ומומלץ לא להרוג שום ייצור. טוב עוד יותר להפוך לצמחוני. צמחונות חוסכת להרבה מאוד סבל להרבה מאוד ייצורים וגם המתרגל צובר הרבה מאוד זכות מאי פגיעה בהמוני זולתים. 

     

     

    1.כדי להיות הומניסט אין צורך בכלל להיות יהודי,ויהדדות איננה מתחייבת מהומניזם.

    אז לבוא ולאמר שיש מכנה משותף בין יהדות לבין בודהיזזם  ונצרות,זה כמו לאמר,שלכל בנני האדם יש מוח.   האם יש בעצם קיומם של מוחות להשוות בין כל בני האדם ? . והרי גם לך וגם לי יש מוחות ,ואינני  חושב שאנחנו מבינים באופן זהה את החיים ואת  העולם.

    2. מעבר לרעיונות הפילוסופים שאת מתארת,יהדות מתגלמת רק בקיום המצוות באופן מעשי.

    ולכן,מה את חושבת או מה חושב הכומר במיקדש הטיבטי על יהדות או על הרייקות,לא צריך לעניין איש,בפרט  ומכיון שמלכתחילה אני מסכים,שחייו ריקים לגמרי. 

    3.התורה לא מנעה מהיהודי להיות רחום אם יחפץ, כל עוד הוא מקיים את המצוות.

    גם לא  מנעה ממנו להיות ששמן או רזה, חובב דמקה או ספורטאי.

    אז אני מציע שתפתחי את דיונייך בכותרת "הומניזם ",במקום שתבואי ללמד אותנו יהדות כאן. דן

     

    1. בהחלט, כדי להיות בנאדם והומניסט אין צורך להיות יהודי. כדי להיות יהודי מחייב להיות בנאדם.

    דרך ארץ קדמה לתורה. 

    זה נכון לגבי כל הדתות. כלל הזהב של אי פגיעה בזולת תופס לגבי כל אדם, בין אם יש לו דת ובין אם אין לו דת. 

     

    אכן, לכל אדם יש מוח ויש תודעה. 

    בהחלט, מעצם קיומו של מוח של אדם ותודעה יש להשוות בין בני אדם, בהחלט.

    השקפות העולם השונות שלנו לא משנות את העובדה שניתן להשוות ושהשוואה היא בסיס הרבה יותר חשוב ועקרוני מכל נבדלות בהשקפה. זה בדיוק הבסיס של הפלורליזם ההודי העתיק שהיה מאוד טולרנטי ומכבד, גם כלפי החילונים. 

    נבדלות בהשקפה היא שולית, המחשבות שלנו משתנות מרגע לרגע וההשקפות, שהן לא חומר, יכולות להשתנות ומשתנות כל הזמן. חשוב שנכבד את החיים של כל אדם, בפרט של אנשים ששונים מאיתנו. כשנתיחס לכל אדם באופן הזה, נפסיק להרוג, לא יעלה על דעתנו להרוג אחר, כל שכן להצדיק הרג של אחר.

     

    2. ריקות היא ממש לא ריקנות. הריקות של הבודהיזם חשובה לבודהיזם כמו שאלוהים חשוב ליהדות. אל תזלזל באחרים, אני אומרת לך. זה לא הרגל טוב. 

     

    לכל הדתות העיקריות יש את שלושת החלקים או התחומים שציינתי: 1 מוסר וחמלה וכו' 2 מנהגים 3 דוקטרינה ופילוסופיה. מה שחשוב שכולנו נסכים על מוסר וחמלה. הייחודיות של כל דת היא למעשה לא מעניינה של דת אחרת. כמובן שאפשר לשוחח, אנשים חילונים וליברלים ופתוחים כמובן יכולים לציין ולדבר על ההבדלים, אבל אם נסכים על מוסר ועל חמלה, איש לא יפגע באחר עקב שיחה ועל השקופות ותפיסות ודוקטרינות ופילוסופיות. משהו לא בסדר עם התפיסה, עם השקפת העולם, אם חושבים להרוג ולפגוע בזולת. שכל אדם יבדוק אצלו וייתקן בעצמו.

     

    3. אתה לא מבין את חשיבת החמלה ולכן אתה מזלל ומשווה בין דברים שוליים לדברים מהותיים וחשובים. ללא חמלה איש מאיתנו לא היה מגיע לבגרות, איש מאיתנו לא היה שורד. החמלה היא חיונית לחיים. חמלה גדולה (חמלה לכל הייצורים והמוכנות והרצון להקל על הסבל של כל ייצור) חיונית לאושר בר-קיימא. כולנו רוצים להיות מאושרים וכולנו, במודע או שלא מודע רוצים אושר בר-קיימא. האחזות בחומר ובדברים ארעיים לא יכולה לממש את הרצון והמכמיהה לאושר בר-קיימא. 

     

    הומניזם -- אנשים מבינים מה זה, לפחות בתיאוריה. יהדות, לא כולם מבינים מהי. חשוב של כל היהודים, דתיים ולא דתיים מכל הסוגים, ידעו מהי יהדות ושגם יעריכו ויכבדו אותה ואת מאמיניה. הסידרה הזאת על יהדות נועדה (בעיקר) לקהל חילוני. 


    --
    הדרך לשלום עוברת דרך הלב.
    "כל דבר שמרכך את הלב."
    חיים משמעותיים הם חיים של עזרה כנה וטובה לכל זולת.
    דיאלוג הוא הדרך לשלום.
    גישת דרך האמצע
    http://cafe.themarker.com/topic/3125731
    מודל בריאות ציבור למיגור ולריפוי אלימות
    http://cafe.themarker.com/topic/3123249/


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "זהות יהודית פרק י': הלב"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה