משרד החינוך יגבש רשימה של יצירות שאסור להראות לתלמידים

שלושה שבועות לאחר פסילת ספרה של דורית רביניאן, מתברר כי היתה זו רק סנונית ראשונה לצנזורה שמתכנן משרד החינוך. בימים אלה יוזם המשרד שינוי יסודי בתוכנית סל תרבות, שיכלול גיבוש רשימת יצירות שאסור להראות לתלמידים.

לפני מינויו של נפתלי בנט לשר החינוך לא התקיימה צנזורה בבחירת הצגות ומופעים, ומנהלי בתי ספר היו חופשיים להציג לתלמידיהם גם יצירות שנדחו על ידי ועדות הרפרטואר. לדברי חבר באחת הוועדות, במסגרת המהלך הנוכחי נשקלו שני צעדים נוספים: דרישה מאמנים להכריז על נאמנות למדינה ועל נכונות להופיע מעבר לקו הירוק. בנט הבהיר אמש כי שני הצעדים הנוספים אינם על הפרק.

התוכנית המתגבשת במשרד החינוך נשמרה עד כה בסוד. אלא ששורה של גורמים ששוחחו עם "הארץ" תיארו רפורמה מקיפה בבחירת היצירות לתלמידים. בין היתר מתוכננת חלוקת היצירות למסלולים, בהם מסלול אדום ליצירות אסורות, והחלשה של ועדות המומחים, כולל צמצום נוסף בצוות המקצועי המסייע ליישובים לבחור מופעים.

לדברי המקורות, אחד הגורמים שדחפו לשינויים היה העימות בין השר בנט לחברי ועדת התיאטרון על הצגת "הזמן המקביל" של תיאטרון אל־מידאן, לפני כחצי שנה. מאז, חיפשו במשרד החינוך דרכים לצמצם את ההשפעה של ועדות המומחים לטובת "השטח", כלומר ראשי יישובים ומנהלי בתי ספר. "התוכנית המתבשלת קטלנית לסל תרבות ומנוגדת לחינוך לאמנות", התריע אחד המקורות.

תוכנית סל תרבות, המשותפת למשרד החינוך, הרשויות המקומיות והחברה למתנ"סים, פועלת בבתי הספר מאז אמצע שנות ה-80. התוכנית מבקשת לחשוף את התלמידים באופן שיטתי למופעי תיאטרון, קולנוע, מוסיקה, ספרות, אמנות חזותית ומחול, תוך סבסוד עלויות ובהתאם להמלצות ועדות רפרטואר, המורכבות ממומחים בתחומי האמנויות השונים. בשנים האחרונות פועלת התוכנית בכ-120 יישובים ומקיפה כ-35% מהתלמידים בישראל. 

לפני כמה שבועות החלו בכירים במשרד החינוך, בהם חיים הלפרין, האחראי על "תוכניות משלימות למידה" במשרד, להציג את התוכנית המתגבשת. לדברי כמה גורמים, סל התרבות יפעל עם שלושה מסלולים: מסלול ירוק, שירכז מידע על מופעים אשר קיבלו את אישור ועדות הרפרטואר; מסלול כחול שיציג מופעים ללא שום פיקוח ומסלול אדום בו יפורסמו מופעים שמשרד החינוך אוסר על הזמנתם.

המסלול הירוק מקביל למתכונת הקיימת של סל תרבות, למעט אי בהירות מסוימת סביב תעריפי המופעים, הנקבעים כיום על ידי ועדה שלא ברור אם תמשיך לפעול. המסלול הכחול הוא הרחבה משמעותית של שינויים שהוכנסו בתקופת שר החינוך הקודם, שי פירון, ולפיה ניתן יהיה להזמין דרך הסל מופעים שלא ביקשו כלל את אישור הוועדות.

"המטרה היא ליצור 'שוק חופשי', מבחינת התוכן והתעריפים כאחד", מסביר גורם המכיר את התוכנית, "בלי פיקוח על המחירים, התוצאה עלולה להיות שרק יישובים חזקים יוכלו להרשות לעצמם להזמין את המופעים האיכותיים והמושקעים יותר מבחינת בימוי, משחק או תפאורה. הסרת הפיקוח על המחירים צפויה לכן לפגוע קודם כל בפריפריה ובשכבות המוחלשות". גורם נוסף אומר כי בעקבות השינוי "האמנים יצטרכו לרדוף בעצמם אחרי התשלום מבתי הספר", ומשרטט את טיעוני המשרד: לא רק שמדובר ב"היענות לטעם הציבור", אלא ש"מורים ומנהלים יודעים יותר טוב ממומחי התרבות מה התלמידים צריכים".

על פי המסתמן, התמריץ של האמנים לגשת למסלול הירוק יהיה נמוך, כיוון שבמקרה של פסילה על ידי ועדת הרפרטואר, לא ניתן יהיה להיכנס לבתי הספר. "אף אחד לא ירצה להסתכן בפסילה אפשרית, כאשר המסלול הכחול פתוח לפני כל אחד. ואז, בעוד שנה־שנתיים יטענו במשרד שמספר המופעים במסלול הירוק כל כך נמוך, ולכן אין יותר הצדקה לוועדות המומחים", מעריך אחד המקורות. מנגד, גורם אחר אומר כי "אני רוצה להאמין שמנהלים רבים עדיין יעדיפו להזמין מופעים שקיבלו את 'תו התקן' של ועדות הרפרטואר".

לדברי גורם באחת מוועדות הרפרטואר, במהלך גיבוש התוכנית בחנו במשרד החינוך גם רעיון לדרוש מהיוצרים המבקשים להיכנס למסלול הכחול והפתוח "להכריז על נאמנות למדינה ולהמנון, מה שהיה מבטל כל סיכוי לתיאטרון ערבי או אפילו יהודי מחאתי. דרישה אחרת היתה הצהרה על נכונותם להופיע גם מעבר לקו הירוק. התוצאה הצפויה היא ביטול ביקורת אמנותית. המסלול החופשי כביכול יפוקח למעשה על פי תוכן היצירות — אם הן מתאימות לאידיאולוגיה הממשלתית". מוקדם לדעת אם דרישות אלה יופיעו גם בתוכנית הסופית.

החידוש המשמעותי, לפחות כפי שהוצג עד כה בדיונים פנימיים, הוא המסלול האדום. ניסיונות לברר את הקריטריונים שבבסיס המסלול האסור נתקלו בהתחמקות, כך גם באשר לזהות המחליטים — שככל הנראה לא יהיו חברי ועדות הרפרטואר אלא פקידי משרד החינוך. "ללא קריטריונים ברורים ועם אנשים שכפופים ישירות לשר החינוך או מבקשים לרצות אותו, למסלול האדום צפויות להיכנס יצירות שלא תואמות את עמדותיו הפוליטיות של בנט, למשל כאלה שיתבססו על הספר 'גדר חיה' של דורית רביניאן", אומר אחד הגורמים. מקור אחר מוסיף כי באחד הדיונים נשאלו אנשי המשרד מדוע לפרסם הצגה לא ראויה באמצעות הכנסתה למסלול האדום. "ללא פרסום כזה, רוב הסיכויים שאף אחד לא יידע על המופע. התשובה היתה שכולם צריכים לדעת מה לא ראוי להיכנס לבתי הספר".

"אם רפורמה זו אכן תתבצע, היא עתידה לפרק את מהותו של סל תרבות ארצי כתוכנית אשר שמה לנגד עיניה את המפגש של התלמידים עם היצירה האומנותית", כתבה השבוע ח"כ תמר זנדברג (מרצ) לשר בנט, "הקמת 'רשימה שחורה' של יצירות אשר ייכנסו למסלול האדום היא רדיפה מקארתיסטית ועליית מדרגה מסוכנת בצנזורה הפוליטית על חופש היצירה והאומנות, שמטרתה לייצר אזרחים נאמנים לשלטון ולחסום כל דבר שמזכיר צל צילו של ביקורת. צנזורה על יצירות אמנות ותרבות היא הצורה השפלה ביותר של ניסיונות ההתערבות הפוליטית בתכנים בבתי הספר".

מקורות במשרד מספרים כי גלגולים ראשונים של התוכנית לשינוי סל תרבות החלו להרקם עוד בתקופתם של שרי החינוך הקודמים, גדעון סער ופירון, אך ההתנגדות לוועדות הרפרטואר הפכה לבוטה יותר תחת בנט, על גבול התיעוב. עובדים לשעבר מספרים כי הלפרין נהג למתוח ביקורת על עבודת מטה הסל, וכי באחד הדיונים שנערכו במשרדו בירושלים התלונן על כנסייה המפריעה לו לראות את הר הבית, "הייתי חותך ומעלים אותה", סיפר זאת אחד המקורות. לדברי המקור, "הלפרין הוא לא הבעיה, אלא רק מיישם את רוח המפקד: חינוך להתבוננות מושכלת נתפס על ידי השלטון כמסוכן". ממשרד החינוך נמסר כי הטענות האמורות לא ראויות להתייחסות, והן גובלות בהסתה ובלשון הרע.

גורמים שונים מספרים כי העימות בחודשי הקיץ האחרון בין השר בנט ליו"ר ועדת הרפרטואר בתיאטרון, ד"ר בלהה בלום מאוניברסיטת תל אביב, סביב אישור ההצגה "הזמן המקביל" של תיאטרון אל־מידאן בחיפה, היה בין הגורמים המשמעותיים שדחפו לגיבוש התוכנית החדשה. ההצגה עוסקת באסיר ביטחוני המבקש לבנות עוּד בכלא לקראת מסיבת החתונה שלו, ונכתבה בהשראת סיפורו של וליד דקה, פעיל החזית העממית לשחרור פלסטין, שהורשע במעורבות בחטיפתו וברציחתו של החייל משה תמם ב–1984 ונידון למאסר עולם.

באפריל 2014 אושרה ההצגה על ידי ועדת הרפרטואר, אך ביוני 2015 דרש שר החינוך לכנס מחדש את הוועדה. לאחר שזו אישרה פעם נוספת את ההצגה, לאחר שלא מצאה מרכיבים פוגעניים או מסיתים, החליט שר החינוך להשתמש בסמכותו ולהסיר את ההצגה מסל תרבות. כמה שבועות לאחר מכן, החליט בנט שלא להאריך את כהונתה של בלום כיו"ר הוועדה.

לדברי גורם במשרד החינוך, התוכנית המתגבשת "מסוכנת כיוון שתחת השם שכבר צבר קרדיט ציבורי מוכנסים למעשה עקרונות חדשים, הפוכים לכוונה המקורית של סל תרבות, זו שמדגישה את חשיבות העיסוק המושכל באמנות". עובדים לשעבר בסל מוסיפים כי במצב כזה, כבר מוטב לסגור את התוכנית.

"תוכנית סל תרבות ניסתה לחשוף את התלמידים לאמנות איכותית ומאתגרת, כזו שהסיכוי שהם יגיעו אליה לבד הוא אפסי, ובמקביל לתת למורים ולתלמידים כלים להתמודד עם האתגר שבצפייה באמנות שאינה נכנעת לתכתיבי רייטינג", מסביר אחד מהעובדים. "מהלך כזה הוא תובעני מבחינת בתי הספר כי הרבה יותר קל לקחת מופעים מבדרים או מגויסים, שאינם מצריכים תהליך עמוק של הכנה ועיבוד. מצד שני, ברור כי זוהי בחירה מתגמלת במונחים של מטען תרבותי, פיתוח יכולת החשיבה, העמקת הדיאלוג בין המורים לתלמידים ועוד. במצב החדש שנוצר, סביר שהבחירות של בתי הספר ישקפו את המאמץ השיווקי של ההפקות המגויסות, הקלות לעיכול, המבדרות, שנוצרו במיוחד ל'צורכי' מוסדות החינוך, ושפעמים רבות המרחק בינן לבין איכות הוא גדול מאוד. במובן הזה, סל תרבות במתכונתו הנוכחית הפך למעין מוקד שירות של מופעים. זה מצער כי לאמנות יש תפקיד מכונן בחיי אדם, וסביר שרוב תלמידי ישראל לא יזכו לחוות אמנות באופן זה", הוסיף העובד. 

"אני יכולה רק להביע צער עמוק על הרס מפעל מפואר, שמטרתו לחשוף את צרכני מערכת החינוך לאמנות על כל גווניה", אומרת ד"ר בלום, "סל תרבות ארצי חף כל אידיאולוגיה — מלבד חינוך לצפייה מושכלת וגירוי סקרנות וחשיבה עצמית. מה שכנראה מתוכנן הוא הרס מוחלט וביטול הסמכות המקצועית לבחור רפרטואר".

במשרד החינוך העדיפו שלא לענות על שאלות "הארץ" בעניין סל תרבות. מהמשרד נמסר רק כי "הנושא נמצא בתהליכי גיבוש. כשתתקבל החלטה בנושא, היא תפורסם לציבור".