נתניהו ובל"ד הם כה דומים, עד שחבל להחמיץ את ההקבלה המרתקת. 

בל"ד אינם מבינים, וזה כנראה גם לא מעניין אותם, איזה נזק הם גורמים לערביי ישראל. הם מחזיקים את ערביי ישראל כסוג של "צעצוע" בידם, שעליו הם רוכבים ובאמצעותו עושים לעצמם שם. הם מתעללים בערביי ישראל, בבניהם ובעתידם ככל שרק ימצאו לנכון. מה הם חשבו לעצמם, שלושת חברי הכנסת, כשהלכו להזדהות עם השאהידים הפלסטינים (נכון שהם הוזמנו...), שזה מסייע למישהו במשהו? אבל נזק אדיר לבוחרים – גרמו.

נתניהו אינו מבין, וזה כנראה כלל לא מעניין אותו, איזה נזק הוא גורם למדינת ישראל. הוא מחזיק את המדינה כסוג של צעצוע שעליו הוא רוכב ובאמצעותו צובר מוניטין. מה חשב נתניהו כשהלך לנאום בפני הקונגרס האמריקני כנגד הנשיא האמריקני (נכון שהוא הוזמן...), שהוא עוזר למישהו במשהו? מה הוא חשב כשתחב את האצבע לעין האמריקנית בנושא האיראני, שהוא עושה משהו? מה הוא חושב לעצמו במשך 20 שנה, כשהוא מעבה את ההתיישבות בשטחים עד שאין כבר כמעט סיכוי לחלקם, שהוא מועיל למדינת ישראל? אבל נזק מצטבר הוא גורם בשפע רב.

אם זה מה שבל"ד מעוללים, כיצד קורה שערביי ישראל בוחרים בהם שוב ושוב, כשהם חלון הראווה? אם זה מה שנתניהו מעולל לתושבי ישראל, כיצד קורה שהם בוחרים בו שוב ושוב כשהוא חלון הראווה שלהם? במובן זה היהודים והערבים דומים: אלה ואלה חבורות של פתיים (נכון, לא כולם), שאינם מבינים את המשמעות של בחירתם. מאז 1996 חוזרים היהודים ובוחרים בנתניהו לראש ממשלתם, האיש שמוביל את מדינת ישראל בדרך-לא-דרך, ללא כיוון, ללא גבול (מזרחי) וללא עתיד. טרור אינו המצאה פלסטינית, אלא דפוס התנהגות (די מובן אגב) של עמים מדוכאים, והוא ימשיך להכות בנו.

מליון ורבע ערביי ישראל אינם יכולים להתיר את הסיבוך הפוליטי שלתוכו הכניסה את עצמה מדינת ישראל ב-50 שנות כיבוש, התנחלויות וסיפוח השטחים – כאשר על שתי חמישיות מן הטרגדיה הזאת מנצח נתניהו – אבל הם יכולים במידת-מה לסייע בכך. הם גם יכולים להשתלב בחברה האזרחית הישראלית ולהשיג שוויון זכויות – אולי אפילו שוויון זכויות מלא – לולא היו שבים ויורים לעצמם ברגל. ואכן, ההשתלבות הזאת היא בדיוק הדבר שבל"ד מנסים בכל דרך הזויה שעולה על דעתם למנוע. כיצד הגיעו חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה ובאסל גטאס  להזדהות עם רוצחים? הלא מדובר ברצח של בני אדם, ורצח הוא רצח הוא רצח. אז המציאו לנו סיפורי גופות?

הח"כים של בל"ד יהיו אולי עוד מעט מחוץ לכנסת, דבר שייטיב מאד עם ערביי ישראל. הציבור הערבי, בשל פחד מפני הקיצוניים הללו, אינו מקיים בקרבו דיונים רציניים על מטרותיו במדינת ישראל. אם דיון כזה היה מתקיים היינו נוכחים לשמוע, שמצבו של הציבור הפלסטיני בשטחים הכבושים אינו עומד במקום הראשון בסדרי העדיפויות של הציבור הערבי הישראלי. היינו שומעים, וזה ידוע מסקרים, שמרבית ערביי ישראל אינם רוצים לעזוב את ארצם, אלא להפך, להשתלב בחיים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים. לח"כים יש חיים מדושנים עם משכורת טובה וחיים נוחים, אבל מרבית ערביי ישראל אינם במצבם: מרביתם נתונים בסוגים שונים של מצוקות קשות שאינן מעניינות את נציגיהם כלל ועיקר.

ונתניהו מה? מעשיו הם כמובן חמורים בהרבה, כי הם משפיעים באופן קריטי על עתידה של המדינה על כל מאת אחוזיה. לאורך שנים הוא בונה על הפחדות והסתה, אינו מציג פתרונות מדיניים – אלא בעיקר סיבוכים אין-קץ מול העולם – ומביא אותנו להיות חברה בעלת פערים סוציו-כלכליים מן הרחבים ביותר בעולם. אולם חרף הנזקים שהוא גורם למדינה, כמו בנאומו בקונגרס האמריקני, הוא לא יסולק מן הכנסת. גם נתניהו וגם בל"ד גרמו נזק רב, אבל בהבדל מהח"כים הערביים, נתניהו ידע להעטות על ביקורו בקונגרס אצטלה פטריוטית, ואנחנו קנינו.

כמו אצל ערביי ישראל יודע גם הקיצוני היהודי נתניהו להטיל מורא ופחד על קבוצות אוכלוסייה ביקורתיות. באמצעות הלוגו שאימץ לעצמו הימין, בעקבותיו – "אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית" – הוא מונע דיון פתוח ואמיתי בשאלה "לאן פנינו?". את בל"ד ואותו זה אינו מעניין; ובלבד שלא יישמט הכסא.