האם חיבור בני משפחה לתוך עסק משפחתי מהווה מנוף לעסק?

כיצד ניתן להתגבר על כל הרגשות והאמוציות ולשים אותם בצד?

האם נכון לשים אותם בצד? אולי בעסקים צריך יותר רגש וזה דוקא משפר את הביצועים?

איך צריך לתגמל בני משפחה? על פי ביצועים או אולי לפי הגיל. או שאולי צריך ליצור שיוויון מוחלט? מהי הדרך הנכונה ביותר לקבלת החלטות?

איך ניתן, אם בכלל, לפטר בן משפחה שפוגע בעסק? והאם בן יכול לאיים על אביו שיעזוב את העסק אם זה לא יעלה לו את המשכורת?

אפשר לכתוב עוד מליון סוגיות בנושא. אין לאף אחת מהן תשובה מוחלטת או נכונה.

אפשר לכתוב גם על הרבה יתרונות: בעסק משפחתי רמת האמון אמורה להיות יותר גבוהה, כל מעורב אמור להרגיש פחות מאויים. אתה יכול לטעון שלא סיימת פרויקט כי הבן שלך בכה כל הלילה. והבוס שלך, שהוא גם הסבא של הפשוש לא יכול להתעצבן. הקידום מהיר (לדור הצעיר) ומקים העסק יודע שיש לו המשכיות ובשלב מסוים הוא יכול להוריד הילוך, כי הוא יודע שהעסק בידיים טובות ונאמנות.

עסקים שבהם שולטת משפחה אחת או שניים מוגדרים כמשפחתיים על פי חוק.

אחוז ניכר מהעסקים בישראל הם משפחתיים. כולל הגדולים ביותר כמו שטראוס,אפריקה ישראל, כי"ל ועד עסקים קטנים הכוללים את המכולת והמכבסה השכונתית. ענף היהלומים (ממנו אני בא) מאופיין מאוד במשפחתיות שלו. העסקים בדרך כלל עוברים מאב לבן.

בהמון עסקים משפחתיים, לצערנו,  נוצרות  אינטיגרות בין בני המשפחה שמגיעות עד לקרע אישי ומשפחתי בין אחים, בין בני זוג י או בין  אב לילדיו. ואז החיים הופכים לסיוט, כי רע לך בעבודה ואין לך את המשפחה שתתמוך בך. בהרבה מקרים הסיפור מסתיים במאבקים נצחיים בבית משפט מהם מרויחים רק הפרקליטים.

אימון עסקי עוזר לבחון את דברים קצת אחרת. באימון יש פן אישי ופן מקצועי / עיסקי. העובדה היא שאי אפשר לאמן אדם  בלי לבדוק את שאר תחומי חייו. ברור שהתחומים האישיים והעיסקיים שזורים זה בזה. ובמיוחד שמדברים על עסק משפחתי.

המאמן יושב עם בן המשפחה  ובודק קודם את צרכיו, רצונותיו, ערכיו ומשאביו. כמו כן, את חסמי ההצלחה שלו. לאחר מכן נעשה איפיון לתפקיד ו/או לעסק בו הוא עובד. לבסוף מתבצעת בדיקת הלימה בינהם? האם המתאמן מביא לידי ביטוי את ערכיו ומשאביו בתפקיד אותו הוא מבצע? יכול להיות שמה שמתאים לאבא לא מתאים לבת שלו?

המון פעמים בני משפחה לא מדברים על תכנון לטווח ארוך. מעדיפים לא להכנס לזה כי זה כרוך גם במשקעים אישיים. כך נוצר פער צפיות שגורם לאכזבות.

התפישה העיקרית באימון היא לבדוק מהן המטרות שרוצים להשיג? מהו החזון העיסקי ומהו החזון האישי של המתאמן? צריך לחשוב איך מגשימים את החזון והאם ההתנהלות בתוך העסק תואמת את המטרות שלו?

אשמח לשמוע את דעתכם וחויות מעבודה בעסק משפחתי

העסק המשפחתי יכול לשמש מנוף ויכול לשמש חבילת נפץ, תלוי בנסיבות.

החלק הבעייתי בעסק המשפחתי הוא כאשר הדור המיסד של העסק ודור הבנים פורש (גימלאות או פטירה) והניהול עובר לדור השלישי.

החלק בענין האימון נראה קצת מחוץ להקשר והוא בעצם חלק פרסומי. לטעמי ראוי היה להפריד בין שני החלקים.

לגבי מה שאתה כותב, יוסף פרידמן, זו באמת תופעה ידועה. באוסם החליטו שלא להכניס את הדור השלישי  לחברה. הנה כתבה שדנה בכך:

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3216663,00.html

ראיון שנערך עם דן פרופר ב 2006 עם עזיבתו את החברה, והתייחסות לנושא המשכיות חברה.

והנה קישור נוסף שדן בעסקים משפחתיים: דילמות, וגם על החשיבות של הדור הראשון לבנות וגם לטפח את דור העתיד או לפחות את ההמשך של העסק, כדי שלא ייעלם.

http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces;jsessionid=3edb07f230d579ad3063ccc549a58143d3bf96c66cb1.e34Mc3aTbNiTby0LaxmNbxqRchmMe0?articleId=28509&channel=2&subchannel=1

זה לא רק באוסם.

בזכות "הדור השלישי" של הרקנטים, נוחי דנקנר ושותפיו הם היום הבעלים של קונצרן אי.די.בי. על כל חברות הבת שלו.

צטט: יוסף פרידמן עו"ד 2008-02-27 13:19:00

העסק המשפחתי יכול לשמש מנוף ויכול לשמש חבילת נפץ, תלוי בנסיבות.

 

החלק הבעייתי בעסק המשפחתי הוא כאשר הדור המיסד של העסק ודור הבנים פורש (גימלאות או פטירה) והניהול עובר לדור השלישי.

 

החלק בענין האימון נראה קצת מחוץ להקשר והוא בעצם חלק פרסומי. לטעמי ראוי היה להפריד בין שני החלקים.

אני בעיקרון לא אוהב לעשות הכללות. במיוחד שמדובר על נושא רחב כמו עסקים משפחתיים.

 אני מכיר דורות שלישיים בעסקים (גם מענף היהלומים) שהובילו את החברות שלהם להישגים מצוינים.

ובייחוד בגלל ההכללות הכנסתי את נושא האימון. באימון נעשית עבודה רצינית עם כל חברה לגופה. ישנו התייחסות גם לפן האישי וגם לפן המקצועי. ויש שילוב של כלים מתחומים שונים שמתמודדים מצויין עם בעיות כמו שהעלתי לדיון.

תודה על הקישורים של מנהל הבלוג קראתי אותם בעיון והם מהווים דוגמאות מצוינות למורכבות של הנושא.