לפוסט הזה ניתן היה לתת גם שמות אחרים: "הרוקד על הדם", "השקרן מאז ומתמיד", "השרדן" (כותרת שכבר שימשה בעבר בכמה הזדמנויות) או בדומה לכך. "אמן האשליות" הוא שמו של סרט שמביא אל הצופים שפע מצגי-שווא, ומכאן השם שנבחר.

רבים ראו ודאי את מסיבת העיתונאים הבהולה שכינס נתניהו ביום ד' בערב, יומיים לאחר הפיגוע בבריסל בכדי להכריז שוב – בפעם הראשונה עשה זאת בנאומו לאיפא"ק ערב קודם – שסדנא דארעא חד הוא (תרגום: בכל מקום זה אותו דבר): בלגיה, צרפת, טורקיה, אפריקה, צפון אמריקה, ישראל  ומדינות נוספות סובלות מאותו טרור עצמו. לא מהכיבוש ולא מהייאוש, חורז נתניהו, אלא מתקוות הטרור לכבוש את העולם.

בעצם לא הטרור בבריסל מעניין את נתניהו, אלא הלגיטימציה לכיבוש הישראלי את העם הפלסטיני. אם אינתיפדת הסכינים אצלנו, והפיגועים באירופה ובמקומות אחרים הם אותו אחד, אין סיבה למישהו לבקר אותנו על השליטה בשטחים. אנחנו איננו מדכאים איש "לכן זה לא כיבוש ולא ייאוש", אלא הגנה נחושה על העולם המערבי. מלחמת תרבויות שאנחנו קו החזית שלה, שאנחנו בראשה.

כל מי שעיניו בראשו – וכמובן, כל גורם ביטחוני – יודע, שאינתיפאדת הסכינים אינה פעולת הטרור של דאעש באירופה ובמקומות אחרים. אצלנו מדובר באוכלוסייה הנתונה תחת דיכוי קשה זה 50 שנה, שאין לה מה להפסיד נוכח המדיניות של העריץ מספר 1 – נתניהו. המפגעים יוצאים לפגע באופן מאד אישי – בגלל המדיניות שהוא מוביל זה 20 שנה. נתניהו הוא האיש שמחולל את אינתיפדת הסכינים, אבל שוב ושוב הוא מוצא הזדמנות להסתתר מאחורי פיגועים של גורמים טרוריסטיים עולמיים במקומות אחרים: "האשמה לא בו, לא בכיבוש ולא בייאוש".

נתניהו משקר מבלי למצמץ כי גורמי הביטחון הישראליים אומרים לו שוב ושוב כך: לאנשים שנמצאים תחת הנעל הישראלית מזה 50 שנה אין תקווה ואין אופק; אם לא תספק להם תקווה ואופק – והוא כנראה לא – לא תיפסק אינתיפדת היחידים, אלו שנקעה נפשם והם יוצאים לדקור מישהו במספריים. כצפוי, נתניהו – "המומחה העולמי לטרור" – לא ענה במסיבת העיתונאים  מדוע הוא אינו מצליח להדביר את הטרור המקומי. אבל אנחנו יודעים בדיוק: הוא אינו יכול להדביר את הטרור המקומי, כיוון שאין לאיש שליטה על פלסטיני/ת שקם בבוקר ואומר "די!, אין לי בשביל מה לחיות – אלך להרוג יהודי".

אין כמו ההזדמנויות הנפלאות הללו, של פיגועים אי שם, עבור נתניהו. באמצעות ריקוד על הדם שהוקז שם – זה אגב נהפך לרוטינה די פרימיטיבית – הוא מחזק את שליטתו על ציבור מעריציו, שיותיר אותו בשלטון לעוד קדנציה. כאשר ישנו פיגוע ברחבי העולם, ניקח למשל את זה באיסטנבול, נתניהו שרוי במיטבו. ברוב רושם וזחיחות הוא מגיע לחדר המצב ומשדר משם לעם (מה שכולם כבר ממילא יודעים) כמה הרוגים יש, פצועים וכיצד אנחנו מטפלים באירוע. המצב משתנה כבמטה קסם כאשר הפיגוע הוא כאן, ברחבי ארץ ישראל השלמה. בנסיבות הללו הוא מתחבא היטב. בהבדל מאיסטנבול, כאן זה באחריותו, ואין לו תשובות.

זה לא דבר קל כלל-ועיקר להיפטר מ"אמן אשליות", אבל צריך להתאמץ ולפענח את התעלול. עלינו לפקוח עיניים עצומות לרווחה רבות ככל האפשר.