כולנו מכירים את הטענות כנגד גוגל שהופך את הכמות לאיכות בפגיעה בפרטיות שלנו. מאגר הנתונים הבלתי נדלה והבלתי נמחק הגדול בהיסטוריה האנושית. כל מסמךשהועלה אי פעם לאינטרנט יוצר טביעות רגליים שלא תמחקנה.
כל מה שאי פעם העלינו לרשת נשאר שם, ולא נמחק. פתאום, סיפורי צ'יזבטים שסיפרנו בבלוג שלנו בגיל 19 הופכים להיות בעלי חשיבות כשנרצה להתקבל לחברת ההייטק, פסק ההדין במריבה שלנו עם שכנינו על קו הגדר המפרידה בין הבתים שלנו הופך להיות נחלת הציבור ולא ימחק גם אחרי 7 שנים ועוד.
אנדרו פלדמן, פסיכותראפיסט בן 66 ניסה לאחרונה להכנס מקנדה לארה"ב. שוטרי משטרת הגבולות "גיגלו" אותו וגילו מאמר שכתב כמאמר ביקורת מקצועי בסוף המאה שעברה על נסיונו העצמי ב-LSD במהלך שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70.
בעקבות גילוי מאמר זה, נמנעה כניסתו של פלדמן לארה"ב.
לסיפור היותר מלא ראו כאן.
גוגל עצמה מודעת לבעייתיות אבל לא ממש מנסה לפתור אותה. נכון, ישנו כלי להסרת עמודי אינטרנט מהמנוע, כולל הסרת מידע על ידי צדדים שלישיים, אבל הכלי הזה לא ממש נותן תשובה אלא במקרים בהם האתר המקורי הסכים להסרה ויש רק צורך בנקיון מהיר יותר של העמודים.
ולא מדובר רק בשטויות שאנחנו העלינו בעצמנו לרשת אלא במסדי נתונים שכלל אינם קשורים בנו (מאגר פסקי הדין הוא דוגמא מצויינת של נתון שהיה אמור להיות פומבי, אבל כעד גוגל לא באמת היה כזה).
גם עו"ד יורם הכהן, ראש הרשות לטכנולוגיות מידע ושם מאוד מסובך, מכיר את הבעייתיות מקרוב, ובכל זאת כיום עדיין אין פתרון לבעיה.
האם אנחנו נידונים לחיות כשכל חיינו חשופים לעיני כל?
אולי בעצם כל מה שאנחנו כותבים כאן בקפה יפגע בנו בעתיד?
הוספת תגובה על "Do no evil?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה