הפסיכולוגים אוהבים לדבר על 'תקופת אבל' שבה המתגרש או המתגרשת אמורים לשבת בבית, לקרוא סיפורים של צ'כוב ולהתאבל על הנישואים שהסתיימו.

זה בטח בגלל שהם לא היו בסיטואציה הזו (-:

האם אתם מצדדים בגישה הזו או חושבים שאפשר להמשיך מייד לקשר חדש שיעזור לעבור את התקופה הקשה של הליכי הגירושין?

מישהוא אמר לי שהקשר הראשון מייד אחרי הגירושין ברוב המקרים נדון לכישלון.

מה דעתכם?

אני לא חושבת שצריך לשבת בבית ולהתאבל, אבל אני כן חושבת שחייבת להיות "תקופת צינון" בין הנישואים והקשר הרציני הבא.

לדעתי מי שקופץ מיד לקשר רציני נוסף, לא באמת עשה עם עצמו חשבון נפש.

חשבון הנפש הוא גם לגבי עצמך (מי אתה היום לעומת מי שהיית לפני הנישואים), גם לגבי הנישואים שנגמרו וגם לגבי איך רוצים לראות את הקשר הבא - מין "הפקת לקחים" כזאת.

לדעתי מי שקופץ מיד לקשר רציני נוסף, הסיכוי לכישלון שואף ל-100%

כחודשיים אחרי הגירושין התחלתי קשר שהיה אמור להיות ריבאונד. נפרדתי מהבחור איתו יצאתי רק לאחרונה, היינו ביחד קצת יותר משנה.

למדתי בשנה הזאת המון על איך אני מתנהגת במערכת יחסים, ועל איך הפחדים מבן הזוג הקודם עדיין משפיעים עליי ועל ההתנהגות שלי בקשר.

לא יודעת אם זה מומלץ להיכנס לקשר רציני או לא אבל זה לא תמיד בשליטתנו ובדיעבד למרות שהקשר נגמר אני לא חושבת שנכנסתי לקשר מהר מידי.

אני חושבת שהפקת לקחים היא דבר חשוב מאוד

אבל גם להיות לבד זה לא להיט (-:

מבטיחה לבקר בקהילת בע'ח

יש לי את החתולה הכי מדהימה בתבל

וקוראים לה שמש

מי שמבין בבע'ח

יכול להסכים שבלעדיה לא הייתי עוברת את השנה האחרונה

(-:

לדעתי, בטרם נפנה לשקם את הזוגיות שלנו, עלינו לנקות את 'הנגעים' שעדיין נותרו בנפשנו המצולקת בשל כשלון הנישואין ההם..אי אפשר לבנות קשר חדש בטרם סילקנו ואיחנו את הצלקות שהותירו בנו פגעי הנישואין. כושר השיפוט שלנו עלול להפגע קשות במצב זה ולפיכך, יש לקחת פסק זמן.. להיות מעט לבד, לחוש את הלבד..ורק אז מתוך מקום כזה לפנות לבניית זוגיות חדשה. אם לא נעשה כן, את כל המשקעים ו'התובנות' שצברנו במהלך נישואינו נליט על הקשר החדש ההוא. הצלקות הללו תמיד ירחפו בחלל האוויר ואנו עלולים למצוא עצמנו שוב באותו הסרט אולם עם שחקן שונה..

קחו פסק זמן, לטפו את עצמכם ואת האגו שלכם, התחזקו ורק אז - מחוזקים, רעננים ובשלים, צאו לדרך חדשה.

ב ה צ ל ח ה.

למה "תקופת אבל" עבורי זו היתה תקופת פריחה.

זה מאוד תלוי בבני הזוג וסיבת הגירושין.

נצלו כל רגע בחייכם ולהכנס לקשר חדש זה לא סוגיה שצריך לדון בה. נכנסים ונהנים.

אני חזרתי מטיול בן חצי שנה באוסטרליה וניו זילנד מאושרת ופורחת  מתמיד (גם דרך)

תהנו מהכל ואל תדונו יתר על המידה.

ללא ספק זה אינדיווידואלי...

אך המעשיים שביננו מתחילים לעכל את האובדן בעודו מתרחש (כמובן אם לא ניתן להציל את הקשר), ולמהירי התפיסה תקופת האבל מתרחשת עוד במהלך הנישואין (צריך נייר בשביל לדעת שיש פירוד? מה שמשנה זה ההרגשה והידיעה..).

לדעתי טיפוסים מעשיים יוצאים מקשר נישואין כבר מבושלים טוב ולגמרי מוכנים לקשר..

השאלה היחידה שנשארת היא אם מדובר בקשר רציני או חגיגות...

צטט: iris georlette 2008-03-04 10:24:28

קשר חדש

 

הפסיכולוגים אוהבים לדבר על 'תקופת אבל' שבה המתגרש או המתגרשת אמורים לשבת בבית, לקרוא סיפורים של צ'כוב ולהתאבל על הנישואים שהסתיימו.

 

זה בטח בגלל שהם לא היו בסיטואציה הזו (-:

 

האם אתם מצדדים בגישה הזו או חושבים שאפשר להמשיך מייד לקשר חדש שיעזור לעבור את התקופה הקשה של הליכי הגירושין?

 

מישהוא אמר לי שהקשר הראשון מייד אחרי הגירושין ברוב המקרים נדון לכישלון.

 

מה דעתכם?

ונגיד שהקשר הראשון נדון לכישלון. קרה משהו נורא?

להנות מכל קשר ולהפיק ממנו חויות זה העיקר.

מי רוצה מיד קשר חדש?

תהנו מהזמן שהוקצב לנו. הוא יפה ונפלא.

אולי סופו להגמר בכשלון

אבל חייבים קשר ראשון בכדי לעבור לקשר השני.

בכל מקרה מסכים עם קודמתי כי רצוי להנות מהקשר גם אם נצח לא מובטח בו.

בראש ובראשונה צריך ללמוד את הלקחים מהקשר הראשון,

לעשות שעורי בית ואז לגשת לקשר אחר.

מי שלא יישם לקחים ימחזר את טעויות העבר.

צטט: אייב 123 2008-03-06 18:10:16

 

אולי סופו להגמר בכשלון

אבל חייבים קשר ראשון בכדי לעבור לקשר השני.

 

בכל מקרה מסכים עם קודמתי כי רצוי להנות מהקשר גם אם נצח לא מובטח בו.

לדעתי תקופת צינון היא הכרחית! אצלי הצינון נמשך עד עכשיו...

המקרה שלי הוא קצת "קיצוני" שכן אנו נפרדנו כאשר היה לנו ילד בן שנתיים ואני הייתי שבועיים לפני לידת הילדים הבאים (תאומים) - כך שלקח כמה זמן להתאושש מהלידה, מהאכזבה של "לא יהיו לי חיים נהדרים", ומהקשיים של גידול שלישיה לבד - מהם עדיין לא התאוששתי! רק לאחרונה התחלתי לחשוב על - "אולי בעצם בן זוג יהיה דבר לא רע בשבילי"...

כנראה שאין מנוס מתקופת צינון

השאלה האם צריך לעבור אותה לבד? (-:

חברה יעצה לי לחפש מישהו שיעזור לי לעבור את תהליך האבל

כנראה שזה מאוד אישי

יש כאלו שהצינון אצלם כנראה הופך לברונכיט

ויש כאלו שפשוט לא יכולים לסבול צינון

כמוני כנראה

אני בעד 'לא טוב היות האדם לבדו'

ואתם?

הוא אשר אמרתי יקרתי "תהני מכל קשר" ותתגברי .

והוא אשר אמרו אחרים כל קשר ראשון מוביל לשני טוב יותר. וככה לא תהיי לבד.

בהצלחה (ואין סיבה שלא)