אני, כעיקרון, נגד עסקות טיעון.
השופט, והשופט בלבד, הוא שיחליט אם נאשם זכאי או אשם ומה יקבל אם אשם.
אשמתו לא אמורה לבוא מעסקה של סחר בסוסים.
מעבר לכך, מי שיקרא את מאמריו וספריו של פרופסור בועז סנג'רו יבין שבמקרים רבים, נאשמים בעבירה כלשהי מעדיפים לחתום על עסקת טיעון, גם אם אינם אשמים כלל וכלל. נשמע מופרך, אבל זו אמת.
לעתים, גם עבור מי שמקבל את העיקרון, המציאות עוברת כל גבול האבסורד.
ח"כ צולם מעביר טלפונים ניידים לאסירים ביטחוניים. יש תיעוד מלא, יש עדויות. יש אפילו הודאה במעשה.
אין כל ספק בקשר לעובדות.
אז למה לעזאזל הפרקליטות ערכה איתו עסקת טיעון ?
למה לא לתת לשופט לקבוע את אשמתו ואת עונשו ??
האבסורד עובד בכל הכיוונים.
לחייל אלאור אזריה הפרקליטות הצבאית הציעה עסקת טיעון.
היא הציעה לו להודות, לוותר על כל ערעור, ובתמורה יקבל רק שנה וחצי בפועל.
אזריה, יותר נכון משפחתו, סירבו.
מה קיבל ללא עסקה ? שנה וחצי !!
כלומר מה היה מרוויח אילו חתם על עסקת הטיעון ? שום כלום.
לדעתי, יש לפסול לחלוטין כל אפשרות של עסקות טיעון עם נאשמים, ולתת לחוק ולצדק לעבוד.
הוספת תגובה על "חרפת עסקות הטיעון"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה