בעלי נסיון,

שכבר נמצאים אחרי שנה, שנתיים ויותר...

מתי הילדים מתחילים להראות סימני התאוששות?

אני יודעת שזה אינדיווידואלי וכל ילד הוא עולם בפני עצמו, אבל בטוח יש איזה נקודות ציון...

אני כבר קצתי להלחם על חשבון השעות שינה שגם כך מועטות בחייזרים, מטאורים, פצצות ועוד כהנא וכהנא פחדים שצצו חודש אחרי תחילת הדרך...

מה אתם אומרים?

לצערי, אין נוסחת קסם.

 

ההתאוששות היא בעיקר פונקציה של יחסים קורקטיים בין ההורים שהתגרשו. ככל שהמצב בין ההורים מתוח יותר - הילדים נקלעים לתוך שדה קרב. ככל שההורים מצליחים להסדיר את חילוקי הדעות לאחר הגירושין בדרכי נועם, כך הסיכוי שהילדים יתאוששו מהר יותר וילמדו להפיק את היתרונות מהמצב החדש.

 

במיוחד אמורים הדברים כאשר קים שיתוף פעולה מלא בין ההורים, בנושאים הקשורים לילדים. שיסוי הילדים ע"י אחד ההורים נגד משנהו, יעצים את הפגיעה וימנע התאוששות.

דווקא פה יש כר לשת"פ פורה...

אנחנו חברים טובים ומתפקדים יופי בתוך המערכת הזו.

דווקא על הסעיף הזה המערכת שלנו ממש לא נופלת.

אני מניחה שחלק מהנושא הוא קריאה של הבת שלי למנות תשומת לב שכרגע, כשאני נמצאת בתוך התהליך ממש קשה לי להעניק לה,  ובנוסף פחדים אובייקטיביים שהם חלק מהגיל... תחבר את זה ביחד ותקבל שקיות שחורות מתחת לעיינים שמעידות על חוסר שעות שינה נוראי.

אני רק תוהה מתי זה ייגמר... ברור לי שזה תהליך וזה זמני... 

חותם על כל מילה של יוסף פרידמן לעיל.

לגבי כמה זמן? אין תשובה קלה ונכונה.

השורות הבאות נכתבו ונמחקו 5 פעמים לפחות, כי הן נשמעו כקלישאה או לחילופין כי הן איימו להכנס למקומות פרטיים מדי.

לסיכום: ר' השורה הראשונה.

לדעתי הדבר תלוי בגיל הילדים וביחס בין ההורים. אצלי היחס ביני לבין בעלי לשעבר היא נתק מוחלט, חוסר תקשורת בסיסי ועוד. לכן בחרתי לעשות את הצעד כמה שיותר מוקדם - לטובת הילדים.

תודה יובל...

גם אם זה קלישאות.. תודה על העידוד..

אני אחרי עוד לילה לבן

 

צטט: yuvalniv 2008-03-05 19:58:52

חותם על כל מילה של יוסף פרידמן לעיל.

לגבי כמה זמן? אין תשובה קלה ונכונה.

השורות הבאות נכתבו ונמחקו 5 פעמים לפחות, כי הן נשמעו כקלישאה או לחילופין כי הן איימו להכנס למקומות פרטיים מדי.

לסיכום: ר' השורה הראשונה.

 

קודם כל חדשות טובות: .הילדים שלי (12 ן-9) ממש בסדר. הם שנה אחרי שאבא עזב את הבית, יחד עם זה אני חייבת להגיד בתור אחת שאבדה את אביה בגיל צעיר, יש דברים שלא עוברים. אבל הזמן מקהה את הכאב. נכון, גירושין זה לא מוות. אבל יש אבל. ונסיים בנימה אופטימית: כשלאמא טוב גם לילדים טוב. הילדים שלי רואים שאני נהנית בעבודה וממשיכה הלאה עם בנזוג והרבה חברים חדשים וזו הדוגמא הכי טובה. (-:

מעודד לקרוא את תגובתך...

שנה אחרי?

מותר לשאול מתי הכרת את בן זוגך לילדים?

זו שאלה שאני מתחבטת בה...

מתי הכרתי את בן זוגי לילדים?

קודם כל את יכולה לשאול אותי מה שאת רוצה

חופשי על הבר של גיל (-:

אני אענה לך בדיון נפרד

ואיזו טלפטיה בדיוק רציתי לפתוח דיון על כך

אז הרימי נא את עיניך היפות למעלה

איריס

הילדים מנסים כל הזמן לבדוק גבולות. ילדים הם גם מניפולטורים קטנים בלי קשר לגרושי ההורים. חברי את זה יחד, וקבלי.. תוהו ובוהו.

מה שחשוב לדעתי ונסיוני.. להבין מה באמת מפריע להם כלומר מתוך סך העקשנות לברר מתי באמת הם צריכים את מנת התשומת לב שבלעדיה אין, ואותה לתת מכל הלב. לגבי היתר - להסביר להם, במילים, מה המצב איפה הם עומדים. כל הזמן, להבהיר להם שהם בסדר, ומותר להיות עצובים, אבל להתעקש על המסגרת שאת קובעת אותה. נשמע גבוהה גבוהה? אפרט לדוג'. הבן הגדול שלי היה בן 8.5, פתאום רצה שאקלח אותו. ברור מאליו שאחרי שיחות בענין הבהרתי לו שהוא מתקלח לבד. לעומת זאת, בפעמים הראשונות שהוא חזר מאבא ורצה לישון איתי במיטה, הנחתי לו לעשות כן. תוך שהוא מבין שזה משהו חד פעמי.

נכון שזה לא תורה מסיני, אבל אני חושבת שזמן מרפה הכל. והם מסתגלים, כל עוד הם רואים שאת מאושרת. בהצלחה!

ואני לעומת זאת,

אחרי שהסכמתי לקבל את שני הילדים במיטה, עכשיו צריכה לעשות התנתקות חד צדדית...

וכעת, כל לילה שהגדולה נזכרת שהאופציה הייתה קיימת...הופך ללילה לבן ונטול שינה.

מילא אני, אבל אני יודעת בוודאות שביתי קמה עייפה וקשה לה בלימודים, ותוהה מתי תיגמר הסאגה הזאת..

 

צטט: שרון*ה 2008-03-10 16:37:10

הילדים מנסים כל הזמן לבדוק גבולות. ילדים הם גם מניפולטורים קטנים בלי קשר לגרושי ההורים. חברי את זה יחד, וקבלי.. תוהו ובוהו.

מה שחשוב לדעתי ונסיוני.. להבין מה באמת מפריע להם כלומר מתוך סך העקשנות לברר מתי באמת הם צריכים את מנת התשומת לב שבלעדיה אין, ואותה לתת מכל הלב. לגבי היתר - להסביר להם, במילים, מה המצב איפה הם עומדים. כל הזמן, להבהיר להם שהם בסדר, ומותר להיות עצובים, אבל להתעקש על המסגרת שאת קובעת אותה. נשמע גבוהה גבוהה? אפרט לדוג'. הבן הגדול שלי היה בן 8.5, פתאום רצה שאקלח אותו. ברור מאליו שאחרי שיחות בענין הבהרתי לו שהוא מתקלח לבד. לעומת זאת, בפעמים הראשונות שהוא חזר מאבא ורצה לישון איתי במיטה, הנחתי לו לעשות כן. תוך שהוא מבין שזה משהו חד פעמי.

נכון שזה לא תורה מסיני, אבל אני חושבת שזמן מרפה הכל. והם מסתגלים, כל עוד הם רואים שאת מאושרת. בהצלחה!

 

עדיף שתשני את איתם במיטה שלהם עד שהם נרדמים

בהצלחה!

תני להם זמן. זה לא פשוט להם בכלל. בעיני, נשבר עולמם קודם כל. רק אחכ - צריך להחזיר אותם לתלם ולהבהיר לאט לאט ובהמון סבלנות ובעיקר אהבה שמבחינתם שום דבר לא השתנה. לא הכללים, ולא החוקים בבית.

וזה ילך וישתפר. אני חושבת שאצלי זה לקח בערך חצי שנה, אם אני לא טועה. אבל גם היום, יש מידי פעם ירידות.

יהיה טוב. אין ספק.