הדיון הזה, נולד מתגובות שקיבלתי לפוסט האחרון  שפרסמתי היום : מעבר מקיר הזכוכית העין של הורוס.....

הפוסט נכתב בסגנון פואטי.  חלק מהתגובות התייחסו לכך שאכן הוא מעביר חוויה אך לא תמיד ברורה כוונת המחבר .  חשבתי  שאפשר שיימצא עניין לחדד את הנשוא ולפתוח אותו לדיון. 

יהודה עמיחי כתב שיר שזה הבית הראשון שלו:

"תן למטבע להכריע,

מלכים עשו כך. אל תחליט דבר.

תן לעננים להביע

את כל אשר רצית לומר..."

 

הכוונה היא כי  המטבע, קרי המקריות, בסיומו של יום מכריע את גורלנו, ולנו אין מה לעשות בנידון. 

מצאתי וידאו  שמתייחס לשאלת המיקריות בהטלת מטבע   שמוכיח שיש דרך שאפשר ללמוד  כיצד להטיל את המטבע ולהשפיע על  הצד  שבה המטבע  תיפול. זו כמובן תשובה פואטית-מדעית שמצאתי  לשאלה פילוסופית:

 

 היכולת שלנו  לקחת אחריות  לעצב לכתוב ולשנות את סיפור חיינו.

מול כרוניקה של מוות ידוע מראש, הגורל הגורל ושוב הגורל. כדברי העם, מה שצריך לקרות זה מה שיקרה.

בפוסט שלי, הגיבורה משתמשת בעין של הורוס המוטבעת על המטבע, כסימבול להשתקפות של העין הפנימית  שיש לה את היכולת להכיל לקלוט  אינפורמציה  רשמים  מחוצה לה -   לעבד אותה  לקחת אחריות ולהחליט על תגובה מודעת.   

אז,  האם לתת למטבע להכריע?