אישית, אני מעדיף להיות אופטימי ולחפש את החיובי בשלילי. כבר בעבר שמתי לב שלהיות פסימי, חרדתי, עצבני או דאגני קצת פחות נעים לי, ולכן מאז שהחלטתי לשנות את גישתי הרבה יותר קל לי עם המצב המציאותי.

.

לצערי, אני מקווה לשינוי לטובה כבר כמה שנים, אבל עדיין לא הרשיעו את החשודים הנחקרים או הביאו אנשים יותר ישרים לנהל את העיניינים הציבוריים. מצד שני, בשבועות האחרונים עולים כל מיני רמזים שמראים לי שיכול להיות שסוף סוף אנשים הבינו מדוע כתבתי אלפי מאמרים עם הסברים ואזהרות לגבי השליטים הנכלוליים משך כמה שנים. מי יודע? בעזרת השם אולי בקרוב אוכל לנוח מרוב עמלי ולתת גם הפוגה למקשים המותשים.

.

אראל מרגלית מהמחנה הציוני הוא כנראה גם ציוני אופטימי, שכן במציאות די קשה לשכנע את היועץ המשפטי, זה השכיר של החשוד הבכיר, שכל הראיות לכאורה מצביעות על כך שיש משהו פגום בהתנהלותו של ביבי.

הרבה זמן ניסיתי להתריע בפני המדינה שכזבן נכלולי הונה אותה, ועכשיו כשהמסר סוף סוף הובן אפשר לעסוק בהכנות למסיבה ולהתאמן בנגינה. 
.
כשתיפול הממשלה, שהיא כביכול מושחתת מיסודה, בטח אחפש לי איזה במה או שאצא לגינה ואתקע תרועת ניצחון והודייה שתעיר את השכונה. יודעי דבר מספרים למתעניינים שהרבה פעמים ניפתחים בראש השנה שערי שמיים אחרי שעולה מהשופרות הכשרים תקיעה, ולרקיע מגיעה תחינה למחילה. מי יודע? אולי אפשר לעשות זאת גם עם חצוצרה חילונית כסופה?