הווווו, אפרים קישון - כמה גדול.

תולדות המיות"ר/ אפרים קישון

מפעל החיוני עליו אנו עומדים להרחיב את היריעה, נוסד בראשית המאה בעיר ירושלים, למען ייצג את הקהילה בפני השלטונות התורכיים. הגבלות רבות כבלו את חיי הקהילה באותה תקופה והפחה הממונה על המובלעת התעמר ביהודים קשות. על כן נוסדה, כאמור, "מועצת יהודים ותורכים ראשית", אשר באה במגע עם הפריצים, והשתדלה להמתיק את רוע גזירתם, במיוחד לגבי האיסור להתקהלות חופשית ובניית בתי-עלמין. המועצה פעלה בהצלחה ניכרת, שיחדה את הפחה, אפילו שני פחות או יותר - אולם לשם המשכת המפעל היה צורך באמצעים. להיכן תפנה מועצה יהודית במצוקתה? ליהדות העולם באשר היא.

כך הופיעו ברחבי-תבל קופסאות הצדקה הידועות, עליהן מצויר ילד עני המחזיק בידו קופסת צדקה, עליה נראה ילד עני המחזיק קופסת צדקה, עליה צויר ילד עני עם קופסת צדקה (על צד הקופסה הזאת היו כבר הילד וקופסתו קטנים כל כך שלא כדאי להמשיך). מכל מקום, התוצאות היו מעודדות מאוד, הקופסאות נתמלאו אמצעים לפדיון חופש ההתקהלות מידי התורכים. ...

יהדות העולם גילתה אוזן קשבת לפניית המועצה, יען כי היא הרגישה שכל פרוטה ופרוטה בחזקת צעד חשוב היא לקראת משהו. ההיענות הגדולה אילצה את המועצה להרחיב את שירותיה. משרדים נבנו, שולחנות כתיבה הוקמו והכהונה במועצה נהפכה לאחת המשרות הבטוחות ביותר בארץ ישראל. אולם כל הזמן הקפידו על זה שהתרומה החודשית בשום פנים ואופן לא תיחשב לחובה. רצה היהודי – נתן, לא רצה – לא נתן, בוגד מאוס שכמותו.

אלא מה עושה הדיבוק? בשלב ההתעצמות המבורכת של המועצה ירד זעזוע קשה על המפעל החיוני. התורכים גורשו מן הארץ ובמקומם באו האנגלים, אשר לא זו בלבד שלא אסרו התקהלות חופשית ובניין בתי עלמין, אלא ממש עודדו זאת. המצב נעשה אפוא עדין מאוד. אמנם נעשו צעדים מסוימים במסגרת מסע-הסברה בקרב השלטונות הבריטיים, אך כל מאמציה של המועצה לחידוש האיסור נפוצו לרסיסים על קיר אדישותה של המעצמה הקולוניאלית העוינת. הקונגרס המפורסם בסינגפור, בו השתתפו 3000 צירי המועצה מארבע כנפות תבל, דן בכובד ראש במצב החמור: "מועצת יהודים ותורכים ראשית" תוסיף לפעול למען מטרותיה המקודשות! – הכריז יושב ראש הקונגרס בבנקט הסיום – לא ניתן לבריטים לחבל במוסדנו! עם איסור ובלי איסור – המאבק לחופש ההתקהלות נמשך! המאבק לבניית בתי-עלמין נמשך! הכול נמשך!...

קשה לתאר את ההתלהבות בה נתקבלה ההכרזה. בסיכום הנעילה של הקונגרס הוצהר על הרחבת המנגנון ב-6000 פקידים נוספים ועל הכפלת הקופסאות הן בגודלן והן במספרן. המועצה ניגשה לביצוע ההחלטה במשנה מרץ, ולא עוד אלא אף הורחב שטח פעולתה במסגרת התנועה העממית החדשה: "ציפור אחת בכל גן ילדים!" היה זה מפעל ענף שהעסיק את מנגנון המועצה במשך 20 השנים הבאות (בעניין האיסור להתקהלות ובתי-העלמין לא חל כל שינוי לטובה וגם התורכים לא חזרו). יש לציין שהמועצה סיפקה לא רק ציפורים לגנים, אלא אף כלובים ומאכל-ציפורים משובח, שגודל במיוחד על אדמת המועצה לצרכים אלו. בשלב זה הגיעה ה " מ י ו ת " ר " לשיא פופולריותה.

אז בא זעזוע חדש. המדינה היהודית הוקמה. הקרקע הושמטה לגמרי מתחת לרגלי "מועצת יהודים ותורכים ראשית". חופש ההתקהלות והקמת בתי-עלמין נעשו דברים טבעיים למדי, וגם הציפורים בגני-הילדים היו כבר מסודרות להפליא. עיני כל הארץ היו תלויות בארגון עתיק-היומין: כלום ימצא את המוצא ממצבו הקשה? התשובה הניצחת ניתנה בקונגרס ה-23 בקופנהגן ב " מ נ ש ר  ה ק י ו ם", שאושר על ידי 13 אלף משתתפיו בניסוחו הבא: מועצת יהודים ותורכים ראשית מוכרחה להתקיים: 1. מפני שהיא מבטיחה את פרנסתם של 67 אלף פקידיה; 2. מפני שלכל פקיד יש משפחה; 3. מפני שלכל משפחה יש ילדים; 4. מפני שלא מפסיקים מפעל כזה.

ארבעה עשר אלף צירי הקונגרס (במשך הדיונים צורפו אלף) סמכו את ידם על מסקנות המנשר, ... כיוון שקיום המיות"ר הובטח פה אחד, נשארה רק שאלה אחת: במה יעסוק המפעל האדיר? במה יצדיק את קיומו? במסגרת מפעל ה ה צ ד ק ה החדש הובאו מומחי תעסוקה בינלאומיים לארץ, והוכרזו מכרזים פומביים כדי למצוא למיות"ר את ייעודה שהלך לאיבוד. התכנון הסופי נעשה בבניין המרכזי החדש בן שש הקומות. הטיפול בגני-ילדים הוגבר תחת הסיסמה "עציץ בכל חלון!", ואף הוקמה מחלקת הפרפראות לעידוד גידול פרפרים בפרברים. אולם גולת הכותרת של גל ההתרמה החדש הייתה בכל זאת התנועה "פקיד אחד – עץ אחד". כלומר, תושבי הארץ נקראו לנטוע נטע רך של עץ על שם כל פקיד העובד במיות"ר. 98 אלף העצים החדשים הוסיפו הרבה על נוף ארצנו הצעירה. למרות ההישגים הגדולים האלה היה ברור שאין המיות"רים יכולים להתקיים לעולמים בלא הסדר ממלכתי. הקונגרס ה-47 בניו-זילאנד החליט לפנות בקריאה דרמאתית אל הנושאים בעול השלטון להעניק מעמד רשמי למוסד ההמוני "ולשחרר 136 אלף פקידים יהודים מאורגנים ובעלי זכות  הצבעה מסיוט האבטלה". השלטונות לא נענו אלא לחלק זעיר מתביעות המיות"ר כנאה למשטר דמוקרטי האחראי בראש ובראשונה להמוני העם. נקבע באופן חוקתי שלמיות"ר אין  כל  זכות לדרוש תרומות מתושבי המדינה אלא במקרים מיוחדים כגון: אם הם גרים בבתים – אם הם שותים מים – אם הם הולכים לקולנוע – אם הם מעשנים – אם הם מקבלים משכורת – אם הם מעל גיל שלוש. לשם מימוש ההסדר נרכשו 23 בניינים חדשים בארץ עם מנגנון גביה עצמי, כמו כן בתי-דפוס ובתי-חרושת צמודים לייצור נייר, דיו וטופסי הוצאה לפועל, אולמות המתנה ענקיים וחדרי-עינויים משוכללים מוסווים כמחלקת חשבונות. האוכלוסייה קיבלה את ההסדר הממלכתי בהבנה נאותה מאחר שידעו הכול, כי בלי פעילות המועצה אין כל סיכויים להשגת חופש ההתקהלות מידי השלטונות התורכיים. רק במקרה אחד שמענו על ניסיון-נפל מצד מטורף אחד בתל-אביב, שהגיש משפט נגד המיות"ר בשאלו על שום מה חייב הוא לשלם לה אגורה על כל זריקה שהוא מקבל נגד כלבת. אך תלונתו נדחתה על ידי בית-הדין מאחר שנתחוור, שהתובע לא שילם תרומה למיות"ר עם הגשת המשפט. מאז לא שמענו על התפרעויות נוספות.

שנאמר: דור הולך ודור בא – מ י ו ת " ר  ל ע ו ל ם  ק י י מ ת!