כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    אחריות חברתית

    כאן המקום לדבר על הערך המוסף של שילוב אספקטים חברתיים וסביבתיים בעסקים ובארגונים, על רעיונות שיתופי פעולה ומיזמים עסקיים חברתיים, על התחשבות ודאגה ללקוחות, לעובדים ולסביבה  ועל כל מה שנכון, ראוי ומוסרי לעשות, מצד ארגונים.

    חברה וקהילה

    פורום

    ראשי - אחריות חברתית של עסקים ושל ארגונים

    כאן המקום לדבר לא רק על שורת הרווח או על תרומה כספית לקהילה, אלא גם על אספקטים שונים הקשורים באתיקה ניהולית, מניעת שחיתות, הגינות מסחרית ושקיפות, שמירה על זכויות עובדים, יצירת סביבת עבודה הוגנת, שמירה על זכויות האזרח ועל כבוד האדם ומחויבות לאיכות הסביבה.

    חברים בקהילה (3538)

    יעלי74
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אס לב אדום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רן האחד
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    remei
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אפרת ש.
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    זהבהחן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נטלי חסין
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    נאוה פלד
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    kobi345
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    יש לנו הכל, ואין לנו כלום - האנושות האומללה

    13/11/17 16:43
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2017-11-13 16:43:10
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    [ בינה מלאכותית, אבטלה טכנולוגית, אמזון, דור המילניום, תרבות הצריכה ]

    יש לנו הכל:

    אנחנו יכולים להפוך את החיים שלנו למצוינים. בימינו יש כל כך הרבה דברים טובים אנחנו יכולים לעשות. לא חסר לנו כלום. עוד מעט נגיע למצב שבו המכונות עובדות בשבילנו. ההתקדמות ברובוטיקה, בבינה המלאכותית, במכוניות ובמכונות אוטונומיות, היא משמעותית. אנחנו כבני אדם לא נצטרך להתייגע עבור שום דבר. יותר מזה, גם הנחת המחסור, אחת מעקרונות היסוד של הכלכלה, הולכת ומאבדת את אחיזתה על חיינו. שפע מזון, ביגוד, מה שנרצה, יהיה לנו. הגענו לשלב כזה בהתפתחות האנושית, שבו אנו יכולים לעשות הכול.


    אם נצפה קצת קדימה עם חזון שיש לו אחיזה מדעית, אפילו אקלים נוכל לייצר באופן מלאכותי. נוכל, אם נרצה, ליצור שאלטר שבלחיצה אחת מייצב בכל כדור הארץ טמפרטורה נוחה של עשרים מעלות, בלי סערות ואסונות אקלים שפוקדים אותנו בעוצמה ובתדירות שאינה מוכרת מהעבר.


    אז איך זה שאין לנו כלום?

    אז איך זה שעם כל היכולת הפנטסטית הזו שלנו, אנחנו בכל זאת מרגישים לא בטוחים בכלום,  לא טוב, וסובלים מכל דבר? מכירים את ההרגשה הזו? היא כל כך ממשית עד כדי כך שבבוקר האדם פשוט לא רוצה לפתוח עיניים.

    הגענו לשלב בהתפתחות שלנו, שיש  בו סתירה מהותית בין שתי מערכות מרכזיות בחיינו. 
    מצד הטבע הכול מוכן יפה. מצד הטבע עצמו, בדרגות דומם צומח וחי, מעולם לא היו תנאים מוצלחים כאלו. אבל בדרגת המדבר, אנחנו בני אדם, מרגישים את עצמנו ניזוקים כפי שמעולם לא היינו בעבר.


    זה שאנחנו חווים חיים קשים, כולנו, כל בני האדם, גורם לנו ממש פיצול במוחות שלנו. איך זה יכול להיות? למה אנחנו לא "מסודרים"? התשובה היא פשוטה, כולם כבר  מודעים ומודים בזה: טבע האדם הוא רע, לכן אנחנו לא יכולים להסתדר. לא אחד עם השני, ולא עם הטבע.


    מה פתאום משבר, דווקא במקביל לכל הדברים הטובים שגילינו? איך זה שעם כל מה שאנחנו יכולים לבצע, לגלות, לסדר, לספק לעצמנו, עם כל זה, אנחנו נמצאים בחוסר וודאות אודות העתיד, חוסר הצלחה, חוסר אונים, בפחד ממלחמת העולם, פחד מכדור הארץ שמשתגע?  יותר מזה, רואים לפי איך שמתנהגים גדולי העולם כיום, עד כמה רבה המבוכה שלהם, עד כמה הם בעצם קטנים. אם עד לפני מאה שנה היו שליטים, או דיקטטורים,  מנהיגים, היום הם לא יודעים מה להגיד, הם לא יודעים איך להתייחס לסתירה הזו, לאתגרים מהותיים שצצים דווקא במקביל לקפיצת דרך טכנולוגית ולחלומות הטובים שהיא יכולה לאפשר לנו. הם מנוהלים, מונהגים, חסרי אונים, לא פחות מאיתנו.


    האנושות האומללה או גן עדן?

    אנחנו נמצאים במצב שאפשר לכנות אותו "האנושות האומללה". ממש בסתירה גדולה מאוד בין היכולת שלנו ובין השכל והרגש. מה מפריע לנו להיות מוצלחים לפי כל מה שקיבלנו לידינו? עם התבונה, הייזמות, החזון והטכנולוגיה שמאפשרת את העתיד הטוב של כולנו, מה? 
    התשובה פשוטה. האופי שלנו האגואיסטי, זה שאנחנו לא יכולים להסכים זה עם זה. רק זה בלבד. 


    אם היינו יכולים לפי האופי שלנו, להתקיים מתוך התחשבות, סולידריות והרמוניה בינינו, בלהשפיע טוב לזולת – היינו ממש בגן עדן. כלום לא חסר לנו, שום דבר. לא צריכים לעבוד על יותר מזה, אלא רק על היחסים בינינו.

     

    כי אנחנו יכולים לספק הכול זה לזה. כל אחד מאיתנו יכול להשתזף בטן גב כל הזמן. כך ייראו החיים שלנו, נעשה מה שנרצה. לעבוד לא נצטרך, וזה לא יהיה אסון, אלא ברכה. החופש מהצורך לעבוד זו ברכה פוטנציאלית שאנחנו מפספסים. למה? כי כל אחד מאיתנו לא רוצה שיהיה טוב לזולת, ומוכן להקריב את החיים שלו עצמו, העיקר שלא יהיה טוב לזולת. אלו החיים שלנו, זה מה שעוצר אותנו מחיים טובים.


    הצעירים של היום מאתגרים את הכללה העכשווית

    יש כאלו שמאשימים את בני דור המיליניום, אלו שנולדו לתוך המשברים הפיננסים וראו איך המערכת הכלכלית והפיננסית כולה מסודרת נגד ההורים שלהם ונגדם. אומרים שהם לא צרכנים "טובים" ולכן פוגעים בכלכלה, ולא משקיעים "טובים" ולכן מערערים את הסדר הפיננסי שמחזיק את כולנו.


    באמת אל לנו לבנות עליהם. הדור הצעיר לא רוצה כלום. הוא מסתפק בטלפון ביד, ולא צריך כלום. הצעירים שולחים אחד לשני, "קו-קו", "אה-הה", "מה מה", "בה בה", "אה או". זה מה שיש להם בחיים.  מה הם רוצים? משהו גדול? לא. תן להם לטוס במטוסים קצת, לטייל, סתם להסתובב באיזה מקום, קצת להשתולל וזהו. בעצם, לספק אותם זה מאוד מאוד פשוט.


    אפוקליפסת הקמעונאות איננה אפוקליפסה

    בנוסף לטענות כנגד הצעירים, ה"משבשים" לנו בני דור הבייבי-בומרס את חוקי הכלכלה,  כיון שהם מסרבים לציית לחוקי המשחק הקיימים, עולה טענה נוספת, לפיה האושר שלנו קשור צריכה, ולכן אם נרתום את כל ההתפתחות הטכנולוגית והקדמה לטובת תרבות הצריכה, הכל יבוא על מקומו בשלום. אבל בעצם העולם לא צרכני מטבעו. לא, אלא  דוחפים לנו את הצריכה כאורח חיים רצוי ומספק. אבל זה בכלל לא נכון. האנשים לא רוצים להיות צרכנים, אלא בכוח מחייבים אותם. מיטב המוחות עובדים על זה, כדי שילכו ויקנו משהו, ויזרקו אותו אחר כך בגלל התיישנות מתוכננת היטב, רק כדי ששוב ילכו ויקנו, ויזרקו. לא לא, האדם לפי הטבע, אינו צרכן כפייתי. חשוב להבדיל בין ההתנהגות האנושית מצד הטבע, לבין מה שהפרסומות ותרבות הצריכה מחייבות אותנו.

    האנשים היום לא רוצים הרבה, לא פלא שמדברים על אפוקליפסת הקמעונאות. אנחנו נראה עוד בחיים שלנו איך הכול נסגר. לא צריכים את הרשתות הגדולות, את כל הקניונים וכל מה שבא איתם. הסיבה האמיתי לכך היא לא הנסיקה של אמזון, עליבבא והמסחר המקוון, שדוחקים את החנויות הפיזיות לקרן זווית, אלא  האגו שלנו שמתחיל להתייבש. הוא לא רוצה להמשיך להשתעבד לשיטה הכלכלית הנוכחית ולרדיפה אחרי מותגים. בינתיים הפרסומת עדיין עובדת, וגורמים אינטרסנטים משקיעים בזה הון תועפות. תעשיית הפרסום מטפחת בנו רצונות מלאכותיים, וגובה על כך מחיר יקר מאוד, שמתבטא גם במחירי המוצרים, שמגלמים השקעה אדירה בפרסום ובמיתוג. מעוררים בנו את הצורך לקנות, ואנחנו מקבלים את העובדה שבקרוב גם ניאלץ לזרוק את מה שקנינו כאבן שאין לה הופכין. בעצם רוב הדברים שאנחנו מייצרים אין בהם שום תועלת. שום תועלת. גם אלה שמרוויחים כסף מהמעגל הכלכלי חסר התכלית הזה, יגלו שכסף הזה אין שום תועלת. ככה זה, הכול עובר דרך האגו שלנו ונעלם.


    ממשיכים לטמון את הראש בחול

    אלו שמסרבים להודות בסיבה האמיתית לסתירה הזו בין איך מורגשים בנו החיים הנוכחיים שלנו, לבין הפוטנציאל האדיר שנפתח עתה בפנינו, מעדיפים להאשים את כדור הארץ ואת דרגות דומם, צומח וחי. אבל זה משול ללטמון את הראש בחול. כי בעלי החיים וכדור הארץ חיים לפי אינסטינקטים ורוצים לקיים את החיים שלהם במה שהטבע מחייב אותם בלבד. לכן הם מתקיימים. אנחנו, בני האדם, משפיעים עליהם בצורה מוחלטת, לטוב או לרע. כאילו הם עולים ויורדים יחד עם האדם, אבל הם לא מקלקלים את החיים שלהם. זו פררוגטיבה שלנו, בדרגת המדבר. סוג של פרשנות מעוותת לאמרה "מותר האדם מן הבהמה".


    הבעיה היא בדרגת המדבר, כלומר בנו. אמנם עד שהאדם לא קם על הרגליים לעצמאות, הכול בסדר. אנחנו רוצים לתת לתינוק הכול. חיתולים, ואחר כך ללמוד בבית ספר, וספורט וכל מיני דברים. ככה זה עד הצבא. הלכת לצבא? כבר מתחילות הדרישות. אבל בכל זאת הצבא הוא מין משחק. אבל אחריו, נגמרת תקופת  הנערות שלך. אחרי צבא, אתה כבר חייב להתחיל חיים חדשים, אחרים.


    זה הכול בגלל  האופי שלנו. האגו שלנו מתחיל אז לעבוד ולקלקל לנו את הדברים. 


    אולי סביבה שיתופית וכלכלה שיתופית יעזרו?

    היו אנשים שזיהו את הסכנה הזו, ושרצו לשנות את המציאות האינדיבידואליסטית והניאו-ליברלית הזו. הם רצו לבנות סביבה אחרת. סביבה לא צרכנית, סביבה ידידותית. אצלנו זה התבטא בקיבוצים, מושבים שיתופיים.  גם היום, בעולם יש יוזמות כאלו של קיימות, שיתופיות, קחו למשל את פרוייקט וונוס ואת הפרוייקטים הרבים של תנועת צייטגייסט (Z). מרשים, אבל האגו שלנו יותר חכם, הוא לא נותן לנו לעשות את זה.

    לכן גם מתטשטשים הגבולות שבין ימין ושמאל כלכלי-חברתי, מבלי שקץ האידיאולוגיה יצליח לייצר פתרון מוצלח לאתגרים שבפניהם אנו ניצבים, בהווה ובעתיד. הרצף הזה, שמתחיל בקצהו השמאלי בהצעות להחיות את הקומוניזם, עובר דרך סוציאילזם, סוציאל דמוקרטיה ובאגף הימני מתחיל מהניסיונות להציל את הקפיטליזם ומסתיים בניאו-ליברליזם ששולט במקומותינו בעשרות השנים האחרונות, כל הרצף הזה הפך ללא רלוונטי ואין בו שיטה, או שילוב של שיטות, שיכולות ליישב את הסתירה, ולהבטיח לאנושות קיום מאושר, פורה ומספק.


    אולי פשוט נחליט שמסתפקים במועט ?

    לכן יש גם כאלו שמנסים לברוח מהמשחק, ומנסים לאמץ חיים פשוטים, לא חומריים, כמעט פרימיטיביים. אבל אני לא רואה שהאנשים האלו יותר מוצלחים.  נו, אז אנתרופולוגים איתרו  שבט שחי אי שם בהימלאיה, בהרים, וחבריו לא רוצים כלום. אז מה? זה שהם לא רוצים כלום, הופך אותם למאושרים? בעצם יש תופעות שכאלו בכל מדינה, בחזקת "עשיר השמח בחלקו". זו לא חכמה, זו תופעה ידועה מאז ומעולם.

    אז אולי זה הפתרון? להקטין את הרצון האנושי, להסתפק במועט, לחיות בצמצום ולא לרצות לנצל את כל הפוטנציאל האדיר לחיים טובים, איכותיים, שההתפתחות הטכנולוגית והאנושית מזמנים לנו?

     

    אבל זה בניגוד לטבע, שכל הזמן דוחף אותנו לגדול. ולכן אותם אלו מסתפקים במועט, שלכאורה מאושרים מקיום נזירי ומלא הגבלות, אינם יכולים להישאר כפי שהם, זה בניגוד לתהליך ההתפתחות, ולחוקיות שדוחפת אותנו להמשיך ולהתפתח, הן באיכות הרצון והם במילויים שהוא מחפש אחריהם. ולכן ודאי שאם היה אפשר לקבל תרופה, כך שהרצון שלנו ליהנות, לצבור רכוש, להגיע לשליטה, לידע, לכבוד, לידע,  יפסיק  לגדול, כדי  שנישאר  באותה צורה הנוכחית שלנו, אז מן הסתם היינו באמת חי בכפר, בבית קטן, כשבבעלותנו פרה, וכמה כבשים, וכל מיני דברים בסיסיים נוספים. חיים בסדר גמור, מסודרים. היו זמנים, ובעצם במשך אלפי שנים אנשים היו מסתפקים בזה. אבל היום? היום כבר לא.


    כל אחד והפתרון שלו

    רבים מאיתנו, במיוחד המנהיגים, הכלכלנים, בעלי ההון, טוענים שלו היו נותנים להם לנהל את העניינים כרצונם, המצב היה משתפר דרמטית. זה האגו שלנו כך דוחף אותנו. כל אחד רוצה לשלוט בעולם, זאת אומרת רוצה שכולם יחשבו כמוהו.

     

    אבל אלו תיאוריות, ואילו המצב מחייב שנעסוק במציאות. ובינתיים אף אחד לא מסכים עם השני. מה נעשה? מלחמה? אולי יש לכם המלצות ?

     

    וודאי ששורש הבעיה, וגם הבסיס לפתרון אמיתי, הוא הכרה בכך שזה האגו שלנו, שכך מתעתע בנו ומונע מאיתנו למצות את הפוטנציאל האדיר שלנו. אין כאן ריבוי משברים, אלא משבר יסודי אחד. אותו כנ"ל ניתן להגיד שאין הרבה פתרונות, אלא רק פתרון אחד יסודי.


    בינתיים, השלום, קיום הרמוני, וחופש משעבוד לעבודה ולאורח החיים הצרכני, שגובים מאיתנו מחירים גבוהים מאוד בכל הרמות, נותרו רק כחלום רחוק. אלה החיים שלנו. אנחנו מסוגלים להרבה יותר מזה. הגיע הזמן לשינוי.

     

    רונן אביגדור

     

        

     

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "יש לנו הכל, ואין לנו כלום - האנושות האומללה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "יש לנו הכל, ואין לנו כלום - האנושות האומללה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה