| בכל פעם שנבחר ציבור או סתם איש ציבור מורשע באיזו עבירה אותה ביצע עת שירת בתפקיד ציבורי ועובר לגור במעשיהו קמות צעקות וזעקות על כך שכשישתחרר, יהיה זכאי למלוא ההטבות (לרבות פנסיה) להן היה זכאי גם לולא הורשע. עוד קוראים הקולות למנוע ממורשעים שכאלה לחזור לתפקידים ציבוריים גם אחרי תום "תקופת הקלון" שהיא שנים ספורות. הנהי והבכי האלה מוצדקים לחלוטין: אישי ונבחרי ציבור זוכים ללא מעט הטבות והגנות מעצם היותם בתפקידים האלה, וההגנה (שהיא גם הטבה) הבולטת ביותר היא היועץ המשפטי לממשלה. כך למשל, טרם יוזמן שר או ראש ממשלה או בעל תפקיד דומה לחקירה באזהרה (כחשוד), או טרם יוגש נגדו כתב אישום, הדבר חייב לעבור את אישור היועמ"ש. אומרים: "אי אפשר לגעת להם בפנסיה, כי מה שצברו זה כסף שלהם". ואני אומר: אין דין תפקיד ציבורי כמו ח"כ, שר, רב ראשי או ראש ממשלה, כדין שכיר רגיל במגזר הפרטי או אפילו במגזר הציבורי (עם סייגים). לצד ההטבות וההגנות האקסטרה, חייב להיות שוט אקסטרה בדמות שלילה רטרואקטיבית של מה שצברו בתקופת היותם אנשי /נבחרי ציבור, עם רף תחתון שהוא המינימום לו זוכים קשישים/נכים/בעלי שכר מינימום. למה לא? הרי בחקיקה נכונה אפשר לעשות הכל. אומרים: "אחרי "תקופת הקלון" האדם כבר "שילם חובו לחברה". האמנם? לא קונה. הביטוי הזה "שילם חובו לחברה" הוא ביטוי מקולקל, בלאי. אין חיה כזו: להיות נבחר או איש ציבור זו פריווילגיה ענקית. זה בונוס, ומי שהורשע בעבירה שיש בה מן הקלון, איבד לתמיד את הפריווילגיה הזו. הרהרתי בזה לאחרונה כששר הפנים, מר דרעי, נחקר שוב בענייני שחיתות, והבוקר, כשמר ביטן הגיע להזיע ב 433. אבל זה בסדר, אין מה לדאוג: לאף אחד בכנסת אין את הוובוס כדי להעביר משהו כזה, נכון מר אמסלם? נכון מר כחלון? |
הוספת תגובה על "רטרואקטיבית."
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה