כלומר, לא נפתלי בנט צריך ללכת, אלא שצריך להוליך אותו משם. בנט בעצמו, בהתנדבות, לא יעשה לנו את השירות הזה. ישנם בתקופה הזאת כמה וכמה שרים שמסכנים באופן ברור ובוטה את עתידה של מדינת ישראל: נתניהו מסכן כללית בכל החזיתות, איילת שקד מסכנת את הדמוקרטיה, מירי רגב את התרבות, ציפי חוטובלי את הקשרים עם העם היהודי בתפוצות, ישראל כץ את עתיד התעבורה שאינה עוברת, אריה דרעי את עתידנו כמדינה מודרנית וכך נמשכת השרשרת עוד ועוד. באמת אין לדעת האם וכיצד נשרוד את כל אלה.

אבל ישנה תקלה אחת שנוגעת במיוחד בציפור-הנפש של כולנו: הילדים. נפתלי בנט שעומד בראש משרד החינוך כבר שנה שלישית הוא סכנה ממשית וחמורה לעתידה של מערכת החינוך ולעתידם של ילדינו. הדברים הללו אינם הצהרות חגיגיות; הם דברים שיזכו כאן מיד להסבר מפורש ומפורט.

א.         בעת שבכל העולם עושים חשיבה רצינית על מערכת החינוך, אצלנו לא קורה דבר. אין פורום חשיבה מקצועי רציני ליד משרד החינוך, ומה שקורה במשרד הוא שמיכת טלאים. אין מטרה ואיש אינו יודע לאן המערכת הזו נעה. לשר ישנה מעת לעת התפרצות אסטרטגית קטנה: חשיבות המתמטיקה, חשיבות היהדות, חשיבות המזרחיות, חשיבות האנגלית, חשיבות בירת הנצח ירושלים, אבל האג'נדות המתחלפות (לא ירושלים) אינן אומרות לנו לאן הולכים. מבחינת המורים והתלמידים ישנה מטרה אחת קבועה – שעבר זמנה והיא גוררת אותנו לפיגור השכלתי – הזכאות לתעודת הבגרות.

ב.         התלמידים שלנו עם מוריהם אינם עושים את מה שדרוש לילדים בעידן הנוכחי: עיסוק בטיפוח החשיבה, בהבנה לעומק במקום שינון, בחשיבה ביקורתית על המציאות, בחקר, ובעיקר – בפיתוח הסקרנות והיצירתיות יחד עם עיסוק אינטנסיבי בערכים, ביחסים בין-אישיים ובאינטליגנציה תוך אישית. האג'נדות המתחלפות מסתירות ומטשטשות את דרישות היסוד של תקופתנו. המורים קופאים על השמרים, אינם רוצים, בצדק מבחינתם, לצאת מאזור הנוחות, וכך הולך המצב המדאיג ומתקבע.

ג.          אבל לשר, לנפתלי בנט, ישנן שתי מטרות ברורות מאד, מלבד המטרה השולית של הבגרויות: תלמידים בעלי חזון מיליטריסטי, שיהיו מוכנים לְמצב של "חרב לנצח" – והדתה. בנט בא ממפלגה קטנה וקיצונית – הלאומנית ביותר מכל מפלגות ישראל – ואת זה הוא מנחיל עכשיו לכל ילדי ישראל: גם בדברים שהוא נושא בכל הזדמנות וגם במסרים לבתי הספר. בתחום ההדתה (כבר לא "הדתה שמדתה") מתרבות העדויות על האופן שבו הוא מעביר את המסרים הדתיים, והדברים מחלחלים.

ד.         בתי הספר הדתיים, החרדיים והחרד"ליים מסכימים עם השר מלכתחילה; אתם אין לו בעיה. בנט מפנה את פעולותיו אלהחינוך הממלכתי הלא דתי, חרדי וחרד"לי. החינוך הממלכתי מונה כ-70% מתלמידי ישראל, ואת דעתם של תלמידים אלה הוא מבקש להמיר. נפתלי בנט הוא פשיסט וגזען – אלה אינן "קללות" או גידופים, אלא הגדרות מילוניות של עמדות ערכיות מוכרות (לנו במיוחד) – ואת המורשת הזאת הוא פועל להנחיל לכל ילדי ישראל. חלקם הדתי, כפי שכתבתי, כבר אתו, אבל הוא מוביל לשם, בעזות מצח ראויה לציון, גם את החינוך הממלכתי – בניגוד לרצונם, דעתם וערכיהם של המוני מורים והורים.

ה.         אני מודע לעובדה שתמיכה בדרישה להוליך את בנט ממשרד החינוך אינה פשוטה: רבים מאלה שסבורים שהאיש הוא סכנה לחינוך נמצאים במוסדות חינוך ואקדמיה שמתוקצבים ע"י המשרד; הם אינם יכולים לעשות כרצונם. זאת דילמה, שמוסדות רבים והמכהנים בהם יצטרכו להתמודד עמה.

הדברים שכתבתי כאן אינם המצאה אישית שלי: רבים סבורים כך; אבל האמירה "המלך הוא מסוכן וצריך ללכת" עדיין לא נאמרה. אני מקווה שדיבורים בפורומים סגורים ורחשי לב יקבלו קצת יותר לגיטימציה מכאן לביטוי גלוי.