מדוע התקשורת בישראל להוטה כל כך לייצר חוסר יציבות ו"ללכת לבחירות" בכל הזדמנות. לעיתים דוחפת לכך חודשים ספורים אחרי הקמת הממשלה, בנסיון להפיל אותה עוד לפני שמלאה לה שנה?
הו, אתם בטח חושבים שאלו ערכים שמובילים את אנשי התקשורת. הרצון לראות ממשלה טובה יותר, יציבה יותר, ראויה יותר - כמובן כמובן, הרי אם זה היה רצונם האמיתי היו לוחצים לא על עוד ועוד סבבי בחירות אלא על שינוי שיטת הבחירות הקואליציונית.
אבל לא, התקשורת לוחצת על דוושת הבחירות מיד לאחר סיום מערכת הבחירות ועד להכרזה על המערכת הבאה. הסיבה פשוטה: לא טובת המדינה, אלא טובת חשבון הבנק שלהם. מליארד שקל של תקציבי מימון בחירות שמיד יוזרמו ליועצי תקשורת, לשטחי פרסום, למשרדי הפקת שלטים ופרסומות ויח"צנים וקניית כתבלבים מטעם. כן כן, ממש כמו "הפרשה שבה ניסו לקנות את וואלה". מה חשבתם שאבי גבאי הפיץ בחינם קטעי ראיון שלו אצל אילנה דיין לפני הפרימריז לעבודה? שהיא ראיינה אותו בחינם? שעמיר פרץ לא צירף את שלי יחימוביץ' שבועיים אחרי ראיון החנופה שלה איתו ב'פגוש את העיתונות' בגלל קשריה בתקשורת אלא בגלל כישורי החברות שלה במועצת עיר? לא, נסיונה הציבורי לפני כניסתה לכנסת, כמו אצל רוב חבריה לתקשורת - היה רק מחזור אקטואליה "קשה ורכה" מול מיקרופון ועדשה.
הסמביוזה בין הפוליטיקה לתקשורת בישראל מזמן חצתה כל גבול ונורמה, הרבה לפני נתניהו. כמו עברייני תנועה חמורים שמתחמקים מהניידת עד שאחד נתפס. כולם הכניסו פנימה לרשימה עיתונאים, אפילו כשהם עצמם היו עיתונאים. חלקם שושלות של עיתונאים שחצו את הקוים כמו לפיד האב ולפיד הבן. היום אתה כלב השמירה של הדמוקרטיה ומחר אתה היד על השאלטר שמפרק ממשלה ומחלק תקציבי בחירות בעשרות ומאות מליוני שקלים לחבריך בעולם הפרסום והתקשורת. מה שמפליא אם כך זה לא שממשלות התחלפו בממוצע כל שנתיים וחצי אלא שלא התחלפו כל שנה. כשאתה יכול לסדר לחבריו תקציבים אדירים מכספי ציבור (וכמובן לגזור איתם קופון, תשאלו את ציפי לבני ובעלה "פרסומאי המפלגות" שפיצר שרכש את המדיה במפלגות שכבר טיילה דרכן (תוך השארת חובות של מעל 30 מליון שקל בקדימה ובהתנועה).
הכותרות המבכות סחטנות מגזרית (בד"כ של החרדים, על החקלאים למשל לא תשמעו את המילה הזו למרות שפע תקציבים יעודיים להם בלבד, או הטבות ברכישת מים וכו') תמיד יפסחו על המגזר עם הכי הרבה נציגים מגזריים שלו בכנסת: מגזר התקשורת - בכנסת הנוכחית למשל, מדובר בלא פחות מ-22 מתוך 120 חברי כנסת. כלומר יותר מהחרדים, ושני שליש ממנו במפלגת המחנה הציוני או: המחנה התקשורתי.
נשאלת השאלה מה עדיף: העברת 500 מליון שקל לקצבאות ילדים למשפחות שיעלו מעל מדד העוני או העברת 500 מליון שקל לכמה עשרות משרדי פרסום כדי לקנות פנטהאוזים בתל אביב. תשאלו את עצמכם מי באמת מרויח מפסטיבלי הבחירות וחוסר המשילות במדינה, תשאלו את עצמכם מדוע התקשורת שמתיימרת ליייצג את טובת המדינה והעם, לא כותבת על שינוי שיטת הבחירות, תיקון השיטה הקיימת, בשבחי משילות ויציבות של ממשלות שיסיימו קדנציה במלואה. הרי אתגרים ואיומים על הדמוקרטיה הישראלית תמיד היו ותמיד יהיו - רק על אחד הגדולים והמסוכנים שבהם התקשורת לא תכתוב לעולם: על עצמה..
הוספת תגובה על "ריח הבחירות שמשכר את התקשורת (עוד מליארד שקל לכיס)"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה