ראיתי אתמול את הסידרה.
קודם כל, מה שרואים שם זה מזעזע. אני יכול להבין מאיפה
הכעס הבין עדתי.
עכשיו נשאלות השאלות הפרקטיות:
1. מה עושים עם זה? הרי המדינה עכשיו לא יכולה לפצות אנשים אלו, כיצד
אנו נפתרים מרגשות העבר וממשיכים הלאה יחד לטובת כולם.
2. האם הצגת הדברים אובייקטיבית או מכוונת מטרה? אין לי ספק שהמסמכים
שהוצגו אוטנטיים ומדברים בעד עצמם ואין הנחות על הבזיון המתואר. אבל,
האם באמת עשו הפליה מכוונת כמו המתוארת? אולי היו מסמכים נוספים,
שלא הוצגו, שקראו לישב את הפולנים בגבול מצריים?
אני יכול רק לספר את הסיפור של אימי והסבים שלי. הם עלו מרומניה (למעשה
מנמל בהונגריה) באחת משתי
אניות המעפילים הגדולות ביותר "פאן יורק" (קיבוץ גלויות).
הם נתפסו על ידי הבריטים בדרכם לארץ והובלו לקפריסין שם שהו כשנה.
"נתפסו" זה יופימיזם למעשה של הלשנה על ידי ההגנה לבריטים, מכיון שהיו
מכסות של מעפילים שהיו מוכנים להלחם עבורם, והיה צריך לתת גם לבריטים
הרגשת הישג. כך נאמר לי לפני שנתיים כשביקרתי במוזיאון ההעפלה בעתלית.
כלומר, אימי ומשפחתה עברו מהשואה ברומניה למחנות מעצר
בקפריסין שהיו בעצם מחנות ריכוז, וזאת בשיתוף פעולה של ההגנה!
כשהם הגיעו לארץ, הם קיבלו דירה ב"חווסה", כיום נשר, שפינו תושבים מקומיים
שברחו לירדן. זה לא ירוחם, גם לא בדיוק שכונה בצפון תל אביב... זה היה ב48,
כאשר בדיוק "התפנו" דירות כאלו (יופימיזם ל"ההגנה הבריחה את התושבים").
עכשיו אני שואל את עצמי, האם עלי לחפש מסמכים שהתיחסו לעולי רומניה\הונגריה
כ"נחותים" והקריבו שנה מחייהם לשהיה באוהלים בקפריסין?
או אולי התמונה היא שנתנו להם חינם בית "ליד חיפה"? (אגב על הריצפה היתה
מוזאיקה נפלאה שלא תמצאו בבתים יהודים).
מה אני לוקח מהסיפורים הללו? שהיתה הפליה, שהתיחסו לאנשים בצורה פסולה,
שיש סיבה לרגשות כעס ומירמור. וגם שצריך לשים את העבר מאחרינו ולפעול כעם אחד.
/null/text_64k_1#