כשהייתי בכיתה ה', או ו' או ז', קראתי בספר לימוד - ספר של סיפורים ושירים בנושאים שונים שהיינו לומדים בכיתה - והגעתי לנושא של היהודים במחנות הריכוז, פירוט של פעילות היהודים במחנות הריכוז בהולנד, בפולין, בצ'כיה...

ואני קורא ואני רואה שהיהודים הקימו בסתר מערכת חינוך של ממש, והצליחו לחגוג את החגים, ושמרו על "קידוש החיים", ואני קורא ומתגאה, ופתאום אני מגיע לקטע שמדבר על מחנה ריכוז בטוניס. עורכי הספר טרחו לציין שמדובר בצפון אפריקה. בשבילי זה היה מפתיע מאוד - מה פתאום שואה בצפון אפריקה? ואני קורא, והקטע היה בדיוק כך:

"כיוון שהיו ציבור עירוני של בעלי מלאכה, לבלרים, חנוונים זעירים, לבני עור, רכי בטן, מרוכרכים, אשר מעולם לא פקדו אותם מלחמה, שואה היסטורית או אסון טבע, קיפחו אחיי לדת כל צלם אדם מקץ ימים אחדים במחנה. הם חדלו להתרחץ, חדלו להתגלח, שרצו כינים, חדלו להיאבק"

הקטע הזה נשמר בזכרוני היטב-היטב.

טוב, אז חלפו השנים, ואני בינתיים גדל, ובכיתה י"א אני לומד היסטוריה, לבגרות, ומדברים על קידוש החיים, ועל הגדולה והגבורה של היהודים ששמרו על צלם אנוש במחנות, ואני כמעט שהצבעתי לומר שגם בצפון אפריקה היו מחנות ריכוז, קראתי פעם, אבל... חשבתי - מה אני אגיד, ש-"אנחנו" לא היינו כמו יהודי אירופה אלא כאלה אפסים ועלובים? כך חשבתי, כך הרי קראתי, בספר לימוד...

והינה אני מגיע לגיל עשרים ומשהו, ומתגלגל לידיי ספר שנקרא "נציב המלח" מאת אלבר ממי, והוא מספר של על ילדותו בטוניס, והינה מגיעה תקופת מלחמת העולם השנייה, והגרמנים מגיעים... ולוקחים את כולם למחנות... ובעמוד 192 אני רואה את אותו הקטע, בדיוק אותו הקטע שקראתי לפני שנים, רק שמסתבר שיש לו המשך... ובהמשך, ובפרקים הבאים - מסופר על מערכת החינוך שהקימו היהודים בסתר, ואיך שהצליחו לחגוג את החגים ולשמור על היהדות ועל צלם האנוש ועל קידוש החיים, ומסופר על מבצעי הצלה שעשו תנועות הנוער, בדיוק כמו היהודים באירופה...

"אבל רגע", שאל אותי תלמיד אחד במרכז הלמידה של מושב "נתיב השיירה" לפני כשנה, "למה בעצם אתה מספר לנו את הסיפור הזה?"

אני כבר לא זוכר מה עניתי לו אז, אבל עכשיו אני יודע: אני מספר את הסיפור הזה קודם כל מתוך תקווה לשינוי, ובאמת היום מלמדים בביה"ס על יהודי המזרח וצפון אפריקה, גם על השואה בצפון אפריקה. ומפני שאני מאמין שכל אחד נמצא במקום שבו הוא נמצא כדי להביא את הפן שהוא יכול להביא מהאמת, ובכך לכפר, לכפר על השגיאות והעוולות והשקרים שלנו ושל הדורות שקדמו לנו.

או קיי, מילא "שגיאות".

אבל למה אתה מתכוון במילה "עוולות", או "שקרים"?

צטט: shabat shalom 2008-03-09 21:09:25

או קיי, מילא "שגיאות".

אבל למה אתה מתכוון במילה "עוולות", או "שקרים"?

הרשימה ארוכה מאוד,

וכל אחד בתחום שבו הוא מתעניין ובמה שמדבר אל לבו יכול למצוא עוולות ושקרים והסתרת האמת,

אני אתרכז במה שמדובר ברשומה, אתן לך דוגמא:

בספר של מאיר שלו "רומן רוסי" יש קטע שהולך בערך ככה:

"היא הצטלמה לעיתון כשהיא רוחצת ילד של עולה חדשה במעברה, והכותרת הייתה: החברה (...) מלמדת עולה חדשה ממרוקו אהבת אם מהי"

כשקראתי את זה נרעדתי, ואמרתי לעצמי - בטח מאיר שלו מקצין את הדברים, לא יכול להיות שזה באמת היה עד כדי כך!

אבל לאחר מכן קראתי מאמר של שלֵו, והוא הזכיר שם את הקטע הזה בתור קטע שהוא לא המציא, אלא קטע שהוא באמת ראה בעיתון בילדותו. מאיר שלֵו הגדיר אז את הדברים כ-"אמת פשוטה ושקר נורא. האמת הפשוטה הייתה שהאמא של אותו ילד, שהגיעה למקום חדש ולא מוכר ולאורח חיים שונה, הייתה זקוקה להדרכה גם מבחינת היגיינה ותחומים אחרים. ושקר נורא - טוב אני בטח לא צריך להסביר.

הדוגמא שאני מביא ברשומה הזאת, זה שקר במזיד - הרי עד כמה שזכור לי, כשאני הייתי ילד, בטקסים ביום השואה (ואני זוכר עד כמה הקפידו אז לומר "השואה והגבורה") הדגש היה על המרידות של היהודים, ועל הגבורה, וזה גם היה הדגש בכל הקטעים שהיו בספר הלימוד ההוא (אגב, לפני כשנתיים חיפשתי אותו בספריה באוני' חיפה, כדי להיות בטוח שזכרוני אינו מטעני. ובאמת זה היה שם, ככתבו וכלשונו). ודווקא כשהגיעו לצפון אפריקה - בחרו להציג את הדברים באופן שונה לחלוטין...

תיעוד שואת יהדות אירופה,על השמדתה וגבורתה נכתבה בעיקר

ע"י אלה שתיעדו אותה הן בעדויות ממקור ראשון של ניצולים והן של בני משפחותיהם. כניראה יש משהו לקוי בתיעוד של יהדות צפון אפריקה ע"י ניצולים ובעיקר שורדי מחנות העבודה שם.

רק שתדע שמבחינת שילומים או פיצויים לשורדים ובני משפחותיהם,

קיימת הכרה וידיעה ברורה של כל מה שהיה שם הן ע"י ממשלת גרמניה והן ע"י ממשלת ישראל.

אולי בגלל שאתה מוצא שההיסטוריה חוטאת לניצולי צפון אפריקה,תכתוב ספר

שישמש את תלמידי הדורות הבאים?:-)

http://www.notes.co.il/dganit/914.asp

הדברים נלמדים כיום כחלק מהחומר לבחינת הבגרות בהיסטוריה ב'.

בטוניס אכן היו מחנות, שמוגדרים במחקר כ-"מחנות עבודה". על מה שהיה שם אפשר לקרוא בחומר לבגרות, וגם אצל אלבר ממי, ויש מקורות נוספים. היו גם יהודים מטוניס (מעטים) שנשלחו לברגן בלזן.

חלק מהמחנות היו בשליטת הצבא האיטלקי, וחלקם בשליטת הצבא הגרמני. אלה האחרונים היו קשים יותר, והתבצעו בהם מעשי אכזריות ורצח.

אך לא בכך רציתי למקד את דבריי.

מה שרציתי להראות: בתקופה שאני הייתי תלמיד, כאשר שמו דגש בתכנית לימודי השואה בעיקר על הגבורה, דאגו במכוון להציג את המזרחיים באור הפוך, וזאת על ידי שקר והסתרת האמת. 

ואכן, אני מאמין שהיום עלינו לכפר על עוולות כגון אלה, והדרך הנכונה בעיניי היא לספר על האמת, להוקיע גזענות ולהנחיל אנטי-גזענות. 

וחבל, חבל שיש בתי ספר שדווקא מחנכים לגזענות - וכוונתי בראש ובראשונה לבית הספר שבו הופרדו התלמידים האתיופים משאר הילדים.

היו ויהיו עיוותים גם בהיסטוריה וגם בהוויה היומיומית.

לטעמי אתה מערבב המון נושאים ולא מתמקד במה שאתה מנסה להעביר.

גם כשאני למדתי היסטוריה וזו היסטוריה כבר :-),לא היה דגש על היהודים מצפון אפריקה,למדתי על כך מקריאה של ספרים ומקורות שונים כי הנושא ענין אותי בלי קשר לבית הספר.

כיום יודעים על כך יותר ואין הרבה חדש בספרי בית ספר.

כשאני למדתי היסטוריה גם מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים היתה כלולה והאמן לי גם בתחום הזה יש לימוד מעוות ורק אחרי שנים כשקמו וועדות שתיארו שגיאות והפריכו מיתוסים למדו להתייחס ביתר פרופורציה למלחמות הללו.הכל ביחס לתקופה.

תגובות לכאן ולכאן יהיו תמיד,כיום קיימים הרבה מנועי חיפוש ובקלות ניתן למצוא מידע נרחב בכל נושא.שיכתוב נושא היסטורי נעשה כל הזמן.

צטט: @אורית 2008-03-17 07:37:30

היו ויהיו עיוותים גם בהיסטוריה וגם בהוויה היומיומית.

לטעמי אתה מערבב המון נושאים ולא מתמקד במה שאתה מנסה להעביר.

גם כשאני למדתי היסטוריה וזו היסטוריה כבר :-),לא היה דגש על היהודים מצפון אפריקה,למדתי על כך מקריאה של ספרים ומקורות שונים כי הנושא ענין אותי בלי קשר לבית הספר.

כיום יודעים על כך יותר ואין הרבה חדש בספרי בית ספר.

כשאני למדתי היסטוריה גם מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים היתה כלולה והאמן לי גם בתחום הזה יש לימוד מעוות ורק אחרי שנים כשקמו וועדות שתיארו שגיאות והפריכו מיתוסים למדו להתייחס ביתר פרופורציה למלחמות הללו.הכל ביחס לתקופה.

תגובות לכאן ולכאן יהיו תמיד,כיום קיימים הרבה מנועי חיפוש ובקלות ניתן למצוא מידע נרחב בכל נושא.שיכתוב נושא היסטורי נעשה כל הזמן.

תודה על התגובה,

היום, כפי שכתבתי בדיון,

כיום הנושא בהחלט נלמד. אני מגיש תלמידים לבגרות בהיסטוריה, וחומר הלימוד מוכר לי היטב. 

לא מובן לי שוויון הנפש שבו את מתייחסת (כפי שאני מבין, וסליחה אם אני מפרש את הדברים לא נכון) לשקרים ולשכתוב ההיסטוריה. העובדה שהדברים "היו ויהיו" איננה פוטרת אותנו מהחובה להוקיעם.

ליאור,

הדברים מלמדים אותנו אמת אחת מרה ולא נעימה:

ההיסטוריה נראית כפי שמראים (כותבים) אותה.

כלומר - חשוב מי כותב את ההיסטוריה.

ואולי זה אחד הדברים החשובים שכדאי ללמד בשיעורי היסטריה.

כיום זה מי שכותב בויקיפדיה ובכל אתרי המידע האלה.

זה נכון שהגרמנים הגיעו לטוניס, אבל ברוך השם לא פגעו בנפש עד כמה שידוע לי. כיום משלמת ממשלת גרמניה פיצויים גם לעולים מטוניס בגלל פגיעות נפשיות.

בעניין ההיסטוריה של עליית צפון אפריקה - האמת היא כנראה גרועה וקשה יותר.

משהו מזה תוכל לקרוא בספרה של חנה רגב: "דרך אל חזור" על יהדות צפון אפריקה בארץ בימיה הראשונים.

מזעזע!

אני לא מורה להיסטוריה וגם לא רוצה להתווכח עם דבריך, אין סיבה,

אני רק רוצה לומר שהכל בעיני המתבונן, גם ההיסטוריה.

עד כמה שאני מבינה גם את שואת יהודי אירופה  ציינו והדגישו אחרת במהלך השנים,

יש את הידיעה, ורק אחר כך באה התובנה, וזה נותן נקודת מבט שונה. האם אני טועה?

אפילו אמא שלי שחיה בתקופת השואה, היא ניצולת שואה, אומרת שיש דברים שהיא רואה היום אחרת ממה שראתה אז, שיש דברים שנודעו לה רק בדיעבד , שיש דברים שנודעו לה רק כשעלתה לארץ ב 57' וכמובן שזה נותן נקודת מבט שונה.

צטט: שושי פולטין 2008-12-27 23:06:52

אני לא מורה להיסטוריה וגם לא רוצה להתווכח עם דבריך, אין סיבה,

אני רק רוצה לומר שהכל בעיני המתבונן, גם ההיסטוריה.

עד כמה שאני מבינה גם את שואת יהודי אירופה  ציינו והדגישו אחרת במהלך השנים,

יש את הידיעה, ורק אחר כך באה התובנה, וזה נותן נקודת מבט שונה. האם אני טועה?

אפילו אמא שלי שחיה בתקופת השואה, היא ניצולת שואה, אומרת שיש דברים שהיא רואה היום אחרת ממה שראתה אז, שיש דברים שנודעו לה רק בדיעבד , שיש דברים שנודעו לה רק כשעלתה לארץ ב 57' וכמובן שזה נותן נקודת מבט שונה.

קודם כל - היחס שקיבלו בארץ ניצולי השואה בשנותיה הראשונות של המדינה היה מחפיר, ויש לי חומר בנושא.

לפני שנים, הייתי אז בכיתה י', שודר בערוץ הראשון (ערוץ 2 היה אז בראשית דרכו) סרטה של אורנה בן דור ניב "ארץ חדשה".

(בקרוב אחפש ואבדוק האם זה באמת השם המדויק)

סרט זה הוא מעין המשך ל-"בגלל המלחמה ההיא" של אותה במאית, שבו הובאו סיפוריהם של יהודה פוליקר ויעקב גלעד והוריהם ניצולי השואה.

ב-"ארץ חדשה" מספרים ניצולי שואה על קליטתם בארץ, בקיבוץ, בשנות החמישים. התביישו בהם. בזו להם.

לאחר שידור הסרט פרסם חיים חפר מקאמה ב-"ידיעות אחרונות", ובה תקף את המשתתפים בסרט, וטען שהם כפויי טובה ומעוותים את הדברים.

לעומתו, יהודה אטלס, גם ב-"ידיעות אחרונות", במדורו "ילד גדול", כתב: "זה כל כך הגיע לנו, הסרט הזה." הוא כתב שבילדותו המבוגרים העבירו לילדים מסר, אם במרומז ואם בבירור, שניצולי השואה הם בושה. הוא גם טען בתוקף שהכינוי "סבונים" לא היה בגלל עורם הלבן, אלא בגלל... אני מתקשה לכתוב זאת, אך אצל יהודה אטלס הדברים מופיעים באופן ברור.

לאחר שצפיתי בסרט וקראתי את המאמר של יהודה אטלס, חיפשתי חומר נוסף בנושא. ומצאתי.

לגבי "הכול בעיני המתבונן" - המשפט הזה אמנם מכוון לטוב, אך הוא מסוכן מאוד.

מכחישי השואה נתלים בו. וגם מכחישי עוולות אחרות, להבדיל ולהבדיל ולהבדיל.