ממש לא ברור כמה מהנשים בוחרות לסדר היום שלהן לקדם נשים.
זה שאישה היא אישה, עדיין לא אומר שיש לה אג'נדה שעוסקת בקידום נשים.
זה שיש לה - עדיין לא אומר שהיא תצליח לקדם.
זה נכון לקבוצות מוחלשות מכל מיני סוגים.
דוגמה טובה הייתה בארה"ב - נשיא שחור, כאשר למיטב ידיעתי מצב השחורים בתקופתו הורע.
בכל זאת, למרות העובדה שגם הנשים לא תמיד מקדמות נושאים של מעמד האישה וגם נשיא שחור לא עסק בקידום השחורים, יש משהו מאוד משמעותי עבור אותן אוכלוסיות מוחלשות - שלפתע משהו "משלהם" יכול לנפץ את תקרת הזכוכית ולהגיע למקום הנחשק.
שחור יכול להיות נשיא בארה"ב ואישה יכולה להיות ראש ממשלה בישראל.
אגב - בארה"ב למיטב זכרוני לא הייתה נשיאה ובישראל לא היה ראש ממשלה שחור.
אבל, זה נכון לא רק לגבי אישה או "מיעוט" כלשהו.
זה נכון אפילו לימין ושמאל.
בתור ילד, כאשר בגין נבחר, הייתי אז ילד בקיבוץ גינוסר, הקיבוץ של יגאל אלון, חדור אידאולוגיה סוציאליסטית.
הכרתי אפילו את הרעיון של יגאל אלון לגבי השטחים ושמעתי שמנחם בגין אומר "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן", ידעתי שמעכשיו מתחיל שילטון הרשע, שהולכים להילחם בערבים, אנחנו צפויים להיות במלחמה מרה.
האוירה בקיבוץ הייתה של אבל כבד.
כמה הופתעתי, כאשר שמעתי לראשונה על הביקור של סעדת ומאוחר יותר על הסכם השלום.
זה הבהיר לי בגיל מוקדם מאוד, שהקשר בין ההצהרות של המדינאים והשינוי שהם מביאים לא כל כך פשוט.
גם שרון ורבין היו ניצים, דגלו בכוח, שניהם פעלו כ"שמאלנים".
בקיצור, אני כבר יודע שאני לא יודע...
הוספת תגובה על "שאלה לפמיניסטיות ואולי גם לשוביניסטים"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה