אתמול, יום ב' 2.4.2018, נראה כאילו שבב של שפיות ירד על ראש הממשלה, אבל הסתבר שהוא היה תחום לשבע שעות בלבד. אח"כ ביצע נתניהו את סיבוב הפרסה והכול חזר למקומו הרגיל. מה שהביא את ראש הממשלה "להתקפל" הייתה בעיקר הביקורת מצד חבריו לקואליציה. בולטים בין אלה היו דבריו של "שר החינוך" (אי אפשר לוותר אל המירכאות, כיוון שהמרחק של בנט מחינוך הוא פחות או יותר אין-סופי). כמו שנכתב ב-Ynet:

המתווה החדש, לדברי בנט, "מהווה כניעה מוחלטת לקמפיין השקרי שהופץ בתקשורת בחודשים האחרונים. המתווה המקורי שגובש בממשלה בנושא המסתננים מוסרי וצודק, ויש לפעול על פיו בלבד: פליטים ממקומות סכנה - יקלטו בישראל, מסתנני עבודה - יוחזרו. יובהר: במתווה החדש ישראל תקלוט מהגרי עבודה שכלל לא הגישו בקשת מקלט".

"בחתימה על הסכם זה אנו מעבירים מסר מסוכן לכל העולם: מי שיצליח להסתנן לישראל באופן בלתי חוקי, זוכה בפרס של תושבות כאן או במדינה מערבית. זוהי קריאת כיוון למיליוני מהגרי עבודה פוטנציאליים להגיע לישראל. האמינות של ממשלת ישראל עומדת כאן על הכף, לצד חובתנו המוסרית כלפי תושבי דרום תל אביב החיים כמדינה בתוך מדינה", הוסיף.

הדברים הללו, בנוסף להיותם שטות והבל – שכן, העולם קולט מיליוני מהגרים, ול-16 אלף אין משמעות עבור מדינה שקלטה המוני מהגרים במהלך שנות קיומה – הם דברים של שנאת זרים, שבהם מתמחה השר.

אנשי החינוך צריכים להתייצב כאיש אחד מאחורי ערכים של סולידריות אנושית – חירות, שוויון ואחווה. אם יהיו רבים כאלה הוא לא יוכל לפגוע בהם, והוא יאבד אז את מעמדו הפוליטי, האישי והמוסרי (כאן אין הרבה מה לאבד), והמערכת תתנהל טוב יותר בלעדיו.