אני חושבת שעבורי זה אחד הצדדים היותר אופטימיים בסיפור.

התגבשנו מאוד שלושתנו, יש לנו כבר הרגלים חדשים כשלישיה. הומור שפיתחנו ואפילו שפה יחודית. אני ממש נהנית לבלות בחברתם, ומשתדלת גם לתת זמן איכות לכל אחד מהם. עם הפרוד זה אולי הנושא היחידי שלגביו יש בינינו הסכמה מלאה ושניהם בראש מעינינו ובראש סדר העדיפויות שלנו.

שלא לדבר על כך שזה הפרוייקט הכי מוצלח שעשינו יחדיו. (-:

הילדים שלי ממש בסדר. אני לא אשקר לעצמי שהם לא נכוו. אבל אני חושבת שאנחנו עושים הכל כדי למזער את הסבל שלהם. מה גם שכשאמא שמחה הילדים שמחים. וזה מאוד חשוב על כן להמשיך הלאה ולא לשקוע. ומה אצלכם עם הילדודס?