בקריאה בין הדיונים בפורום נקלעו עייני לדיון על השיווק הרשתי. מיד נזכרתי במאמר דעה שפורסם ב"Epoch Times" (דעה שאני די מסכימה איתה אם יורשה לי לומר),
ולכן החלטתי לפתוח דיון בנושא.
11-11-2007
מאת: תמוז איתי, אפוק טיימס ישראל
תגובה למאמרו של דורון בטשי
בגליון האחרון של האפוק טיימס, מר בטשי כתב והסביר את עמדתו לגבי שיווק רשתי (Multi-Level Marketing - MLM), שיטת שיווק ומכירות ללא שרשרת הפצה מרכזית בצורה המסורתית, אלא מערכת המבוססת על סוכני מכירות, המגייסים סוכנים נוספים – ומקבלים עמלה ראשונית על גיוס כל סוכן, ואחר-כך עמלות מהפעילות שלו ומהסוכנים שהוא מצרף וכו'. כך שאם הצטרפת בזמן, יש סיכוי שתחזיק "תחתיך" רשת של מאות או אלפי סוכני מכירות, ותרוויח עמלה מסך הפעילות שלהם. אם אדם הוא נחוש ומוכשר, יכול להיות שיוכל להתפרנס בכבוד מעבודה במשרה מלאה בשיווק הרשתי. למעשה, אם האדם מצליח, אחרי זמן מה הוא לא צריך לעבוד בכלל, ה"נינים" שלו ואלו שלהם ימשיכו בעבודה והסוכן יהנה מהפירות בעודו סועד ארוחת בוקר מאוחרת על חוף הים בטהיטי.
ידוע שגם בתעשיות מסורתיות וגם בחדשות (כמו היי-טק), אנשים שהתעשרו מפרי עבודתם פורשים מעשייה שוטפת. ברצוני לעסוק בשאלה אחרת – מתי שיווק רשתי הופך לשיטת פירמידה? מאז פריצת השיווק הרשתי, הוא ספג האשמות רבות על היותו בעצם שיטת פירמידה מוסווה, או "משחק פירמידה מבוסס-מוצר” (Product-Based Pyramid Scheme). האשמות שהוכחשו באותות ובמופתים על-ידי אנשים העוסקים בתחום ומומחים.
שיטת פירמידה, כידוע, היא שיטה בה כל משתתף אחראי לגייס משתתפים חדשים. כל אדם שרוצה להצטרף, צריך לשלם סכום ראשוני מסוים, ולעיתים גם סכומים בהמשך. הכסף הזה מחולק, לפי מפתח מסוים – לכל ה"האבות" של המשתתף החדש בפירמידה. הפיתוי – אם אתה מצטרף מוקדם, הסכום שהשקעת זניח לעומת העמלות השמנות שתקבל בהמשך. שיטות פירמידה אינן חוקיות ברוב מדינות המערב, וכמעט מוטטו כלכלה או שתיים בעבר והרבה משפחות ויחסים בין חברים – שהם המועמדים הטבעיים לגיוס. במשחק פירמידה מעטים בראשה מרוויחים הון, בעוד כל השאר סופגים הפסדים כבדים. חשוב להדגיש – בשיטת פירמידה רגילה אין מוצר שנמכר לציבור או למשתתפים.
במבט ראשון, רואים את הדמיון בין משחקי פירמידה לשיווק רשתי: סוכני מכירות – שחקנים, עמלות מ”צאצאים" וכו'. אך במבט שני, רואים את ההבדל – בשיווק רשתי יש מוצר – האדם, בין אם הוא צרכן מזדמן, או סוכן מכירות פוטנציאלי, משלם את עיקר הכסף על רכישת המוצרים. כלומר יש עסקה אמיתית בעולם. אז מה הבעיה?
הנקודה המרכזית היא, האם מבנה חלוקת התשלומים בחברת השיווק הרשתי מאפשר הפקת רווחים ממכירת המוצר לציבור הרחב (צרכנים שאינם משתתפים בתכנית), כמו בעסקים אחרים של "direct selling", או שחלוקת ההכנסות מוטה, ובפועל אין תמריץ למשתתפים/מפיצים למכור את המוצר לציבור, אלא להתמקד בגיוס "עץ" של משתתפים מתחתם, כאשר המפיצים הם גם הלקוחות העיקריים של המוצר וזאת משום שרק כך יכולים להגיע (אולי) לרווחים; מה שמהווה כבר מאפיין ברור של שיטות פירמידה.
אז איך ניתן לדעת אם חברה לשיווק רשתי היא לגיטימית? לפי ועדת הסחר הפדרלית (FTC) בארה"ב, אם הדגש העיקרי בתשלומים של החברה למפיצים הוא על גיוס, ולא על מכירת המוצר למשתמשי קצה, החברה נחשבת לשיטת פירמידה. האתגר העיקרי למחוקקים ולרשויות, הוא כיצד לקבוע שדגש כזה אכן קיים, על-פי מבנה חלוקת התשלומים של החברה, ולא מתלונות של יחידים, שאינן תמיד אמינות, ולא בהכרח מעידות על הכלל.
הוספת תגובה על "ליפול ברשת"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה