השלטון שלהי שנות האימים של אולמרט המטורף ואיתו כסר-בטחון, אהוד ברדק. כשלון הקמת חמאסטן והתבססות ישות הטרור כבר הובילו לתוצאה הברורה של ההתנתקות - לא, לא שלום ושקט, אלא מבצע צבאי בלתי נמנע.
הימים ימי עופרת יצוקה, ושרת החוץ שמשלימה את משולש טירוף המערכות, אחרי שהפוץ פרץ התחלף בברדק, היא שרת החוץ, שבמקרה גם מכינה פריימריז ואת התמודדותה בבחירות הקרובות, ציפי לבני.
בעוד חיילי צה"ל מתבוססים בבוץ של עזה, בעקבות הצלחת ההתנתקות עליה חתומה ממשלת הטירוף הזו, את שרת החוץ עניין הרבה יותר עתידה הפוליטי. כמובן, פוטו-אופים על "הברטנר אבו מאזן" לא הצליחה לארגן לעצמה לאור התגייסותו למאמץ של חמאס בעזה, לשווק "בשעי מלחמה". אצל האויב מאחדים שורות במאמץ נגדנו, אבל אצל ציפי, גם כעת עם הכובעון של "ראש האופוזיציה" - תמיד מפוררים אותן, במיוחד עבור אינטרס אישי.
וכאמור, אינטרס אישי הוא ששלט בחוסר תפקודה בעופרת יצוקה. חוגי בית, שופינג של חליפות עם סטייליסטים, תסרוקת חדשה, אפילו מופע קטן של הבאת כמה שרי חוץ מאירופה כדי שאלו יצטלמו איתה וימלמלו "זכות הגנה עצמית". היא כמובן דאגה להצטלם איתם, כמיטב המופעים של השמאל הישראלי עבור הבחירות. כולנו זוכרים את מופעי "ועידות שארם א-שייח נגד הטרור" הפיקטיבית ב-1996, חודשיים לפני הבחירות, שאורגנה במיוחד לסייע לפרס, לאחר גלי הפיגועים.
ציפי למדה את המודל. אם יש עופרת יצוקה, או עצרת האו"ם, והיא אינה מוזמנת או משפיעה, תמיד אפשר לגייס כמה פוטו-אופים, לייצר כותרת פיקטיבית (מפגש עם אבו מאזן, הברטנר המושיע אותה מתהום הנשייה) או לנסות להיות רלוונטית עם כתבת חנופה של כתבי החצר בידיעות וערוץ 2. רינה מצליח בחיוג-מהיר. ככה זה כשכל המדינה כבר מבינה שאת כשלון מהלך ושקרנית סדרתית - צריך להתמתג מחדש, ואולי איזה מפגש עם צורר מהרשות יעזור. השמאל תמיד זחל למפגשים כאלו בנסיון להישאר רלוונטי. ותמיד הופתע מהכותרות המאיימות, המתריסות והמשך ההסתה שיצאה מהברטנר לאחר המפגשים. ממש הופתע..
בטקס חילופי השרים במשרד החוץ, נאמרה האמירה האמיצה אי פעם מצד פקיד ציבור. "הורגש שלא הייתה שרת חוץ במשרד". פניה החווירו, היא ניסתה להתעלם. גם התקשורת סייעה לה להתעלם מהאמירה הנוקבת. אחרי ההפקרות בוינוגרד שכללה חוסר תפקוד של משרד החוץ בלבנון השנייה, בתחילת ממשלת הטירוף, נשארה שרת החוץ הגרועה בתפקידה, זו שהפקירה את החיילים החטופים בהסכם 1701 המצחיק, החיילים שלשמם הרי יצאנו למלחמה. זו שהפקירה 3 שנים את גלעד שליט. זו שבשלהי 2008 גם הפקירה את חיילי צה"ל בעופרת יצוקה. משרד החוץ תחת לבני היה הפקרות כי היא הייתה עסוקה תמיד בעתידה האישי. צר עולמה ככס עור הצבי לישבנה, ומאז רק הוכיחה זאת שוב ושוב.
השקרים לבוחרי קדימה התחלפו בשקרים לבוחרי המפלגה הפיקטיבית שהקימה לעצמה, התנועה. ואחרכך השקרים על פירוק התנועה, קרי המחנה ה"ציוני" (ואולי התכוונה: ציפיוני) ואז אחרי כשלונות רוטציה הנסיון לייצר "קשת שמאל רחבה" (כשחשה שבוחרי העבודה ינדו אותה לספסלים האחוריים בפריימריז הקרובים). מצאה את הפראייר התורן, אבי גבאי, שמינה אותה לראש האופוזיציה משום שכלל אינו חבר כנסת. אבי גבאי לא היה יום אחד בחייו חבר כנסת, מה שלא מפריע לו להיבחר כראש מפלגה בכנסת. המחנה הסהרורי.
כפי שציפי לבני, הפקירה את הבטחון, חיילי צה"ל בשבי, חיילי צה"ל במערכות הצבאיות, בוחרי המפלגות שדרכן קיפצה, והפוליטיקאים שפיתתה לחבור אליה, כך תכננה להפקיר לא רק את עוטף עזה, אלא את כל ישראל לישות טרור בהתנתקות נוספת. אפילו את הקווים האדומים של עצמה, "לא אשב עם נתניהו" הפקירה והייתה הראשונה להיכנס לממשלת נתניהו. ציפי לבני, היא הפקרות מהלכת על שתי נעלי עקב, לבושה בבלייזרים כחולים כשפניה מחייכות למצלמה ועיניה הצרות והרעות מביטות אליה בנסיון נואש להישאר רלוונטית. המשולש אולמרט, ברדק ולבני - פשע, רשע, הפקרות ושקרים - הוא משולש ברמודה של הפוליטיקה הישראלית. נחלצנו מהם בשן ועין, אך הם לא אמרו נואש לנסות לפגע במדינתנו.
הוספת תגובה על "צר עולמה ככס עור הצבי לישבנה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה