ישבתי אתמול במשרדי בבר אילן, ומשרד לידי ישב לו פרופסור חרדי למתמטיקה.

הוא התעטש בקול וקינוח האף שלו נשמע בברור גם במשרדי, למרות דלתי הסגורה

(ודלתו, שהשאיר פתוחה).

ביקשתי ממנו שילך הביתה מכיוון שהוא עובר במסדרון תכוף, אוכל בחדר ישיבות

של המחלקה.

הוא ענה לי שהוא "לא חושב" שיש לו קורונה, כי הוא תמיד מצטנן בקלות, והמשיך

בשלו. אמרתי לו שהסיכון גבוה מדי, שכחרדי מבני ברק הוא מן הסתם לא פוסח

על בית הכנסת עם מתפללים רבים, למרות המצב.

הוא רץ לעברי ואיחל לי למות!!

אני מאחל לו דווקה בריאות, ולא רק מכיוון שיש סיכוי לא קטן שהדביק אותי.

אני לא יורד לרמה כזאת.

אבל, דוקא כאדם מאמין, אני חושב שיש כאן יותר מדי שטיפת מח שאינה דווקא קשורה

לדת, אלא בשליטה, בחלוקת קצבאות, במשרות, בשררה ובפוליטיקה.

יש אלפי מרצים בבר אילן דתיים, אבל לא פאנאטים כאלו.

דווקא בן גוריון היה זה ששגה בטיפול בהם והחריג אותם (אמנם בתחילה קומץ), 

דבר שנוצל עד תום בידי אופורטיוניסטים.

והם החרדים של היום, קורבנות לא פחות מאיתנו.

שחרר. מותר לך לחלוץ נעל ולכפכף אותו.

אח"כ תיישר ת'חליפה והעניבה, תדלג מעל החבול, ותחזור למקומך.

חיים רק פעם אחת !

עם קנאים אי אפשר להתפשר, ולכן זו תמיד שגיאה לנסות להתפשר עמם. הם יקחו מה שנתת וידרשו את היתר.
והטיפוס עליו דיברת, הוא סתם חרה של בנאדם. ואלה מגיעים בכל הצורות והצבעים.

דורון - אומרים שנקמה היא תבשיל שעדיף להגיש קר.

אחד כזה, שכך נוהג בעת כזו, עושה זאת בהתרסה מסוג "למה מי אתה" ו "למה מה תעשה לי". 

הדרך בה נהגתי מאז ומתמיד (ושילמתי עליה גם מחיר, אך המחיר תמיד היה "שווה את זה") היתה דרך של סגירת חשבונות בצורה חסרת פרופורציות, לעיתים אף במסגרת החוק. חשוב מאוד שהצד שכנגד ידע מי ולמה סגר איתו את החשבון, וחוסר הפרופורציה הוא רכיב ההרתעה. יש לחזור על התהליך לפחות פעם אחת.

הוא לא שייך לעם שלך והוא מסכן את העם שלך ביותר מדרך אחת.

Enough said. 

אתה יודע משהו עו"די,

זה מסדרון מקולל כנראה.

ישב שם אחראי הפרוייקטים שלנו, שפרש בינתיים.

ב5 לנובמבר 1995 היה לאחד הסטודנטים (ראשי במשפטים ומשני במדעי המחשב)

פגישה לגבי הפרוייקט שלו. לוח הזמנים של פגישות הפרוייקטים

היה עמוס באותה תקופה והסטודנטים נאבקו על זמן הפגישה. 

מזכירת המחלקה הסתכלה בלוח הפגישות ומחקה את הסטודנט מהרשימה,

"יגאל עמיר כבר לא יבוא היום לפגישה".

יש לי שכנים שישבו היום בצהריים במרפסת ושמו את עפרה חזה.

ועוד את חי חי חי, עם ישראל חי, זה השיר של סבא.

התאפקתי לא לעמוד מעל ולהשתעל ממש חזק.

אני שומר את כושר ההרתעה עם נשק יום הדין - למקרה של הסלמה. 

צטט: אייל - חיפה 2020-03-28 18:24:41

יש לי שכנים שישבו היום בצהריים במרפסת ושמו את עפרה חזה.

ועוד את חי חי חי, עם ישראל חי, זה השיר של סבא.

התאפקתי לא לעמוד מעל ולהשתעל ממש חזק.

אני שומר את כושר ההרתעה עם נשק יום הדין - למקרה של הסלמה. 

 + 

פעם היתה את האמונה שאנחנו עם אחד שעומד אחת עבור השני.

אולי אפילו פעם זה היה ככה.

כיום, כנראה הפכנו לעם מפולג ומסוכסך שרוצה לקחת האחד מהשני.

זה לא מאתמול, אגב, במלחמות ישראל ב30 שנה האחרונות, כשהלוחמים

הלכו לקרב, נרשמה עליה גדולה בפריצות לרכבים שלהם.

ואולי זה החוזק של יפן, סין ודרום קוראה במלחמה בנגיף: שאצלהם זה

לא מעורב במלחמה אחד בשני.

שנהיה כולם בריאים!

אהבתי היום את הציבור החרדי

ולא בגלל התנהגות נורמטיבית או חוכמה,

אלא שבזכותם על לדיון נושא אכיפת ההנחיות על אינדיבידואלים בפארק  שאינם מתקהלים,

בעוד שבנוגע להלוויה המונית בבני ברק לא עשו דבר.

מסכים מאד עם הכותרת. וזו הייתה נכונה אף לארועים אקוטיים מלפני 70 ו-80 שנה. ואכן, החרדי הנ"ל התנהג בנבזות. ובלי קשר לאותו חרדי, הנה בדיון זה שמאלני אחד הודה בגלוי שהוא נוקם באופן חסר פרופורציות.

אני רק סתם שאלה בקשר לדבריו בדיון של איש שמאל אחד: האם כאשר איש שמאל נוקם באופן חסר פרופורציות זה ממקום תרבותי ושכלי ואילו אצל איש ימין זה ממקום של "בבוניות" ורגשיות? 

צטט: אמיר ניצן 2020-04-08 17:07:03

מסכים מאד עם הכותרת. וזו הייתה נכונה אף לארועים אקוטיים מלפני 70 ו-80 שנה. ואכן, החרדי הנ"ל התנהג בנבזות. ובלי קשר לאותו חרדי, הנה בדיון זה שמאלני אחד הודה בגלוי שהוא נוקם באופן חסר פרופורציות.

לפחות הסגר על בני ברק השאיר אותו בבית...