צטט: עו"ד ועוד 2020-04-20 21:22:44
אס - השמאל כבר מזמן לא הבעיה של הליכוד (בל נטעה - הליכוד איננה מפלגת ימין כבר הרבה שנים. היא מפלגה עם תדמית ימנית, אבל בלי אג'נדה בשיט), אבל בעצם גם אין ממש ליכוד, אלא יש "מפלגת ביבי וחברים עם אינטרס".
דווקא בגלל זה - גנץ נמצא במקום מאוד בעייתי מבחינת מתניהו, כי הגם שגנץ הצהיר בעבר שהוא כאן לדרך ארוכה, ברור לכולם (וגם לגנץ) שהקריירה הפוליטית שלו הסתיימה. אני אפול מהכיסא אם בבחירות הבאות, בין אם בעוד שנתיים ובין אם קודם (כנראה קודם) הוא יתמודד. המשמעות היא שמבחינתו אין "שלח לחמך" בבחינת בריתות פוליטיות היום לטובת העתיד, אז הוא יוכל לעשות את מה שבא לו גם אם זה יקים עליו את כל העולם - הוא בפוזיציה של "אני עושה מה שנראה לי ושכולם יקפצו לי", זה מקום לא רע להיות בו כי אפשר לעשות את הדברים הנכונים בלי לחשוש מביקורת.
ברור שגנץ יפול.
מי שבנה אותו זאת התקשורת.
הוא נראה טוב מבחינת גובה גזרה ועיניים, אבל כשהוא פותח את הפה אתה מוצא קהות מחשבתית של בן 90, עם יכולת רטורית מתחת לממוצע.
אני לא יודע מה עובר לו בראש, אבל אני יכול להגיד לך שעם היכולות שלו לשדר את זה החוצה הוא פשוט פאדיחה.
אבל, אני חוזר לבעיה האמיתית של בניית אופוזיציה ( אני מאוד תומך ברעיון של אופוזיציה חזקה ומגובשת )
לי יש שאיפה לאופוזיציה שתתמודד עם הדברים הבאים :
1. התמודדות עם השחיתות, ויעילות המנגנונים במדינה.
2. התמודדות עם הקפיטליזם או הסוציאליזם אם יוקצנו, התמודדות עם כלכלה בריאה.
3. התמודדות עם השיוויון, ההפליה, הכבוד בין המגזרים בחברה הישראלית.
4. התמודדות על רווחת התושב במדינה, איכות הסביבה, איכות הרפואה,
אלה שורת דברים, שחוץ ממפלגת מרץ, אף אחד לא חושב עליהם כרצינים. מפלגת העבודה איבדה אותם בתחילת שנות ה 60. ואז קיבעה את עצמה כמנגנון ביוקרטי פוליטי הנע בנתיב איבוד הצלם הרעיוני של קום המדינה.
עם עליית הליכוד המערך היה צריך לשוב לאידיאולוגיה המבדלת שלו (לגבש, לשפץ, לנקות ולהתאים). במקום זאת הוא החל להיסחף לרטוריקת הימין/שמאל הלאומי. הליכוד ימין (גם אחרי הסכם השלום), הליכוד הוא נוער הגבעות(גם שהמערך בנה את הישובים מעבר לקו) - יוסי שריד עשה חיל באותה תקופה והרעיל את הבאר של מפלגת העבודה.
פרס הוביל את הצד השמאלי בעבודה מול רבין שעדין דבק במורשת גולדה/בן גוריון.
פרס הפסיד בקרב על ההנהגה, אבל ניצח בקרב על שינוי מפלגת העבודה למפלגת שמאל לאומי.
פרס התחיל להכניס את הביילינים לעבודה, והעבודה שינתה פניה והתמקדה בנושא אחד בלבד - היחסים עם העם הפלסטינאי. כלומר, ככל שהמפלגה התמידה בדבקות של ביליין/פרס הספינה איבדה כיוון כשאט אט היא פורקת מעליה מטענים ישנים של אידיאולוגיה - נכסים שהיו יכולים לעצב אותה כאופוזיציה יעילה היכולה לדבר עם כלל הציבור ולהציב אלטרנטיווה שלטונית.
נכון, רבין הצליח לסנוור את הציבור תקופת מה.
נכון, הרמטכל הגאון הצליח לסנוור תקופת מה.
ושניהם, נעו לצלילי חבורת ביילין.
עד שהגיע שרון, ושחרר את כל הגזים המסנוורים מהאוויר, וחשף את הציבור לסוג חדש של שלטון פרסונלי, פולחן האישיות חגג.
שרון, כמו שרק שרון יכול, בונה והורס בהיקפים אדירים פירק את הפוליטיקה בארץ.
לראשונה מפלגת מרכז הפכה למפלגת שלטון ( כל תאבי השלטון רצו להתיישב לצידו - פרס, פרץ, דליה, אולמרט, ציפי)
הליכוד לא התייאש ונשאר עם ההימור הקבוע- ביבי. מפלגת העבודה נכנסה לאטרף חיסולים וניסיון למציאת שרון חדש משלה.
לכל אורך הדרך, אף אחד לא הבין לאן שטה ספינת מפלגת העבודה.
עד היום ביילין ושריד, חושבים שהכיוון נכון למרות משקפי הקוקה קולה.
אתה מבין, לאן מסתכלת האופוזיציה היום, ומדוע אין לה תקומה?
הוספת תגובה על "אז...יש ממשלה."
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה