מודיעין מהקמתה הייתה אוסף שכונות על גבעות משני עברי צירים ראשיים בשטח מישורי, שכללו בעיקר שטחי פארקים ואליהם איש לא באמת הגיע. אותם צירים שהובילו מכנפי הפרפר דרך הגוף אל הראש התנקזו אל קניון עזריאלי מודיעין, שהיה המע"ר. לידו תחנת הרכבת. אפילו מעליו הוסיפו מגורים. מודיעין הרחיקה את המשרדים והמסחר שלה לקצוות העיר, הכשלון הידוע והקבוע בערי ישראל. בשביל לקנות מוצר חשמלי, להתאמן בקרוספיט או אפילו לעשות קניות רוב תושבי מודיעין נאלצים להיכנס לרכב הפרטי ולנסוע לאחד משני אזורי התעשייה שביניהם למודיעין חוצצים כבישים ראשיים.

אבל בכל זאת הייתה תקווה. האזור שנקרא "לב העיר", סביב קניון עזריאלי ותחנת הרכבת, נותר ברובו ריק. הוא איפשר להקים בו את העיר החסרה, זאת שאפשר יהיה לצאת אליה, לבלות בה, להנות ממנה, ללא הצורך להכנס לרכבת ולנסוע לתל אביב או ירושלים לחוות רחוב עירוני. 

כבר מהתכנון של המע"ר, היה ברור שמודיעין תפספס בגדול את ההזדמנות להפוך לעיר. היא תישאר אוסף שכונות עם מרכז שכונתי מעט גדול יותר במרכזה וזה בדיוק מה שקרה. החשיבה בקטן החליטה לא לבנות לגובה, להפוך את רוב בנייני המשרדים, המסחר, הפנאי בחזרה למגורים (בלחץ "המחסור בדיור" השקרי) ומה שנשאר מבחינת בילוי זה מרכז תרבות קטנטן עם אולם של 400 מושבים שמצטרף להיכל התרבות שבו 600 מושבים (לעיר של 100 אלף איש, זה רציני?!).

במקום חנויות גדולות, שדרה צפופה ועירונית ואפשרות למגוון עיצובי כדי שלפחות מרכז העיר יהיה מעניין יותר מהשכונות המשוכפלות, הוראות העיצוב היו כל כך נוקשות שהכל השתכפל הלאה. במקום מרכז עירוני - פיהוק. שורת בנייני דירות עם קולונדת חנויות. אותה טעות כמו חריש. רחוב ראשי שכולו מגורים, שכולו בעיצוב אחיד, טיילת בין נתיבי תנועה עם עצי דקלים וסככות, שמשעממים את העיניים. הכל כל כך סטרילי ומשוכפל.

עזריאלי פאלאס מודיעין, בית האבות החדש, הוא המבנה המעניין ביותר בעיר. זה כבר אומר שהעיר בצרות. הצורות המעוגלות שוברות את שכפול קוביות האבן המדורגות, ומאפשר לדמיין מה היה יכול להיווצר אם היו דורשים גם במע"ר מהקבלנים להפסיק להפליץ קוביות ולתכנן מבנים מיוחדים, בצבעים צורות חומרים ונפחים שונים ולשימושים שונים. מבנה משרדים עם לובי של שלוש קומות. לידו מבנה חנות דגל של רשת אופנה ומעליה חללי עבודה למעצבים. ממול מרכז עסקים שיוצר בתוכו פטיו עירוני עם מפל מים ואזור מסעדות. ולידם בניין רב תכליתי לעמותות שמעליו מעונות. בניין מרפאות וקליניקות שמתחתיו חללי ענק שהושכרו למכון כושר. בית כנסת מרכזי בעיצוב חדשני, לידו מגדל משרדים עם כיפת זכוכית גדולה מעל רחבה משותפת שמובילה למדרחוב שבו אולמות סדנאות יוצרים. כל מה שיכול להפוך מרכז עירוני למעניין לבלות ולשוטט בו.

אבל מודיעין, בניגוד לקצב גידול האוכלוסיה, חושבת בקטן וסטרילי מדי. יש המבקשים להנציח אופי כפרי סתמי שלבסוף ישעמם את האוכלוסיה החזקה בעיר עד כדי הגירה החוצה. את עיקר הבנייה שאינה למגורים היא ממשיכה לדחוק לאזורי התעשייה, שהם המקום הכי מעניין בה ועם הכי הרבה סימני חיים. היא לא מעניקה לאוכלוסיה האיכותית בה את מרכז העיר שהאוכלוסיה הזו מצפה לו. פארק יש, תחנת רכבת יש, אפילו היכל תרבות קטן נוסף שם. אבל עיר.. אווירת העיר איננה.היא לא קיימת בשום רחוב במודיעין. האוירה של מה שנגלה מעבר לפינה, המגוון והדימניות שתופסים את העין נעדרים לחלוטין מהמע"ר ולאור התכנון שלו, גם לא יהיו בו. מודיעין תישאר מקבץ שכונות מגורים מבוקשות ונקיות ומשוכפלות להפליא ומשעממות את העין, ללא כל תחושה של עיר.

זה לא רחוב ראשי. זאת טיילת עם קצת מסחר, וסביבה בנייני מגורים.