אין מגזר עסקי ש'חטף' מנגיף הקורונה יותר מאשר התעופה והתיירות. עובדי המגזר הזה בישראל, שבנוי על ידיים עובדות רבות וזולות והכי רגיש לכל מלחמה ועונה, רגילים כבר להיות מפוטרים ומועסקים מחדש. בעלי המלונות בשנים האחרונות מקבלים מהמדינה סיוע נדיב מאד להקים מלונות. זה עסק משתלם ורווחי מאד, אבל גם פגיע מאד ללא קשר לקורונה - מתהליכי הזמנות מקוונים, ביקורות רעות, משברי הרעלת מזון, שינויים בהעדפות תיירים, תחרות עולמית ומשברים סביבתיים.

לכן, מגזר התיירות בישראל, שבנוי בחלקו הגדול על מליוני תיירים יהודים אמידים מחו"ל, מראש כיוון לפלח האיכותי ולא הכמותי. פחות אכסניות ותיירים צעירים, תרמילאים - ויותר פלח מלונות עסקים ויוקרה. אלא שלמשבר הקורונה השלכות עקיפות אדירות על פלח התיירות הזה. ריכוזי הקהילות היהודיות נפגעו בכל הערים הגדולות - לונדון, ניו יורק, פריז, בריסל, החוף המערבי בארה"ב. מי שלא נפגע פיזית, נפגע כלכלית בעסקיו. הדבר שהכי קל לוותר עליו, זאת חופשה במלון יוקרה בישראל. רבים מהם ודאי יידרשו להראות סולידריות מקומית. בעל מסעדה שנהג כצ'ופר לצאת עם עובדיו למאין מסע "תגלית" אישי והיה שוכר עשרות חדרי מלון בירושלים כל קיץ, מן הסתם יתמודד כעת עם המשבר הכלכלי שלו ושל עובדיו בסן פרננדו. אין בכלל מה לדבר על טיולים בקיץ, ולא משנה לו שבתי המלון והצימרים בישראל מתכוננים לפתוח. לא בטוח שבשנים הקרובות יוכל להרשות לעצמו ולעובדיו את הצ'ופר הזה, שיצר הכנסה משמעותית לירושלים. הכפילו מקרה זה בעשרות אלפים אחרים, ותבינו שמגזר התיירות בישראל עלול בחלקו הגדול לספוג הפסדים ממושכים, אפילו להיעלם.

התייר הישראלי, עליו בונים בפריפריה - צימרים, חאנים, מלונות בוטיק ומלונות ספא - לא בטוח שיוכל לממן לעצמו את החופשות שתכנן. ללא שמגזר התיירות בישראל יוריד מחירים, יוותר על פלח היוקרה ויהפוך עצמו נגיש ועממי יותר - חלקו הגדול בסכנה ממשית לפשוט רגל. המנטרה "מה פתאום, אחרי הקורונה כולם ירצו לצאת לנופש.." היא בגדר משאלת לב. כולנו נרצה אכן לצאת לנופש, אבל אז נסתכל על הקיצוצים והעלאות המיסים ונעשה חושבים איך להוזיל את החופשה הזו. פלח היוקרה ייספוג אכזבה רבה אם הוא בונה על אלו "שהקורונה לא נגעה בכיס שלהם". היא נגעה בכיס של כולם, וגם העשירים ביותר יהססו להשויץ בשנים הקרובות ברשתות החברתיות מסוויטות פאר וטיפולי יוקרה. מאמר על תיירות פוסט-קורונה בלאס וגאס, שנפגעת קשה ביותר בחודשים האחרונים ככל הערים המבוססות על כלכלת תיירים - הועלתה יוזמה מבעלי מלון להסב אותו למלונות הבראה והתאוששות לצוותים רפואיים במחירים מוזלים, העיקר למלא את המלונות הריקים ולהחזיר תיירים לעיר.

חברות התעופה משתוקקות לחזור לפעול מצד אחד, ומצד שני צריכות לפצות את עצמן על ידי ייקור טיסות בקוים עם ביקוש קשיח. ייקור הקוים לישראל יוריד את פלח התייר המזדמן, תיירות סופי השבוע ותיירות צליינית. אלו יכולים למצוא מחירים טובים בהרבה במדינות שכנות לנו, שנסמכות הרבה יותר על תיירות ויעשו הכל להחזיר אותה אליהן, כולל הורדת תעריפי נמלים והטבות מס. אם התיירות הישראלית לא תדע להעניק הטבות ולהתייעל כדי להוריד מחירים, היא תמצא עצמה מתמודדת בידיים קשורות מול פלחים מצומצמים ממילא, שכן לפי כל הסקרים ייקח לענף התיירות לפחות כ-5 שנים לחזור לגודלו קודם למגפה. מאות מליוני סינים לא יטוסו ברחבי העולם, וסין בונה אתרי נופש ענקיים כדי להשאיר את הכסף הזה לאושש את כלכלתה. כך צפויות מדינות רבות, מה שאומר פרק זמן ממושך מאד עד לחזרה לנתוני 2019. אלו יכולות להיות שנים של בניית תשתיות כדי לקדם את העלייה ההדרגתית, כמו למשל הקמת נמל תעופה בינלאומי שלישי בחיפה. נמל כזה שיהיה מוכן בעוד 3-4 שנים, יוכל לקדם מאד את הכלכלה והתיירות בצפון. כך גם השקעות בטיילות, שווקים ומבני מוזיאונים ואתרי מבקרים. ככל שהמוצר התיירותי יהיה מפתה ונגיש יותר, ככה ההתאוששות בשירותי תיירות ופנאי תהיה מהירה יותר.

גם תהליך הסבה של מלונות יכול להיות מנוע צמיחה בענף. ממלונות יוקרה לאכסניות, ממלונות עסקים למעונות סטודנטים, או לדיור מוגן, או למרכזים רפואיים. המלונות בתצורת חדרים פרטיים עם שירותים וחלונות שמאפשים פתיחה, יכולים להיות מוסבים בקלות רבה לצרכי מגורים. במדינות רבות ישנם מלונות שלא מאפשרים פתיחת חלונות. סביר שמלונות אלו יחייבו הסבה יקרה, נראה שתיירים יהיו הרבה יותר רגישים לתנאי סניטציה, אוורור טבעי ורמת הנקיון במלונות. אפילו מלונות ברמה בינונית יידרשו לספק מוצרי הגיינה ולצאת בשורת הבטחות, הטבות ו"מתנות היגיינה" לצרכנים. החשש מפני תיירים חולים יחייב את המלונות לבצע מעקב משלהם - מדידת חום, שירותי רפואה זמינים, אפילו מלשינון על אורחים חולים. חדרי האוכל ההמוניים, המגישים מזון פתוח בצורת 'בופה', יחייבו התאמות להעדפות האורחים. מרווחים בשולחנות, חציצה או ירידה בדרגת המלון תוך ויתור על ארוחות. באחת הכתבות על תיירות פוסט-קורונה, עלתה הצעה לדיילי ארוחות בדומה לטיסות, שיגישו מגשיות עם מזון סגור ומחומם לפי בחירה מצומצמת, ללא חדרי אוכל ועם מטבחי חמם-הגש בלבד.

אחת הבעיות במגזר התיירות - שהוא בנוי על ההצעה לאסקפיזם. ודווקא הפחדים מהטיסה והמלונות, ספינות הנופש ואוטובוסי תיירים - ייצרו חרדות במקום להציע מפלט. אחת ההשערות של כתבות על תיירות בשנים הקרובות צופה גידול אדיר בביקוש לבתים ודירות, כתחליף למלונות המוניים. במקומות אינטימיים ונידחים על פני מרכזי ערים צפופים. ובחופשות טבע וספורט על פני ביקור באתרים סגורים רבי קהל. לא ברור מה יעלה בגורל תיירות הספורט - הדורשת אצטדיונים סגורים, או תיירות הכנסים, שגם נערכים בחללי ענק עם צפיפות גבוהה. הירידה בסקטורים האלו תכביד מאד על האפשרות להתאוששות בתיירות העולמית. פחות כנסים, פחות ארועי ספורט המוניים, פחות רצון לעמוד בתורי ענק בכניסה לאתרים. ערים שמבוססות על תנועה ברכבות צפופות יגלו שתיירים רבים פוסחים עליהן, לפחות עד להכחדה מוחלטת של הקורונה. מנגד יזנקו שירותי השכרת רכבים -  רכב פרטי שעבר חיטוי.  סקטור המסעדות הפונות לתיירים יחוייב לשינויים מרחיקי לכת. תיירים יהיו פחות הרפתקנים בנוגע לאוכל רחוב, יבקשו לעצמם מסעדות השומרות על רמה היגיינית גבוהה ומדינות יהיו חייבות להנהיג פיקוח על שווקים פתוחים ומוכרי רחוב.

מגזר התיירות בישראל יושפע ישירות ממצב הקהילות היהודיות בעולם, המצב הגיאופוליטי שיתערער באזור ממחירי הנפט, המצב הכלכלי הפנימי שיכביד מאד על תיירות הפנים ותיירות הכנסים ונופשוני חברות, המצב החיצוני של שערי מטבעות וויתור על מותרות, השינוי בהעדפות התיירים למקומות בעלי היגיינה גבוהה ולדירות פרטיות על פני מלונות גדולים וכן לשינויים באופן הגשת מזון, ובדיקות בריאות האורחים. מי שבונה על התאוששות מהירה, פתיחה מהירה, חזרה מהירה ל"עסקים כרגיל" יצטרך לחכות לפחות חמש שנים עד לנתוני הצמיחה שאפיינו את התיירות העולמית קודם לקורונה. הסבת מלונות ומעבר ידיים עובדות לסקטורים אחרים (מזון, ייצור, שירותי נקיון) תהיה מחוייבת המציאות. ומעל הכל הצורך לפנות לפלחי תיירות עממיים ומוזלים תוך הורדת מחירים דרסטית - או להסתכן בהיעלמות הענף.