בהחלטה שאפשר רק לאפיין אותה כמעשה של דיקטטורה החליט היועץ המשפטי לממשלה לבטל את משרת פרקליט המדינה, מכיוון שלא הצליח להכניס לתוכה את מועמדו. מספר חודשים הצליח "לסבול" את המועמד שמינה שר המשפטים, כלומר: הצליח לסבול את העובדה שאינו שליט יחיד, או שליט כלל, כלומר: שיש ממשלה ושרים שנבחרו והם מחליטים במדינה דמוקרטית. היום בערה חמת הדיקטטור עד כדי ביצוע ההפיכה השלטונית, כשהחליט לקחת תחת ידו את משרת פרקליט המדינה. נדמה שאין יותר מהמהלך המוטרף הזה כדי להוכיח למי שעוד היה לו ספק, שאנו לא דמוקרטיה אלא משפטוקרטיה. באותו יום שבו בג"צ דן האם להחליט עבור הציבור מי יהיה ראש ממשלה, או רק לטרפד את ההסכם הקואליציוני לרוטציה, כאילו לא הייתה כבר רוטציה כזו בעבר. 

את הבוקר פתח שופר האופוזיציה ברשת ב', אריה גולן, בהקראת דבריו של בגין בשנות ה-50, אז באופוזיציה, על השופטים הבולמים כמבצר את עריצות השררה. ומכיוון שאריה גולן מאמין שכולנו טיפשים, הוסיף בסיום הקראת הדברים את משאלתו שהעם מצפה מהשופטים לבלום את השררה. הכל ברור: העיתונאי האובייקטיבי של תאגיד כאן מייחל להתערבות בג"צ לחבל בהקמת הממשלה. באורח פלא אותם משפטים הוקראו בבית המשפט העליון, על ידי אחת העותרות. אלא שאפילו נשיאת בית המשפט העליון כבר לא יכלה עם מפגן הצביעות, שבו האופוזיציה מייחסת לעצמה את שלטון החוק, והתפרצה לעבר העותרת: יש גבול! אבל אין גבול. האופוזיציה בישראל מנצלת את בג"צ ככלי פוליטי, ואם על כך בערה חמתה של הנשיאה כששמעה את הציטוט הזה בתור טיעון של העותרים, אז הייתה צריכה לשאול עצמה ואת חבריה: איך הגיעו הדברים לידי כך שבג"צ מנוצל ככלי פוליטי. האם לא הבאתם את זה על עצמכם, בהתערבות השיפוטית המוגזמת, הפוליטית עד צוואר, בכל יתר הנושאים שבהם צריכות להכריע הזרוע המחוקקת והמבצעת? 

ניכר שמשפטיו של בגין צריכים להיות מכוונים כלפי השררה האמיתית: זו המשפטית, שקמה ופרצה את האיזונים והבלמים בין הרשויות, שניכסה לעצמה את מעמד המחוקק, לא רק הפוסק. שמשחקת, ממש כדברי השופטים בעתירות היום, בין תיחום ההתערבות לביקורת שיפוטית לבין פריצת הגדרות והפיכתה למחוקק-על. כשנוח לעליון, הוא בא רק לביקורת שיפוטית על מהלכי רשות. וברצונו, הופך מחוקק הפוסל בגחמות פסאדו-משפטיות חוקים, אפילו לא מחזירם לדיון מחודש בבית המחוקקים עם הערות. זו בדיוק העורמה שבה חונטה דיקטטורית משתלטת על שלטון דמוקרטי: כשנוח לה, היא עושה מצג כאילו הפרלמנט מחוקק חוקים, וברצונה משליטה בעריצות את רצונה תוך איפוס הפרלמנט.

בכך הפכה ישראל למשפטוקרטיה בה פקידי המשפט ושופטי העליון מנהלים 'סטנגה' משפטית מעל ראש הכנסת וראש הממשלה. שבה ראש הממשלה והשרים הם הקובעים עד שמחליטים שהם אינם קובעים. שמועמדיהם לא נראים לגלימות, ואז נפסלים. שמדביקים להם כתבי אישום, כמו כדור הסטנגה שפוגע - ואתה מחוץ למשחק. היועץ המשפטי קובע שאין יותר פרקליט מדינה, ללא שר המשפטים, ללא החלטת ממשלה, ללא דיון בכנסת. למה? כי הוא יכול. כי קודמיו, חלקם יושבים כשופטים בעליון, הכשירו את המצב הבלתי תקין הזה. כי הכל שפיט, וכולם שפוטים, וכדאי ששר המשפטים יהיה צייתן וחייל נאמן של ההפיכה המשפטית אחרת הסטנגה תפגע לו בראש, או תנשל אותו מסמכות. 

ההפיכה בעיצומה. איננו זקוקים לטוב הלב של הגלימות, לאפשר את הקמת הממשלה כדי לקבל שר משפטים צייתן. מראש הממשלה כבר הוציאו התחייבות שלא יעסוק במינוי היועץ המשפטי הבא או פרקליט המדינה. נתניהו נפל להם כפרי בשל. מרגע שהדביקו לו את כתבי האישום, הוא מנוע וכנוע. בכך אשם נתניהו במצב הנוכחי: הוא איפשר למשפטוקרטיה להשתולל באין מפריע, בדיוק כמו קודמיו. הוא איפשר לשופטי העליון להיות לא  מבצר משפטי כנגד השררה, אלא לבצר את השררה דרך המשפט, על פני הכנסת והממשלה. זה המבצר האמיתי שנוצר: התנאים החריגים שלהם בשכר, התנאים החריגים בהם נבחרים, התנאים החריגים בהם פסלו כל ביקורת ומשוב. התנאים החריגים בהם יועץ משפטי הופך לראש ממשלה משפטי מעל לראש הממשלה, למחוקק על מעל בית הנבחרים. בני גנץ כעלה נידף כבר מיהר להצהיר שוב ושוב שהוא ישמור על המשפטוקרטיה מכל משמר. די בכך כדי לרצות את הגלימות בעתירות שיבואו, חשב, או נרמז לו.

עוד ועוד החרגות לטובת אי-התלות, עד שהגולם קם על יוצרו. איש לא חולק על הצורך ברשות שופטת שאינה תחת מרות הממשלה או הכנסת, ועם זאת, הכנסת יכולה לחוקק למשל עונשי מינימום. ככה זה בכל דמוקרטיה, בית המחוקקים הוא שאחראי על החוקים, כולל דמות חוקי היסוד, והרשות השופטת צריכה להכריע לפי חוקים אלו. אין לה סמכות להמציא לעצמה חקיקה חלופית ופרשנות מפליגה למרחקים ברוח דעותיה הפוליטיות והערכיות.

וכך יצא, שמרוב רצון להבטיח אי-תלות ועצמאות, איפשרו למהפכת 'הכל שפיט' להפוך את היוצרות ולנהל את המדינה דרך הפקידות המשפטית והכלכלית. נערי האוצר, ונערי הפרקליטות, מהלכים אימים על פני שרי הממשלות. היועץ המשפטי לממשלה, והיועץ המשפטי לכנסת, מהלכים אימים על פני חברי הכנסת והשרים.  ככה נוצרה המשפטוקרטיה ההרסנית. ואיתה בירוקרטיה משתקת, איוולת משפטית כלפי האזרחים, מסכת טרטורים, אגרות וארמונות היכלי משפט, תנאים מופלגים והשתקת כל ביקורת וכל שר משפטים בטענה של פגיעה בשלטון החוק המקודש. וכמובן, כמו כל חונטה, מבצעי חיסול של כל מתנגדי המשפטוקרטיה שהעזו לפצות את פיהם. ואם צריך, גם סילוק מועמדים של שרי המשפטים למשרות בכירות, כפי שראינו הבוקר. 

ההתנהגות של הלייצנים האלה שיושבים בבג״ץ פשוט מחרידה. בדיוק היום פורסם בבלוג של איתמר לוין המקרה הבא שהגיע לשולחנו של השפטוטה הבגצניק מר עופר ראש-גדול. זה הסיפור:

מזל אוחיון שירתה במשטרה בשירות חובה ובספטמבר 2015 התגייסה לשורותיה. חודש אחד מאוחר יותר תקף השוטר דאז שי פורטל, אליו צורפה אוחיון, את רועי ארליך, ולבקשתו של פורטל כתבה בצורה שקרית בדוח הפעולה, כאילו ארליך הוכה משום שהתנגד למעצר. חודשיים מאוחר יותר נחקרה אוחיון במח"ש והודתה במעשיה, אך למרות שמדובר היה בעבירה של שיבוש הליכים - היא לא נחקרה באזהרה. פורטל הועמד לדין, נדון לחמישה חודשי עבודות שירות ועזב את המשטרה. מח"ש המליצה בפני מחלקת המשמעת של המשטרה להעמיד את אוחיון לדין משמעתי, אך זו סירבה בנימוק שלא ניתן לעשות זאת משום שהיא לא נחקרה באזהרה במח"ש על השיבוש. ארליך ביקש מבג"ץ להורות להעמיד את אוחיון לדין פלילי או משמעתי, אך גרוסקופף דחה את עתירתו. לטעמו של עופר גרוסקופף ״אין המדובר במקרה קיצוני המצדיק התערבות נדירה בשיקול הדעת של המשטרה." 

אני מניח שלהתערב בשיקול הדעת של הבוחרים אין למר ע. גרוסקופף שום בעיה... פשוט מחריד שיושב שופט בבית המשפט העליון בירושלים שלטעמו הכאת אזרח ע״י שוטר בלי שום סיבה, שקרים ושיבוש הליכים ע״י שוטרים, אי-העמדתם לדין ואפילו קידומם של השוטרים המעורבים (מזל אוחיון קודמה לדרגת רב-סמל) לא נחשב משהו קיצוני. השופטים המעוותים האלו התרגלו שככה המערכת עובדת והם אפילו לא חושבים שזה מתפקידם לתקן את הבעיה. הם לא מבינים שזה ורק זה תפקידו של בג״ץ: להגן על האזרח הקטן מפני התעללות של המדינה.

לו היה יוצא היום מר מ. בגין מקיברו הוא היה כנראה אומר שלמרבה הצער פעם היו שופטים בירושלים, היום אין יותר...