המאמר פורסם באתר של קווין קלי תחת השם 1,000 True Fans.
This article was translated with the permission of the author Kevin Kelly. I would like to thank him for allowing me to translating it.
לפני קריאת המאמר מומלץ לקרוא על תיאורית הזנב הארוך שהגה כריס אנדרסן. המאמר עוסק ביישום של תיאורית הזנב הארוך בקרב יוצרים שנמצאים במצב בו יש להם ומיעוט של צרכנים/לקוחות ולכן הם לא יכולים להתקיים מאומנותם. עם זאת, ניתן להשליך את המסקנות מהמאמר על חברות גדולות מאחר וגם הן שואפות לאלפי מעריצים אמיתיים.
1,000 מעריצים אמיתיים
תיאורית הזנב הארוך (long tail) היא חדשות טובות לשני סוגים של אנשים, אגרגטורים שמוכרים מספר רב של מוצרים כמו אמאזון ונטפליקס ושישה מיליארד צרכנים. מבין שניהם, הצרכנים הם אלו שמרוויחים יותר מהעושר החבוי במספר אינסופי של נישות.
אבל תיאורית הזנב הארוך היא ברכה אמביוולנטית עבור יוצרים. אמנים, מפיקים וממציאים לא מקבלים התייחסות במשוואה. התיאוריה לא מגבירה כל כך את המכירות, אבל היא מוסיפה תחרות ולחץ להפחתת מחירים. אלא אם כן אמנים יהפכו לאגרגטורים של יצירותיהם של אמנים אחרים, תיאורית הזנב הארוך לא מציעה יותר מרמת מכירות מינימליות.
חוץ מאשר לכוון למוצר שיהפוך ללהיט, מה אמן יכול לעשות על מנת להחלץ מתאורית הזנב הארוך?
פתרון אחד הוא למצוא 1,000 מעריצים אמיתיים. בזמן שכמה אמנים גילו את הפתרון הזה מבלי להבין שזה שמו, חשוב להפוך אותו לפורמלי. ניתן לנסח את העיקרון של 1,000 מעריצים אמיתיים באופן פשוט:
יוצר כמו למשל אמן, מוסיקאי, צלם, פסל, שחקן, אנימטור, מעצב, מחבר, או במילים אחרות, כל אחד שתוצר עבודתו היא מעשה אמנות, צריך לרכוש לעצמו רק 1,000 מעריצים על מנת לחיות מעבודתו.
להמשך המאמר המלא בתרגום לעיברית לחצו כאן.
הוספת תגובה על "איך להתחמק ממלכוד תיאורית הזנב הארוך"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה