אכן קשה לי לרדת מהעניין
הפער קיים – עובדה!
השאלה פשוטה מאד – מה עושים בקשר לזה – אני אישית לא יודע ולכן אני מעלה זאת בפורום הנכבד הזה.
האפשרויות יכולות להיות:
- הצעות מעשיות ודרכי פעולה
- התעלמות – ישאר ההמון אי שם למטה בבערותו והאצולה האומנותית תרחף מעלה מעלה בגאון.
- כל רעיון אחר...

ראו עוד כמה מילים שרשמתי בנושא: http://cafe.themarker.com/view.php?t=352093

צ

צביקה,

אם את "העם" מייצגת חבורת הבבונים הנוהמת בטריבונה של קבוצת כדורגל מסויימת, של עיר מסויימת  אשר אין לה ים, כול פעם ששחקן שחור או ערבי נוגע בכדור,

אז הפער רק ילך ויגדל.

הפער תמיד יהיה. לאמן בדרך כלל יש השכלה אקדמאית הקשורה לאמנות. יש לו יותר ידע מהצופה הממוצע באמנות ולכן, במיוחד באמנות קונספטואלית אבל לא רק, הוא ישים דגשים על נקודות שיכולות לחמוק מעיני הצופה הממוצע. יתכנו אפילו " בדיחות פרטיות" שמי ש" בברנז'ה" יבין ומי שלא לא.

נראה לי שדי חשוב שיהיה טקסט נילווה  לתערוכה.. כך יותר קל להבין למה התכוון האמן.

למרות שלפעמים נראה לי גם שהצופה הממוצע בכלל לא מנסה להבין את עבודת האמן..

אבל תמיד יהיה מה שנקרא אמנות גבוהה ואמנות נמוכה וכדי להבין אמנות גבוהה.. מה לעשות.. צריך השכלה אקדמאית באמנות.

למרות ש.. לא תמיד צריך להבין.. אשר גם להרגיש וזה מספיק טוב.

צ' יקר,

לאמנים יש תפקיד והוא לעשות אמנות ולעשותה באופן הטוב ביותר, המקצועי ביותר שהם יכולים. תפקידם אינו להיות קומוניקטיבי. הם לא אמורים להתחנף לציבור כי הם לא אמורים לפנות לציבור. הם אמורים לעשות את אמנותם בעל כורחם מתוך שליחות ומתוך רצון להעניק לעולם דבר מה שלא היה קיים קודם.

עד כאן צד א'.

הקהל הרחב, העם, הציבור - מה שתרצה לקרוא לזה, יכול לבחור אם להתייחס לאמנות או לא. אם הקהל רוצה גם להבין על מה מדובר, יש הרבה דרכים שהוא יכול לעשות זאת. אבל קודם כל הוא צריך לרצות.

לא כולם הולכים לתיאטרון( אני לא מדברת על מרי לו), לא כולם קוראים ספרים (אני לא מדברת על רם אורן) ולא כולם שומעים מוסיקה קלאסית והולכים לקונצרטים.

זה לא מפריע לך?

מאז ומתמיד אמנות נחשבה אליטיסטית וזאת בגלל היותה לא מובנת. כמובן שמאז מלחמת העולם השנייה היא פחות מובנת. היא לא רק ציור היא הרבה רעיונות שגם מביני עניין צריכים להתאמץ להבין וזה מה שיפה!

לא כל דבר צריך להגיע ישירות לפה שלנו עם כפית של כסף וכל אדם באשר הוא, יכול להשכיל בתחום הזה- יש מוזיאונים המקיימים שיח גלריה, יש גלריות ששם אפשר לדבר עם הגלריסט, יש ספרים, מגזינים - רק צריך לרצות ולהתאמץ קצת.

אין שום קונספירציה, כמו שאתה חושב. העובדה היא שאנשים לא רוצים לעשות את המאמץ .

וחבל...

הגדר אמנות.

הגדר "עם"

יש לי הרגשה שה"עם" שאתה מציין דומה להגדרות שלנו לצעיר ומבוגר.

הסקלה זזה. צעיר זה מי שצעיר ממני. מבוגר זה מי שמבוגר ממני.

כך גם ה"עם". עוד לא פגשתי מישהו שיאמר : אני בור ונבער ולקינוח גם טמבל.

נבער זה מי שפחות ממך בסקאלה. משכיל ו"מבין" זה מי שמעליך או לפחות לידך.

מה עושים? יוצרים!. לא מבזבזים זמן על מי מבין ומי לא מבין ואיך. פשוט ( או לא כ"כ פשוט )

יוצרים.

היצירה הינה המפתח וגם המנעול שהוא פותח. ומן העשייה באה העשייה והאגדה מספרת שיוסל ברגנר היה אומר "מוזה שמוזה. אני  Baal-Meluche ( בעל מלאכה באידיש) וכל 8 בבוקר אני הולך לסטודיו ומצייר. זו העבודה שלי. אני עובד בלצייר ציורים" ויש להודות שגם אם באגדה עסקינן, היא טובה מכל סיפור עובדתי זה או אחר.

ומי ייתן ותשרה המוזה אתך תמיד.

בברכה

אבי סופר

עבודה נהדרת של טים נובל וסו ובסטר - ערימת זבל (מה שזה נראה לעינים בלתי מיומנות), וכשהאור (מודעות, ידע, למידה?) נופל עליה מתבררת התמונה האמיתית - המוקרנת על הקיר.

לפעמים צריך להרים את המבט מ"ערימת הזבל", ולהסתכל קצת יותר קדימה או לצדדים.

אהלן, אהלן, אהלן בני,

אישית אף פעם לא הייתי במשחק כדורגל או בארינה אחרת כלשהי - לא מתחבר... - אבל אני לא פוסל באופן גורף את הקהל.

בחבורת הבבונים ודאי שנמצא כאלו שיותר חכמים מאיתנו.

אגב חבורות בבונים כאלו, צמאי דם, מלאו את הזירות המפוארות בעולם, בתקופות השיא של האמנות אנושית...

בכל מקרה זה פלח דיי קטן באוכלוסיה - מה עם השאר?

 צ

צטט: רונתי 2008-03-16 19:56:37

עבודה נהדרת של טים נובל וסו ובסטר - ערימת זבל (מה שזה נראה לעינים בלתי מיומנות), וכשהאור (מודעות, ידע, למידה?) נופל עליה מתבררת התמונה האמיתית - המוקרנת על הקיר.

 

 

 

לפעמים צריך להרים את המבט מ"ערימת הזבל", ולהסתכל קצת יותר קדימה או לצדדים.

 

עבודה מדהימה. ראיתי אותה במו עיני בתערוכה "אפוקליפסה" שהיתה ברויאל אקדמי בלונדון בשנת 2000.

יופי של מטאפורה.

הי דבי,

למדתי משי... אני עונה באדום   

 

צטט: דבי לוזיה 2008-03-16 17:48:28

צ' יקר,

לאמנים יש תפקיד והוא לעשות אמנות ולעשותה באופן הטוב ביותר, המקצועי ביותר שהם יכולים. תפקידם אינו להיות קומוניקטיבי. הם לא אמורים להתחנף לציבור כי הם לא אמורים לפנות לציבור. הם אמורים לעשות את אמנותם בעל כורחם מתוך שליחות ומתוך רצון להעניק לעולם דבר מה שלא היה קיים קודם.

עד כאן צד א'.

הקהל הרחב, העם, הציבור - מה שתרצה לקרוא לזה, יכול לבחור אם להתייחס לאמנות או לא. אם הקהל רוצה גם להבין על מה מדובר, יש הרבה דרכים שהוא יכול לעשות זאת. אבל קודם כל הוא צריך לרצות.

לא כולם הולכים לתיאטרון( אני לא מדברת על מרי לו), לא כולם קוראים ספרים (אני לא מדברת על רם אורן) ולא כולם שומעים מוסיקה קלאסית והולכים לקונצרטים.

זה לא מפריע לך?

זה פחות מפריע - האחוז של אלו שקוראים ספרות עכשוית ונהנים גדול לעין שיעור מאלו שרואים אמנות עכשוית ונהנים.

מאז ומתמיד אמנות נחשבה אליטיסטית וזאת בגלל היותה לא מובנת. כמובן שמאז מלחמת העולם השנייה היא פחות מובנת. היא לא רק ציור היא הרבה רעיונות שגם מביני עניין צריכים להתאמץ להבין וזה מה שיפה!

אבל הפרופורציות - זה הופך להיות בלתי אפשרי - ואני מצתת אותך מדיון אחר: דיסקליימר: גם אני, על אף כל זאת, חושבת שיש הרבה קשקושים מקושקשים שמנסים להתחזות לאמנות. החוכמה היא לדעת מספיק כדי להפריד את המוץ מהתבן.

לא כל דבר צריך להגיע ישירות לפה שלנו עם כפית של כסף וכל אדם באשר הוא, יכול להשכיל בתחום הזה- יש מוזיאונים המקיימים שיח גלריה, יש גלריות ששם אפשר לדבר עם הגלריסט, יש ספרים, מגזינים - רק צריך לרצות ולהתאמץ קצת.

אין שום קונספירציה, כמו שאתה חושב. העובדה היא שאנשים לא רוצים לעשות את המאמץ .

וחבל...

 

על ה"חבל" אני לגמרי איתך!

צ

מי ייתן ותשרה המוזה אתך תמיד

תודה אבי

זו ברכה נפלאה.

וחביבה גם האגדה עם יוסל ומוזה שמוזה.

העם אליו אני מתכוון הוא אחוז מאד גבוה באוכלוסיה שגם אם ירצה, לא ימצא את הזמן ללמוד על אמנות ברמה של דבי למשל...

ולכן נוצר פער עצום.

ועליו אני מצר.

צ

צטט: jewelman 2008-03-16 17:50:41

הגדר אמנות.

הגדר "עם"

 

יש לי הרגשה שה"עם" שאתה מציין דומה להגדרות שלנו לצעיר ומבוגר.

הסקלה זזה. צעיר זה מי שצעיר ממני. מבוגר זה מי שמבוגר ממני.

כך גם ה"עם". עוד לא פגשתי מישהו שיאמר : אני בור ונבער ולקינוח גם טמבל.

נבער זה מי שפחות ממך בסקאלה. משכיל ו"מבין" זה מי שמעליך או לפחות לידך.

 

מה עושים? יוצרים!. לא מבזבזים זמן על מי מבין ומי לא מבין ואיך. פשוט ( או לא כ"כ פשוט )

יוצרים.

היצירה הינה המפתח וגם המנעול שהוא פותח. ומן העשייה באה העשייה והאגדה מספרת שיוסל ברגנר היה אומר "מוזה שמוזה. אני  Baal-Meluche ( בעל מלאכה באידיש) וכל 8 בבוקר אני הולך לסטודיו ומצייר. זו העבודה שלי. אני עובד בלצייר ציורים" ויש להודות שגם אם באגדה עסקינן, היא טובה מכל סיפור עובדתי זה או אחר.

 

ומי ייתן ותשרה המוזה אתך תמיד.

 

בברכה

אבי סופר

הי דניאלה,

הכי התחברתי לשורה האחרונה שלך...

למרות ש.. לא תמיד צריך להבין.. אפשר גם להרגיש וזה מספיק טוב.

צ

עבודה נהדרת!

ערימת זבל כזו אפילו אני הייתי מבין ונהנה.

תודה רונתי

צטט: רונתי 2008-03-16 19:56:37

עבודה נהדרת של טים נובל וסו ובסטר - ערימת זבל (מה שזה נראה לעינים בלתי מיומנות), וכשהאור (מודעות, ידע, למידה?) נופל עליה מתבררת התמונה האמיתית - המוקרנת על הקיר.

 

 

 

לפעמים צריך להרים את המבט מ"ערימת הזבל", ולהסתכל קצת יותר קדימה או לצדדים.

 

לצביקה על שאלתך : יש פער בין אמנות לעם.מה ניתן לעשות?

אחד אמר שיש פער ואחר אמר שאין פער.שניהם צודקים זאת מכיוון שכל אחד מהם מגדיר את המילה אמנות באופן שונה.

אין הגדרה שמשקפת את כל סוגי האמנות ולכן צריך לדון על כל סוג בנפרד כגון אמנות יפה,ריקוד,מוזיקה,כתיבה ויש עוד. גם כאשר נירצה להגדיר אמנות יפה לא יעלה הדבר בידינו.זאת ועוד:תרבויות שונות מגדירות באופן שונה את אותו סוג של אמנות שאנו מעונינים לדון בו,וגם בתוך התרבות עצמה חלים שינוים בהגדרה כאשר חולף זמן או משתנה המישטר.

אם ניתיחס כאן אך ורק לאמנות היפה של מדינות המערב הרי שיש לדבר לא על פער אלא על נתק. מבחינה היסטורית התחיל הנתק בשעה שהאמנות חדלה לשמש את האמונה הדתית והפכה במהותה לחילונית. התהליך הגיע לשיאו בתקופה האימפרסיוניסטית.

מבחינה מעשית מתגלה הנתק הזה בקונפליקט בין החומר והנושא.

משטרים שונים שניסו לרתום את האמנות לדרכי החשיבה שלהם קיבלו למעשה דבר-מה חסר ערך. כדאי על כן לא לשאול מה ניתן לעשות אלא לשאול : כיצד להסתדר עם מה שיש ?