אם לא קראתם את מה שכתב היום סטף ורטהיימר - אתם חייבים. העליתי לכאן שלא תצטרכו להתאמץ.

בכל שנותיי בליווי מנכ"לים וחברות לא נתקלתי באיש חזון בליגה של סטף ורטהיימר. איש שכולו אכפתיות, עם יכולת ראייה מרחיקת לכת, ויכולת ביצוע מדהימה לא פחות.

יכולתם לחשוב שהוא כבר עשה את שלו, עם המיליארדים שקיבל מוורן באפט ופרס ישראל וישקר וגני התעשיה וביה"ס ליזמות ומה לא... והוא כבר לא ילד.

הנה מה שהוא כתב היום במרקר, וחשוב יותר, מה שהוא עושה בימים אלה, ובמיוחד בחינוך.

מעורר הערצה.

סגירתו של מפעל פולגת בקרית גת היא אירוע עצוב. מבחינת העובדים, הנגב והחברה הישראלית כולה. ואולם, בניגוד לרבים אחרים, אני אינני מוכן להספיד את ענף הטקסטיל בישראל. בתנאי שוק משתנים חשוב למצוא את הנישה שבה יש ליזם וליצרן יתרון. לדעתי, יתרון זה מתבטא בטיב ובאיכות, שמאפשרים להתחרות לא רק על ידי הורדת מחירים. בכל מקרה, לא רק שההנחה שהתעשייה המסורתית בישראל נחלשת אינה נכונה; ההיפך הוא הנכון.

בדרך כלל מתקשר שמי עם "ישקר", ואני שמח על כך. אך ישקר היא סיפור ידוע, ואני רוצה לספר לא על עסקים של מיליארדים, אלא על שני פרויקטים חדשים יחסית וקטנים יחסית, שבהם אני עוסק כיום: מפעל לא גדול ובית ספר קטן. אדם צריך להתחדש, ואני החלטתי לפתוח אפיק חדש דווקא בתחום החשוב מאוד בעיני של האי-חידוש.

"מטליקון" היא חברה שבה כ-120 עובדים, המייצרת חלקי מתכת למכונות. לקוחותיה, הנמצאים בעיקר בגרמניה ובשוויץ, זקוקים לחלקים בדיוק בגודל של מיקרון. לתעשייה בסין אין (עדיין) את מיומנויות הייצור הדרושות לטווח דיוק כזה, ואילו בשוויץ ובגרמניה פחות ופחות מפעלים מסוגלים לעמוד בהזמנות לחלקים ברמת דיוק כזאת. מטליקון, הממוקמת בפארק התעשייה לבון שבגליל העליון, עושה את זה מצוין.

מדוע הסיפור הזה מעניין? אולי דווקא מפני שהוא לא מעניין.

מטליקון לא עושה שום דבר חדש. אין בה מחלקת מחקר ופיתוח שעמלה על המצאות גאוניות. מה שיש בה זו מיומנות בייצור מוצר מדויק ואיכותי, שהופכת לנדירה יותר ויותר ומושכת לקוחות שמוכנים לשלם היטב בעבורה.

אני מודע לכך שהפריצות הגדולות של ישקר היו בזכות חשיבה חדשנית ויצירתית, אך מאמין שמערכת כלכלית ותעשייתית בריאה, ולמעשה חברה בריאה, צריכה להקפיד על איזונים. הסגידה לחידושים בלבד, ללא בניית תשתית מסורתית של מיומנויות שיאפשרו ליישם את החידושים ולתרגמם למקומות עבודה, היא הגורמת בסופו של דבר לאותה "בריחת מוחות" מדוברת.

מטליקון נמצאת במגמת התרחבות מתמדת. בנוסף לצמיחתה בארץ הקמנו חברה בת בגרמניה ואנו עומדים להקים חברה נוספת באיטליה. ההזמנות גדלות, אך ההתפתחות של מטליקון תלויה ביכולת לשכור בעלי מקצוע ברמה גבוהה, ואלה אינם מתחנכים באוניברסיטה או בטכניון.

לא אפרט כאן שוב את תלונותי נגד משרד החינוך, אשר עקר מן היסוד את החינוך המקצועי בארץ וגרם להרס של תחום שהוא ביסוד הביטחון הכלכלי והלאומי שלנו. במקום זאת אספר על פרויקט נוסף שאני מעורב בו.

בעזרת ידידי, ד"ר דן שרון, פתחתי בית ספר מקצועי. לא טכנולוגי, לא מדעי - מקצועי. המלה "מקצוע" מכובדת מאין כמוה בעיני. לא יותר ממאה תלמידים לומדים בבית הספר, והוא שוכן באותו גן תעשייה שבו נמצא מפעל מטליקון. הילדים, אין אנו מתביישים לומר, נפלטו מכל מוסדות החינוך שבהם למדו בעבר. משרד החינוך אמר להם: אצלנו עושים תעודות בגרות, מסיבות שונות אתם לא מסוגלים להשיגן, לכן מבחינתנו אתם לא קיימים.

בית הספר מיועד לילדים שיש להם ברק בעיניים כאשר הם מייצרים משהו מוצלח במו ידיהם. הלימודים הם עד חמש אחר הצהריים בכיתות בנות 15 תלמידים. אחר הצהריים הם עובדים בקבוצות לימוד, חמישה תלמידים עם חונך. מי שיכולים ורוצים - יוציאו תעודות בגרות. משרד התמ"ת מתקצב באופן חלקי את בית הספר. כמובן שלא היה שום סיכוי לשתף את משרד החינוך בפרויקט.

אני רואה את ההתקדמות המדהימה של הילדים. אני יודע שהם יוכלו להיות בעלי מקצוע נהדרים. מבקרי טוענים שאני קובע בעבורם, כבר בגיל 15, את עתידם המקצועי. אינני קובע דבר. התפלגות היכולות הלימודיות של הילדים הללו דומה מאוד להתפלגות אצל ילדים שלא נשרו ממערכת החינוך. כל אחד מהם יוכל לעשות מה שירצה כשיגדל. אני נותן להם אופציה של קיום בכבוד, אופק שיוכלו להביט אליו.

טענה אחרת המופנית כנגדי היא שאין זו חוכמה להשיג תוצאות אם משקיעים בכל ילד כל כך הרבה כסף. ואני שואל כמה כסף תשקיע המדינה בתוכניות שיקום למיניהן כאשר הילדים הללו ייהפכו לגורמים מזיקים בגלל הזנחתה הפושעת? וכמה הון מבוזבז במערכת החינוך על שטויות שלא יועילו לילדים בדבר בהמשך חייהם?

אני אינטרסנט. אני מאמין שבית הספר המקצועי הקטן צור לבון יספק לי, כתעשיין, את בעלי המקצוע האיכותיים שלהם אני זקוק במטליקון. אני אינטרסנט. אני מאמין שבית הספר המקצועי הקטן צור לבון יהפוך את הלומדים בו לאזרחים מועילים ותורמים למדינתם, לבני אדם בעלי תחושת סיפוק וביטחון עצמי.

נואשתי מלהתריע נגד קברניטי חינוך שמובילים את ישראל לשום מקום. התאכזבתי מארגוני מורים שכאילו מדברים על מהות, אך נאבקים רק על שכר ותנאים. כל שנותר לי הוא לנסות ולספר על פינה קטנה בגליל, על מפעל אחד לא גדול ובית ספר אחד קטן, כדי לחזור ולומר את המובן מאליו: חשוב מאוד, ואפשרי לחלוטין, להקים עוד מפעלים ועוד בתי ספר כאלה.

משפחת פולק בנתה בקרית גת מפעל לתפארת. אם היתה בארץ מערכת הכשרה לתעשייה היודעת להתקדם עם הזמן (גם בתחום הטקסטיל), היתה כאן היום תשתית מקצועית שהיתה מאפשרת לפולגת להישאר תחרותית על ידי התמקדות בחידושים, אוטומציה או איכות. אם היה לנו - אומר זאת במלים הפשוטות ביותר - כבוד למקצוע, אני בטוח שהמפעל בקרית גת היה עומד היום על תלו.

תודה ששמת את המאמר שלו כאן.

זה מאמר שגורם לכל אחד מאיתנו לחשוב על עתיד המדינה מבחינה עיסקית וכלכלית, ועל הדרכים המגוונות שקיימות בכדי לקדם פיתוח ושגשוג בישראל.

תודה. מעולה. צפיתי בסטף ורטהיימר בראיון אישי אומר את הדברים האלה.

כל כך נכון לכוון נוער לרכישת יכולות פרנסה בתחומים המתאימים להם ולתת להם את ההכשרה והלימודים. השקעה מצויינת.

איש נערץ עם חזון ומחזק על מילה שלו.

הלוואי והממשלה הייתה פועלת לפי דרכיו.

צודק סטף שאומר שהממשלה עברה להגיב ל"שריפות" במקום לנהוג בפעולות מנע (להתמודד עם פשיעה, במקום לחנך ולמקצע ילדים בעלי יכולות שונות).

נו, נקווה שהמדינה תתעשת מהר, בכדי להשכיל שישנה יותר מגאונות אחת, שלימוד תיאוריות אינו מתאים לכל אדם (אקדמיה), שהדרך ללמוד שונה מאדם לאדם.

איש גדול החי במדינה של מנהיגים קטנים

טוב לדעת שעדיין יש כמה אנשים שאכפת להם כשלכאורה לא היינו מצפים לכך.

ואולי דווקא היכולת שלו להרים ראש ולחשוב מעבר נובעת מכך שאין לו  דאגות קיומיות?

להרבה עשירים יש נטיה לפילנטרופיה ולמימון פרוייקטים לשם "תיקון עולם".

במקרה של ורטהיימר הוא מודה שהמניע הוא עיסקי במהותו ועל הדרך מתאים גם למישנתו החינוכית.

חלילה איני רואה בכך פסול - להפך הוא מוכיח שאפשר לשלב בין תרומה לחברה לבין אינטרס עיסקי.

חבל שאין עוד כמה עשרות ורטהיימרים.

ותודה לשמוליק על הבאת המקור.

סטף ורטהיימר הינו אדם המשלב חזון עם נסיון וחשיבה עצמאית. סומך על כושר שיפוטו האישי בקריאת המציאות ומוצא דרכים לביצוע.

לא רק מילים וסיסמאות כמו הפוליטיקאים! כל הכבוד לאינטרסנט!

רוני,

אין מדובר בסגידה להון, לא קראת דברי שבח על רווחים. כן מדובר בעשייה, בנקיטת צעדים אפקטיביים המתבצעים כאן ועכשיו. ומה מקנה למר ורטהיימר את הזכות להטיף מוסר לקברניטי המדינה?

שאת כל העשייה הוא ממן, יוזם וממנף מכספו הפרטי! להבדיל מכספי המדינה שנשפכים "לניאגרה" בידי הפוליטיקאים.

סבא שלי לימד אותי שיש לאדם זכות להתערב ולומר את דעתו כאשר הוא: עושה, נותן, תורם ואוהב... ואת כל זה עושה סטף ורטהיימר בדרכו שלו בעקביות. ועל כך דברי הלל.

כמי שהתחיל דרכו בבי"ס מקצועי

אורט הנביאים בי-ם

הכל פשוט נכון!!

צטט: ליאת ד 2008-03-21 09:28:13

רוני,

אין מדובר בסגידה להון, לא קראת דברי שבח על רווחים. כן מדובר בעשייה, בנקיטת צעדים אפקטיביים המתבצעים כאן ועכשיו. ומה מקנה למר ורטהיימר את הזכות להטיף מוסר לקברניטי המדינה?

שאת כל העשייה הוא ממן, יוזם וממנף מכספו הפרטי! להבדיל מכספי המדינה שנשפכים "לניאגרה" בידי הפוליטיקאים.

סבא שלי לימד אותי שיש לאדם זכות להתערב ולומר את דעתו כאשר הוא: עושה, נותן, תורם ואוהב... ואת כל זה עושה סטף ורטהיימר בדרכו שלו בעקביות. ועל כך דברי הלל.

הי ליאת,

אני דיברתי על סגידה לאנשי הון ולא על סגידה להון.

אם השתמע מדברי שאני לא מעריך את ורטהיימר ופועלו, לא זאת הייתה כוונתי. ורטהיימר ודומיו עושים הרבה, ורובם עושים זאת בצנעה ראויה להערכה.

אני גם מספיק שהמון כסף במדינה מתבזבז ע"י פוליטיקאים.

רק הפריע לי שכשאנשים בעלי הון מטיפים לפעולה לפי חזונם, התקשורת וחברינו כאן מתנהגים כאילו החזון הזה לא משותף לכולנו, כאילו אותו אדם מתייחד בכך שיש לו שאיפה לחיים טובים יותר כאן.

לדעתי כולנו צריכים לפעול למען הגשמת החזון הקולקטיבי הזה, כל אחד לפי יכולתו. כמובן שלי אין את האמצעים לבנות בית ספר, אבל אני כן יכול להתנדב בארגונים שנותנים שיעורי עזר. הבעיה היא שרוב האנשים קוראים את דבריהם של בעלי ההון, שמן הסתם תרומתם החומרית תמיד תהיה רבה משנו, ואומרים יה אללה כמה שהוא עושה עבור המדינה, כמה שהוא צודק כשהוא אומר כך או אחרת, אבל בסוף זה נשאר בדיבורים.

איש מדהים,בעל חזון וערכים.מלח הארץ.

כל מילה שאכתוב לא באמת מתארת את פועלו והישגיו.

מערכת החינוך היא  בעוכרנו.הכל מתחיל ונגמר בחינוך.ולכן מדינת ישראל נראת כפי שהיא נראת.

קשה למצוא בישראל בעלי מקצוע בתחומים שונים.

רעיון מדהים.הלוואי והיו קמים בה"ס  נוספים בתחומים שונים,שראשית היו מאמינים בערכים ,בחינוך לעבודה ובעיקר בילדים.

תודה לכולכם על ההשתתפות,

בחרתי להעלות את דבריו של סטף בקהילה כאן, כי הוא מדבר עם האפשרות של קריירה מקצועית לא הייטקית ואפילו לא ניהולית. הוא מדבר על האפשרות לפתח כאן מחדש אנשי מקצוע בסיסיים שיהיו גאים במקצועם ובמצוינותם (מייסטרים בתחומם), ועל כך שהאפשרות הזו יכולה להתאים לאנשים שלולא זה לא יוכלו להשתלב ולהצליח בקריירה שלהם.

הויכוח על החינוך ועל הממשלה ועל זכות ההטפה באמת לא רלוונטי לענייננו. לשם כך פתחתי דיון בקהילת חינוך...

אני נפעמתי ממש מהמחשבה לגדל מחדש דור של מקצוענים שכאלה בעידן הנוכחי שבו נראה שמקצוענות וגאווה מקצועית שכזו הולכות ונעלמות.