הבעיה היא, מיקי, שככל שמרימים את הטונים באופן גלוי כנגד פגיעה באינטרסים של מדינת ישראל - כך המשבר הדיפלומטי מסכן את מעמדם של יהודים במדינות הרלוונטיות. מדינת ישראל יכולה להיפגע יותר אם תרים את הטונים, נניח, מול רוסיה, המצטרפת לגינוי כזה או אחר. למדינת ישראל יש אינטרסים צולבים. למשל, ברוסיה, הן כמדינת ישראל, והן כמדינת היהודים - הרי יש שם הרבה יהודים.
אף מדינות שאין בהן יהודים הן מדינות שבהן ליהודים יש אינטרסים כלכליים. אם נרים שם את הטונים למשבר מתמשך - יש בזה משום פגיעה בקהילות יהודיות בעולם - והשלכה לא פשוטה מבחינת היחסים שבין יהודים לא ישראלים למדינת ישראל.
התדמית השלילית שיש למדינת ישראל היא פונקציה של תעמולה על בסיס גרעין של אמת.
תדמית שלילית זו אינה ממש שלילית במובן של ההכרה בעוצמה של המדינה. הבולטות של השליליות הזו גם מקבלת פרספקטיבה אירונית כשמצבים שבהם ברור שיש עיוותים הרבה יותר חמורים [למשל בדרפור או בלבנון] לא זוכים לאותה רמה של כנות - השליליות המתוכנתת הזו בסופו של דבר מוכהה עוקצה - ושכרם של המשמיצים יוצא בהפסדם ברמה של מוניטין פוליטי ויכולת מינוף ממשי של אינטרסים ארוכי טווח נגד ישראל.
לו אני במשרד החוץ-משרד ראש הממשלה - לא הייתי נסחף להרמת טונים פבלובית בכל עת שבה מדינה נכנעת ללחץ ערבי. הייתי משתמש בפגיעה, בהתדיינויות בפרופיל נמוך מול אותה מדינה, כדי למנף אינטרסים ישראליים באותה מדינה מאחורי הקלעים, על בסיס מינוף מופעי חוסר הכנות וחוסר היושרה הפוליטית כך, שבפיתוח יחסי קריצה וחבות פוליטית - הייתי הופך עז למתוק.
אני מניח שזה מה שקורה ממילא לאורך זמן רב מאד.
להיות ישראלי היום זה הרבה פחות פשטני וחד ערכי אחרי 11.09.01.
הדברים מורכבים יותר.
ברכות,
הוספת תגובה על "או"ם שמום"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה