ליאור...ממש כך..התכנים כאן ..

תוכנית מקיפה..מרתקת ומעניינת.

שרה .

כן ראיתי. המצב נראה די עגום ע"פ הכתבה.

נקודה לציון ששמתי לב שהובאו לצורך הכתבה רק אמנים שניפטרו ואמנים ישראלים שעיקר פעילותם בחו"ל.(כל האמנים שיצירותיהם מופיעות באופן סדיר במכירות הפומביות כלל לא הוזכרו בכתבה וכמו כן למרות שצוינה חשיבות פעילותם של בתי המכירות הפומביות בישראל לא נחשף אף בית מכירות לצורך הכתבה.)

גם בנושא הגלריות היה קצת תמוה בעיני שנחשפו רק שני בעלי גלריות שהימים היפים איך לומר כבר מאחוריהם. איפה כל שאר הגלריות ?

גם אני כמעט ולא רואה טלויזיה. אשמח לקרוא תקציר

ראיתי את הפרק. היה מעניין, אם כי לא חידש לי הרבה.

 אנסה כמיטב יכולתי לתמצת את מה שאני זוכרת:

הפרק מעמת את האמנים עם הרצון והצורך שלהם בהצלחה ובהתבלטות, שואל מהי הצלחה בעולם האמנות, בוחן את מקומו של הכסף בה וחושף את חוקי המשחק של האמנות המקומית.

הפרק עסק בשאלה מהו אמן טוב?

האם אמן טוב הוא אמן שזוכה להכרה? הכרה של מי,

 של הממסד או של הציבור הרחב?

דנו בקו התפר שבין אמן טוב ואמן מצליח.סקרו אמני עבר שזכו להכרה אמנותית מצד הממסד, אך לא להכרת הציבור ולהצלחה כלכלית. (לדוגמא מרדכי ארדון), או שלום מצפת שזכה להכרה רק בגיל 70.

הצגה במוזיאון חיונית ואף הכרחית לצורך הכרה באמן.

 היה ראיון עם האמן אליעזר זוננשיין שחדר למוזיאון ת"א, והציג עבודה "מבלי שהיה אמור לעשות זאת", ובעקבות הצעד החריג שעשה זכה באופן אבסורדי להכרת הממסד שעד אותו רגע התנכר לו.

היה ראיון עם בעלי גלריה רוזנפלד שהם דור שני לגלריסטים, על השינוי שנערך בגלריה בשנת 2000, מגלריה מסורתית, כפי שנוהלה בדור של הוריו, לגלריה מודרנית. (לא כ"כ הבנתי מה השינוי הגדול מלבד העיצוב וסגנון האמנים שמוצג...)

כמו כן, צויין שהרבה מהאמנים שזכו להכרה בעבר, זכו להכרה, הוקרה והערכה יותר כמורים דגולים ופחות על אומנותם (לדוגמא אהרון אבני שייסד את ביה"ס לאמנות).

דוגמה להצלחה שהביאו היתה של האמנית מיכל רובנר, שזכתה להצלחה בינלאומית, ויוצרת יצירות מיצג מורכבות בתקציבי ענק,מציגה במוזיאונים הכי נחשבים וגם מוכרת... בהרבה כסף.(

האזכור היחידי לכך שיש הרבה אמנים מוכשרים שלא זוכים להכרה היה בעובדה שלאוצרים ולמנהלים של המוזיאונים ברור שבמגבלות המקום והזמן יש הרבה שנשארים בחוץ...

מקווה שהועיל לכם.

הפרק באמת עסק בשאלה חשובה, אך לדעתי מגוון הקולות שנשמעו בו היה די מצומצם. והרי גם הסדרה היא בעצם סוג של הכרה ממסדית...

נזכרתי בעוד משהו שנאמר בפרק-

גלריה טובה צריכה לעמוד ב-2 קריטריונים:

1.גלריה שעושה כסף.

2. להציג אמנות טובה.

ומי קובע מהי אמנות טובה? ומה קדם למה, קודם כל האמנות מכניסה כסף ואז היא נחשבת טובה או הפוך?

צטט: photofairy 2008-03-25 18:55:14

היה ראיון עם בעלי גלריה רוזנפלד שהם דור שני לגלריסטים, על השינוי שנערך בגלריה בשנת 2000, מגלריה מסורתית, כפי שנוהלה בדור של הוריו, לגלריה מודרנית. (לא כ"כ הבנתי מה השינוי הגדול מלבד העיצוב וסגנון האמנים שמוצג...)

המעבר מגלריה שהציגה ומכרה אמנים שהממסד כבר הכיר בהם, לאמנים שהגלריה מגלה ומטפחת, וגורמת לממסד להכיר בהם, הוא שינוי מאד משמעותי.

יש בזה הימור לא קטן, שפותח פתח לאמנים צעירים וחדשים. ואכן הגלריה הגיעה להשגים נאים.

גם לעיצוב יש ערך מוסף בבניית תדמית חדשה לגלריה. וכמובן הקו הפרסומי ובחירת המדיה שהגלריה בחרה להשתמש בהם כדי לזכות בהכרת הממסד.

אמון יריב מגלריה גורדון או נעמי גבעון  מגלריה גבעון, למרות שהתחלף דור המייסדים, ממשיכים להציג (לרוב) את אמני הגלריה המסורתיים ונמנעים מתגליות והימורים חדשים.

לגבי אופי התוכנית, צריך לקחת בחשבון שהנפשות הפועלות מאחורי הרעיון וההפקה מזוהות עם פן אחד מסויים של האמנות הישראלית. ולכן אין זה פלא שהתמונה שהוצגה איננה כוללת ומקיפה.

פירוט של עוד כמה דברים שהועלו במסגרת התכנית והכל במסגרת של הצלחה או כישלון בעולם האמנות:

-הובא סיפורו של אביגדור אריכא שהתחיל דרכו כצייר במחנה ריכוז עלה ארצה, למד בבצלאל ובהמשך עבר לפריז ועבר מציור מופשט לפיגורטיבי וזכה להצלחה רבה. הוזכר הופשטטר שזכה להכרה רק בגיל מאוחר,  הראו את פסליו של דב פייגין במקומות שונים בארץ וכן את דוד גרשטיין ופסליו שיש הטוענים עליהם שהם ממוסחרים.

-שעיה יריב, בעל גלרית גורדון סיפר על תחילת דרכו כבעל גלריה וסיפר שהוא גם זה שהתחיל עם המכירות הפומביות דבר שלדבריו העלה מאד את ערך יצירות האמנות ואת יוקרתם של האמנים עצמם.

- רני רהב ודורון סבג דיברו על אספנות.

-מבין האמנים האלמוניים שנכנסו אחר מותם למוזיאון הביאו כדוגמא גם את ליאון אנגלסברג שתערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו הועלתה במוזיאון ת"א בשנת 2006.

-הביאו את סיפורה של ביאנקה אשל-גרשוני, אמנית שהפכה גם לאומנית תכשיטים ושהשתמשה בשילוב של מתכות יקרות עם חמרים נחותים כמו פלסטיק ונוצות ועבודותיה הוצגו גם במוזיאון ישראל.

 

צטט: photofairy 2008-03-25 18:55:14

היה ראיון עם בעלי גלריה רוזנפלד שהם דור שני לגלריסטים, על השינוי שנערך בגלריה בשנת 2000, מגלריה מסורתית, כפי שנוהלה בדור של הוריו, לגלריה מודרנית. (לא כ"כ הבנתי מה השינוי הגדול מלבד העיצוב וסגנון האמנים שמוצג...)

התופעה של דור שני לגלריסטים היא מקיפה מאד בתל-אביב.

אני עצמי גלריסטית דור שני, כמו אמון יריב, צקי רוזנפלד, גבי אנגל, נעמי גבעון ודוד ורודי בינט.

זהו רוב הגלריות הותיקות.

רובינו - חוץ מרוזנפלד, אכן מציגים גם את האמנים הותיקים שהיוו את הבסיס להקמת הגלריות.

זה בהחלט נושא למחקר כי בניגוד למצב הטוב של האמנות בימים אלו - לפני 10 שנים  לא היה פשוט להתפרנס ממכירת אמנות....

הדיון על הגלריות והאסטרטגיה שלהם מענין ביותר.

אגב, אמון יריב למרות שממשיך את האסטרטגיה להתרכז בדור ותיק יותר של אמנים לא מסתפק באמנים המסורתיים של הגלריה. בשנתיים שלוש האחרונות נוספו אמנים חלקם בהחלט צעירים.

החל מגרבוז שעבר מגבעון, לארי אברמסון, אלכס קרמר, גלעד אופיר, שרון פוליאקין ויוסף קריספל.

לכן סייגתי את תשובתי לגביו. אבל יחד עם זאת הבחירה שלו הרבה יותר שמרנית מהבחירות של צ'קי (או יותר מדוייק לומר דיאנה דלל האוצרת של הגלריה).