Bloggers engaged in journalistic pursuits would be granted immunity from divulging confidential sources under a new bill pending in both chambers of Congress

עומר טנא הביא לידיעתי את הידיעה החשובה הזו. בחרתי לתצמת ולתרגם את עיקרי הדברים:

בלוגרים אשר עוסקים בנושאי עיתונות יזכו לחסינות שתאפשר להם להגן על מקורות חסויים. כך נכתב בהצעת חוק חדשה שמתגבשת בהסכמה על ידי מחוקקים משני הבתים (בארה”ב).

היוזמים של הצעת החוק המתוקנת של “חוק חופש הפצת המידע” (תרגום שלי לFree Flow of information Act), מסבירים, שבין היתר, היא שואפת ש”הכוונה היא שבלוגרים שבדר”כ עוסקים באיסוף הפצה ודיווח של מידע, בהגדרה, יהיו זכאים לזכות העיתונאית המוכרת.”

בעוד שההצעה המקורית נוסחה על מנת להגן על גופים מסודרים (אתרי חדשות גדולים ומקצועיים) שעוסקים בדיווח וחדשות, התיקון האחרון מאפשר גם לבלוגרים, כמו לכל העוסקים בעיתונות- לזכות בזכויות אלו.

יש לשים לב שהחוק מגדיר מה היא עיתונות (ג’ורנאליזם) בתור:

gathering, preparing, collecting, photographing, recording, writing, editing, reporting or publishing of news or information that concerns local, national or international events or other matters of public interest for dissemination to the public.”

ליקוט, הכנה, איסוף, צילום, הקלטה, כתיבה, עריכה, דיווח או פרסום של חדשות או מידע שרלוונטי לאירועים מקומיים, לאומיים, או בינלאומיים או עיניינים שבהם העיניין הציבורי דורש הפצה לציבור הרחב

חוסר הבהירות והניסוח הרחב (מידי?) של ההגדרה של “העוסקים בעיתונות”, יחד עם השאיפה לא ליצור זכויות יש מאין לאנשים שלא צריכים לזכות בהם- יוצרים בעיה לשונית מבחינת ההחלה של הזכות הזו על בלוגרים שאינם עיתונאים בהגדרת עיסוקם. יחד עם זאת, חבר הקונגרס מוירג’יניה, הרפוליקאי ריק באוסר, שהיה שותף ליוזמה, מקווה שההגדרה של “העוסקים בעיתונות” היא הגדרה מספקת בשביל שבית המשפט יוכל להכריע באופן מיטבי כשיתקל במקרים פרטניים.

ההצעה נולדה, בין היתר, לאחר פסיקתה שניתנה במרץ האחרון בבית הדין לערעורים של מדינת קליפורניה. חברת Apple תבעה בלוגר שסיקר את מוצריה, וחשף סודות ומוצרים עתידיים שלה. החברה דרשה לחשוף את המקורות שחשפו בפניו את המידע שפורסם ברבים. בית המשפט בסירובו ובנימוקיו, יצר את זכותו העיתונאית של הבלוגר שלא לחשוף את המקורות שלו, ומנע את הסגרת זהותם של המקורות, תוך הוספת המדיה החדשה של הבלוגרים, לעולם המדיה המקובל להגנה.

חשוב לציין שלמרות שהכותרת של הידיעה עוסקת בהכנסתם של בלוגרים למעגל התקשורת המוגנת, המשמעות האמיתית של הצעת החוק היא שהיא לראשונה עוסקת לא ב”מי הוא עיתונאי”, אלא “מה היא עיתונות”, ועוברת לטרמינולוגיה של “עוסק בעיתונות” (ולא “עיתונאי” כמקצוע).

החשש הברור של המתנגדים להצעת החוק, ולניסוח הגורף שלה, הוא משימוש לרעה של אנשים אשר לא זכאים לזכות מגן זו אשר, ככל הניראה, ישתמשו בה כדי להגן על שקרים, סילופים ומקורות שלא ראוי להגן עליהם.

המתנגדים ליוזמה משמיעים אמירות בסגנון “כשכולם הם עיתונאים- אז אף לא אחד הוא עיתונאי”, ונטענות טענות לפיהן, הרחבה מושגית של העוסקים בעיתונות תוביל לזילות של המקצוע, הורדה של רמת האמינות, והאמון בדיווחים.

בוב קוקס, נשיא ארגון “Media Bloggers Association” האמריקאי הסביר שהגוף שהוא עומד בראשו תומך בהצעה משום ההגיון שיוצרת ההגדרה המחודשת של “עיתונאי” בכך שהיא מתעסקת בפעילותו של אדם, ולא, כפי שנהוג היום- ככזאת שתלויה בגוף המסחרי שעומד מאחורי אותו אדם. באותה מידה, הוא צופה בחשש מפוטנציאל השימוש לרעה בזכות.

למרות שהצעת החוק תגן על העוסקים בעיתונות, ישנם לא מעט סעיפים המאפשרים לרשויות החוק בארה”ב לכפות על חשיפת מקורות, בהם: חשש ודאי להסתרת פשעים, פגיעה פוטנציאלית בבטחון הלאומי, הפרה של סודות מסחריים, הפרה של חוקים וכיוצא בזה.

דווקא הסיפא שעוסקת בהפרה של סודות מסחריים, עלולה להתגלה כסיפא מאוד מסוכנת לבלוגרים אשר עלולים להתבע בשל פרסום מידע חדש. שכן, ההוצאה הכספית האדירה במאבק משפטי מול גוף מבוסס שיתבע בלוגר שאין לו “כיס עמוק” בהוצאות המשפטיות בהגנה על פרסומיו, יכולה להרתיע מפרסום דבריי אמת. כך מסביר עו”ד ברוס ג’ונסון: “המצב היום בפועל הוא כזה שכמעט כל דבר שלא ידוע בפומבי היום, יכול להחשב, מבחינת הדין, כסוד מסחרי”. “הצעת החוק הזאת פשוט מכתיבה למוסדות פרטיים וממשלתיים מה הם צריכים לעשות בשביל להחשיב מידע כסוד, ולשמור עליו ככזה”.

עכשיו אני:

על הויכוח האם ההצעה הזו הייתה ראויה כלל, אם הייתה מיושמת בדין הישראלי, אותיר ל(יותר מידי) עיתונאים ופובליציסטים שמחזיקים בלוג.

הדיון לגבי הזהות העיתונאית של בלוגרים אינו חדש. שושנה לפני שנה וחצי כבר דיברה על זה. חנן דן על זה במפגש הבלוגרים, הוא רוצה יותר אקטיביזם בבלוגים, אבל חושש שאין. לנטע יוסף, הבלוגרית הותיקה (?), יש דיעה מוצקה שפורסמה בNRG. אני משער, שחיפוש מעמיק יותר ימצא עוד בלוגרים שבחרו להביע דעתם בנושא.

השאלה שלי היא אחרת. האם ניתן לומר שהזכויות הללו שניתנו לבלוגרים, מחייבות אותן לכל מיני חובות שנולדות עם קבלת הזכויות הללו? האם ייתכן שהמחוקק האמריקאי “דוחף”, מבלי להתכוון, חובה להתנהגות אתית לחלק היותר נשכני בבלוגוספירה האמריקאית (אנשי הסקופים והחדשות)? האם יתכן שהזכות הזו, שעוטפת בחום את הבלוגרים לעולם המדיה היא סוג של חרב פיפיות?

ימים יגידו. (ובית המשפט)

גם בארץ התלבט בכך בית המשפט, למשל במקרי לשון הרע (שים לב על מי חלה, על פי חוק, אחריות ללשון הרע כמו"ל של עיתון וכיצד בתי המשפט ייחסו זאת לאתרי אינטרנט). הדבר גם התבטא בהחלטתה של רון רונן וגם למיטב זכרוני אצל רמי אמיר.

בפועל בתי המשפט בדקו כל אתר ספציפי והתאמתו למה זו "עיתונות" (בעיקר שיקולי עריכה.

אין לי גם ספק שאתרים שירצו להינות מהגנה זו יצטרכו לעמוד בדרישות שמופנות לעיתונים, עם כי נשאלת באמת השאלה מה יקרה כאשדר תבחן עמידת האתר באתיקה העיתונאית כחרב ולא כמגן.