כדי להכיר את הדרך שלפניך, שאל את אלו  שכבר שעברו אותה...

 זה המחיר שאתם מוכנים לשלם עבור הקריירה שלכם??

"אתמול ילדי בא לעולם,
באותה דרך כמו כולם.
אך לי היו פגישות ותשלומים וערעורים,
והוא למד ללכת בעוד אני בסידורים .
ולפני ששמתי לב הוא כבר ידע לדבר,
וכשגדל והתפתח קצת הוא היה אומר :
אני אהיה כמוך, אבא, עוד תראה אותי ,
ממש בדיוק, אתה יודע, קופי משפחתי .

סבתא סורגת, סבתא בישלה דייסה ,
התינוק גדל, כבר לא בעריסה.
מתי תבוא הביתה, אבא? לא יודע, בן ,
אבל כשאחזור אז מתנה לך אתן
וגם, אני מבטיח, יחד נתפנן .

אתמול מלאו לו עשר, בחור גדול ממש,
תודה על הכדור, אבא, בוא קצת למגרש ;
תלמד אותי לקלוע "ג'מפשוטים" לסל.
היום אני עסוק, אמרתי, וחסל !
תשכח מזה, אמר , וכשהפנה לי גב
הספקתי עוד לראות אצלו כזה חיוך רחב ,
שאמר: אהיה כמוהו, עוד תראו אותי,
ממש בדיוק, אתם יודעים, קופי משפחתי .

אתמול הוא בא לחופש מהמכללה
כל-כך יפה, כל-כך בוגר , ממש שמחה גדולה ,
בני, אני גאה בך, בוא שב קצת, נדבר...
מצטער, ענה לי, אבל אני ממהר ;
זרוק לי את מפתחות המכונית, בבקשה ,
אני יורד דרומה למשך החופשה .

אני מזמן בפנסיה ובני מזמן עזב
ורק אתמול הרמתי טלפון אליו .
בוא ניפגש, אמרתי, אולי תמצא קצת זמן ...
אין בעיות, ענה לי, רק תן לבדוק ביומן ;
מצטער, נזכרתי שיש לי ועידה
ובכלל, אני טובע בים של עבודה .
טוב שצלצלת, אבא, והרבה תודה .

הנחתי את השפורפרת ואז עלה בדעתי ,
שהוא נעשה כמוני, שחיקה אותי ,
ממש בדיוק, אתם יודעים, קופי משפחתי".

הי

זה עצוב מה שאת מתארת. האם את מכירה מצב כזה במציאות?

הדילמה של איזון משפחה ועבודה הוא דיון משמעותי, שכבר עלה כאן בעבר בדיון הבא:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=287438

לדעתי מתחילה להיות מודעות בישראל לנושא, והוכחה לך היא אפילו הכתבה המעולה שהייתה בסופ"ש בthemarker על עבודה עם קשרים וירטואליים, והצגת שיחות עם מספר אנשים בישראל שעובדים מהבית בשילוב עם המשרד.

למשל עו"ד בכיר, שאומר שהוא הולך כל יום למשרד, אבל בשלב מסוים הוא חוזר הביתה וממשיך לעבוד בבית. הוא אומר שהאנשים בחו"ל שומעים את הילדים ברקע בשיחות שהוא מקיים, אבל זה כבר התרגלו...

מה דעתך?

אני בחלט מסכים עם מריון שחל שינוי באופן ההשקעה בעבודה. בצבא ובמוסדות אחרים זה נמדד לפי "מספר שעות משרד" ולא לפי תפוקה. לאחרונה אני שומע יותר אנשים מודדים תפוקות ולא שעות עבודה. לזכותן של האמהות יאמר שהן בדרך כלל מבין העובדים מסורים והיעילים ביותר בשל אילוצי השעות.

לא לכל אחד יש אותן שאיפות ואותן ציפיות. מבחינתי לבלות בעבודה או בחדר עבודה סגור בבית זה כמעט אותו דבר. יחד עם זאת יש הבדל בין היעדרות בשעות "הפעילות" ובין שעות השינה שאז אכן אפשר לשוב לעבודה (אם יש צורך) ו"מפספסים" פחות.

בכל אופן זה משחק סכום אפס (כי אחד בא על חשבון השני) ללא אסטרטגיה מנצחת (אין מצב אחד עדיף על אחר). לכן ג'ון נאש לימד אותנו לחפש שיווי משקל מסוג שונה:

ראשית יש לנסות (באמצעות ניסוי ותהייה) ולראות מהו מצב האיזון המתאים. במקור מדובר על אסטרטגיה מעורבת המבוססת על הסתברות על אפשרויות.

שנית אם יש איזון טוב, כל הפרה שלו תהיה פחות טובה לכל הצדדים. 

את מעלה כאן את הדילמה הנצחית. נראה כאילו היא חדשה ושייכת לדור קריירות ההיי טק אבל גם רועה הצאן ויתר על שהות ארוכה בביתו והלך עם העדר חודשים רבים.

אני תכננתי את הדברים כך שיכולתי 'לסחוב' את הילדים איתי. הם גדלו אצלי בסטודיו והיו לשותפים פעילים. העובדים שלי היו מורגלים בשניים שהתרוצצו ביניהם. כשהיו בני 9-10 לקחתי אותם איתי לתערוכות בחו"ל.

אז, לפני 25 שנה 'אבא שלי בחו"ל' היה לא מאוד נפוץ והיה לי קשה להסביר שאבא עובד ולא נסע לבלות. אחרי תערוכה אחת בה השתתפו בעזרה פעילה, הם עברו ל'אבא שלי נסע לעבודה בחו"ל".

המחיר? עוד לא נולדו הילדים שאין להם טענות להוריהם.

בברכה

אבי סופר

צטט: marion23 2008-03-31 22:27:50

הי

זה עצוב מה שאת מתארת. האם את מכירה מצב כזה במציאות?

הדילמה של איזון משפחה ועבודה הוא דיון משמעותי, שכבר עלה כאן בעבר בדיון הבא:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=287438

 

לדעתי מתחילה להיות מודעות בישראל לנושא, והוכחה לך היא אפילו הכתבה המעולה שהייתה בסופ"ש בthemarker על עבודה עם קשרים וירטואליים, והצגת שיחות עם מספר אנשים בישראל שעובדים מהבית בשילוב עם המשרד.

למשל עו"ד בכיר, שאומר שהוא הולך כל יום למשרד, אבל בשלב מסוים הוא חוזר הביתה וממשיך לעבוד בבית. הוא אומר שהאנשים בחו"ל שומעים את הילדים ברקע בשיחות שהוא מקיים, אבל זה כבר התרגלו...

 

מה דעתך?

מכירה סיפור דומה עם לקוח שלי.

הלקוח בנה בית עם 5 חדרי שינה לילדיו ונכדיו, והם לא לנו אפילו לא יום אחד, במהלך השנה.

לדעתי קשה למצוא את האיזון בן קריירה למשפחה, מיכוון שההקריירה "סוחטת" , אותך, במידה ואתה טוטאלי כלפיה.

כל שנותר לי לאחל לעצמי שלא אגיע למצב זה, מאוד עצוב.

תודה

צטט: אבי אהרן 2008-04-01 14:31:21

לא נותנת קרדיט למקור?...

מצטערת קיבלתי את זה ככה במייל, אשמח אם תשלח לי, ואעדכן.

תודה

צטט: marion23 2008-03-31 22:27:50

הי

זה עצוב מה שאת מתארת. האם את מכירה מצב כזה במציאות?

 

לדעתי מתחילה להיות מודעות בישראל לנושא, והוכחה לך היא אפילו הכתבה המעולה שהייתה בסופ"ש בthemarker על עבודה עם קשרים וירטואליים, והצגת שיחות עם מספר אנשים בישראל שעובדים מהבית בשילוב עם המשרד.

למשל עו"ד בכיר, שאומר שהוא הולך כל יום למשרד, אבל בשלב מסוים הוא חוזר הביתה וממשיך לעבוד בבית. הוא אומר שהאנשים בחו"ל שומעים את הילדים ברקע בשיחות שהוא מקיים, אבל זה כבר התרגלו...

 

מה דעתך?

אני מכירה מקרים לא מעטים של אנשים שגידלו ילדים ומשפחה "בהתכתבות" , ויום אחד גילו שלא לעולם חוסן.

עבודה אין. ולמשפחה יש חיים שלמים.. שלא כוללים ביומיום שלהם את אותו עובד / עובדת מסורים לשעבר.

ולקוחה שהיתה עקרת בית מסורה שנים רבות, ולפני כשנה עשתה שינוי כיוון ופתחה בקריירה. מאוזנת.  היות וגילתה כי הילדים יוצאים מן הבית , והיא נשארת עם הכלב..ולא מעט תסכולים.

כמו בכל דבר, האיזון חשוב.

וחשוב שכל אחד ימצא את האיזון הנכון לו.

יש מי שחברת אנשים חשובה לו . היציאה מהבית. תחושת ההפרדה בין ה"עבודה" ל"משפחה".

ויש מי שנכון לו ויודע לעשות אותה גם כשהיא בחדר / משרד בבית. ואת החברה המקצועית מוצא במחיצת לקוחות / חברים ועוד.

אפרופו שיחות מהבית על רקע ילדים , זהו עניין של גישה ותפיסה.

אמר לי לקוח שלי לא מזמן - כי שיחה עסקית כשברקע שלה הסחות דעת , יוצרת אצל השומע לא פעם תחושה כי אתה לא איתו. לא קשוב לו.

ומעניין לא פחות- משיחה גם את דעתו שלו. ומקשה עליו את הריכוז.גם אם הוא מקיים את השיחה ממשרדו.

אין פתרונות בית ספר..

איריס שטרסמן , www.m-power.co.il

נכון, אין ילדיםשאין להם טענות, אבל לא הייתי רוצה שילדיי יהיו ילדי "מפתח"

ומצד שני מאוד אוהבת את עבודתי, מעבר לפרנסה, היא מספקת ומרגשת אותי בעוצמות גבוהות.

תודה

צטט: jewelman 2008-04-01 14:52:41

את מעלה כאן את הדילמה הנצחית. נראה כאילו היא חדשה ושייכת לדור קריירות ההיי טק אבל גם רועה הצאן ויתר על שהות ארוכה בביתו והלך עם העדר חודשים רבים.

אני תכננתי את הדברים כך שיכולתי 'לסחוב' את הילדים איתי. הם גדלו אצלי בסטודיו והיו לשותפים פעילים. העובדים שלי היו מורגלים בשניים שהתרוצצו ביניהם. כשהיו בני 9-10 לקחתי אותם איתי לתערוכות בחו"ל.

אז, לפני 25 שנה 'אבא שלי בחו"ל' היה לא מאוד נפוץ והיה לי קשה להסביר שאבא עובד ולא נסע לבלות. אחרי תערוכה אחת בה השתתפו בעזרה פעילה, הם עברו ל'אבא שלי נסע לעבודה בחו"ל".

המחיר? עוד לא נולדו הילדים שאין להם טענות להוריהם.

 

בברכה

אבי סופר

צטט: eddiea 2008-03-31 23:53:01

אני בחלט מסכים עם מריון שחל שינוי באופן ההשקעה בעבודה. בצבא ובמוסדות אחרים זה נמדד לפי "מספר שעות משרד" ולא לפי תפוקה. לאחרונה אני שומע יותר אנשים מודדים תפוקות ולא שעות עבודה. לזכותן של האמהות יאמר שהן בדרך כלל מבין העובדים מסורים והיעילים ביותר בשל אילוצי השעות.

 

לא לכל אחד יש אותן שאיפות ואותן ציפיות. מבחינתי לבלות בעבודה או בחדר עבודה סגור בבית זה כמעט אותו דבר. יחד עם זאת יש הבדל בין היעדרות בשעות "הפעילות" ובין שעות השינה שאז אכן אפשר לשוב לעבודה (אם יש צורך) ו"מפספסים" פחות.

 

בכל אופן זה משחק סכום אפס (כי אחד בא על חשבון השני) ללא אסטרטגיה מנצחת (אין מצב אחד עדיף על אחר). לכן ג'ון נאש לימד אותנו לחפש שיווי משקל מסוג שונה:

ראשית יש לנסות (באמצעות ניסוי ותהייה) ולראות מהו מצב האיזון המתאים. במקור מדובר על אסטרטגיה מעורבת המבוססת על הסתברות על אפשרויות.

שנית אם יש איזון טוב, כל הפרה שלו תהיה פחות טובה לכל הצדדים. 

אתה יודע במצב של ניסוי ותהייה, אנחנו מפסידים הרבה דברים בדרך, מפני שעד שאנו מגיעים לנוסחא המתאימה יכולים לעבור שנים.

תודה

דבר ראשון - שמחתי לראות פנים מוכרות שלא ראיתי כמה זמן בדיונים: איריס שטרסמן, וeddiea

זה כיף שאנשים באים ומגיבים וחוזרים, זה נותן תחושה של מקום מוכר ונעים. מסכימים?

היום יש כתבה בהארץ על בנושא הקונפליקט בית-עבודה , שאני מציגה כאן כלשונה. היא מתייחסת לנשים, אבל מכל התגובות שכאן ראינו שזה בעצם קשור לאנשים עובדים.

אני יכולה לומר לגבי עבודה מהבית -וניהול קהילת ניהול וקריירה שלי נעשת מהבית, שצריך אופי עם משמעת וצריך מחוייבות. ואילו תכונות אישיות שיש לבדוק עם עובד/ת שמחליט לבצע את עבודתו בשילוב: גם מהבית וגם מהעבודה.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=970912&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=9

אמהות עובדות מופלות בשוק העבודה מאת רינה בר-טל >> שוק העבודה התחרותי מוביל לקושי רב באיזון בין עבודה לחיי משפחה. גברים, ובעיקר נשים, נאלצים לשלב ולאזן בין קריירה לטיפוח המשפחה וגידול ילדים. לעתים נדמה שהקונפליקט בין השניים כה גדול, עד שכלל לא ניתן לאזן ביניהם ויש צורך בבחירה כואבת בין גידול הילדים לעבודה והקריירה.

הטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת לעבוד מכל מקום ובכל עת. היינו מצפים שהתוצאה של התפתחות זו תהיה גמישות גדולה יותר לעובדים, אך בפועל, המצב שנוצר הוא שהעובדים נדרשים להימצא בזמינות מלאה ללא אפשרות אמיתית להציב גבולות ולשמור על הפרדה ברורה ובריאה בין החיים הפרטיים לעבודה.

הנשים הן הראשונות המשלמות את המחיר. שוק העבודה מתמודד כיום עם תופעה של עזיבת מקום העבודה של אמהות צעירות שהמדינה אינה מאפשרת להן לשלב בין גידול הילדים לקריירה. מקומות עבודה רבים רואים עצמם כשוויוניים בכך שהם מאפשרים תנאים זהים לגבר ולאשה בלי להביא בחשבון את הצרכים השונים והלחצים הכפולים על האשה - להיות אשת קריירה והאם המושלמת.

הפתרון טמון במהפכה הממשמשת ובאה, הנקראת איזון עבודה-חיים. מקור המונח הוא ארה"ב, שם התפתחה בשנים האחרונות ההכרה כי יש ליישב את ההתנגשות המתמדת בין ההורות והחיים הפרטיים לבין מקום העבודה התובעני ולעתים אף הטובעני. הממשלה הפדרלית האמריקאית הקימה משרד מיוחד לפיתוח וקידום של יוזמות ליצירת "מקומות עבודה ידידותיים למשפחה", ובין השאר היא מעודדת מעסיקים במגזר הציבורי והפרטי לעבור לשיטה של תרבות ארגונית המודדת את תפוקת העבודה לפי יעדים ולא לפי שעות עבודה. השיטה מאפשרת לעובד, אם עמד בכל היעדים והמשימות, לעבוד פחות שעות. כמו כן מוצעות לעובדים אפשרויות תעסוקה מגוונות כגון שעות עבודה גמישות ושילוב עבודה במשרד ובבית.

בישראל, ברוב מקומות העבודה, העובדים עדיין נמדדים בתשומות שהם משקיעים - שעות עבודה במשרד - במקום שיימדדו בתפוקות, הישגים ותוצאות. ישראל אינה עושה די לעצור את הדפוס הכפול, התובע מנשים להשתלב באופן אידיאלי בשוק העבודה ובד בבד לתפקד כאמהות מושלמות. לחברה בכלל ולמעסיקים בפרט צריך להיות אינטרס ברור לאפשר לעובדים את היכולת לשלב בין חיים, משפחה והורות, לבין עבודה מקצועית עם האפשרות להתקדם. מחקרים מעידים על כך שבמקומות עבודה שהפעילו מנגנונים של איזון בין עבודה ומשפחה, ירדה כמות ההיעדרויות של העובדים, התחלופה קטנה, והמוטיווציה עלתה.

השבוע תידון בוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת הצעת חוק שמטרתה להביא לשינוי התרבות העסקית ולעודד עסקים לשנות את התרבות הארגונית כך שתאפשר איזון חשוב זה. הצעת חוק כזו תסייע ליותר נשים לצאת לשוק העבודה ותהיה תחילתו של השינוי החברתי-סוציאלי המיוחל לעבר שוק עבודה ידידותי לחיים ולמשפחה.

הכותבת היא יושבת ראש שדולת הנשים בישראל