כרגיל...  אני ממחזר ומעתיק לכאן פוסט שתליתי בבלוג שלי.

לשון הרע (הוצאת דיבה) באינטרנט ואחריות מנהלי פורומים לנכתב בפורום אותו הם מנהלים 

הוא עניין שמעסיק את המערכת המשפטית ארוכות. עד היום לא ניתן בארץ פסק דין ישיר וחד משמעי ביחס לאחריות מנהל פורומים למצב כזה (למיטב ידיעת הח"מ לפחות).

ב-6.5.2007 ניתן פסק דין בשלום בתל אביב שעוסק במישרין בשאלה זו ובמאמר זה נבחן אותו.

משה בושמיץ הוא וטרינר שבין עיסוקיו מנהל חוות קופים לצורך מחקר רפואי. ענת אהרונוביץ היא הדוברת של האגודה למניעת ניסויים בבעלי חיים והיתה מנהל הפורום לזכויות בעלי החיים בוואלה בתקופה הרלוונטית.

במהלך התקופה התעורר זעם רב בפורום כנגד התובע על חלקו בקידום ניסויים רפואיים בבעלי חיים. הנתבעת כמו גם גולשים אחרים, כתבו דברים קשים (לעיתים ביותר) כנגד התובע. בתביעה זו נתבעה הנתבעת הן על לשון הרע שהיא עצמה פרסמה והן מכוח תפקידה כמנהלת פורום על אי הסרת הודעות קשות שנכתבו נגד התובע ושהיא לא הסירה משך זמן ארוך.

לא אכנס לכל פרטי פסק הדין (לרבות כל טענות התביעה וההגנה), אלא אתמקד בשלוש נקודות שחשוב להצביע עליהן. הראשונה עוסקת בהגנת תום הלב בעת פרסום אמירות קשות שנאמרו ביחס לנושא שיש בו חשיבות ציבורית רבה.

בית המשפט מאשר את קיומה של הגנת תום לב לאמירות קשות ("ד"ר רצח", "אושוויץ בושמיץ", "בשר קופים", "מוכרחים להוריד אותו" ופנינים מכוערות נוספות), תוך מתן משקל רב יחסית להיות הביטויים חלק מויכוח בתחום מהותי לשיח הציבורי.

בלשון בית המשפט – "... חשיבות הדיון מקהה את עוצמת הפגיעה בשם הטוב, וביטויים קשים מעולם הפשע לא יצטיירו בעיני הציבור כפוגעניים כל כך כשבדיון מסוג זה עסקינן". כלומר, כאשר עניין לנו בנושא שנחזה להיות עקרוני מבחינה מוסרית וציבורית, בית המשפט מתיר את הרסן מידת מה ומתיר ביטויים שבכל אספקט אחר היו נחשבים אסורים (לפחות להבנתי), רק בשל חשיבות הנושא.

נושא חשוב אחר עניינו אחריות מנהל פורומים לתכנים שאחרים מעלים לפורום שבניהולו. מנהלים רבים נוטים לחשוב שעבודה זו, שנעשית בהתנדבות, אינה מטילה עליהם אחריות מכל סוג שהוא, אלא רק על האתר בו הם עובדים (שימו לב שאתר וואלה בכלל לא נתבע).

בית המשפט בודק את סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, ומוצא כי הוא אינו חל על פורום (שאינו "כלי תקשורת"), אפילו אם הוא מנוהל על ידי מנהל. בעבר שררה התחושה כי פורום שאינו מנוהל אינו נחשב "כלי תקשורת" באופן שניתן להטיל עליו אחריות בדין, אולם פורום המנוהל על ידי מנהל עלול להיות חשוף.

בית המשפט בוחן את מועד העריכה של כלי התקשורת וקובע שכיוון שהפורום אינו נערך "מראש" כעיתון, למשל, ועל כן אינו "כלי תקשורת" (אולי בדומה לאחריות כלי תקשורת לנאמר בשידור חי). החלטה זו הינה משמעותית ביותר, שכן לפיה לא ניתן לתבוע מנהל פורום על עוולת לשון הרע אם לא הסיר מהפורום עליו הוא אחראי הודעות שהן לשון הרע.

נדמה שגם בית המשפט הבין שהגיע למסקנה בעייתית ומחיל כאן את עוולת הרשלנות מדיני הנזיקין. בעוולה זו, על התובע להוכיח את הרכיבים הבאים: 1. קיום חובה כללית (מושגית) וכן חובה ישירה כלפיו (קונקרטית); 2. הפרתה של אותה חובה ו-3. גרימת נזק בפועל (בשונה מחוק איסור לשון הרע המאפשר קבלת פיצוי סטטוטורי בלא הוכחת נזק).

בית המשפט קובע שלמנהל פורום ישנה חובת אחריות מושגית כלפי המשתמשים בפורום וכלפי אלו שעלולים להפגע ממנו, וכן קובע שכשמנהל הפורום היה מודע לאמירות בוטות כנגד אדם מסויים – קמה חובת זהירות קונקרטית כלפי אותו אדם. מכיוון שהנתבעת היתה מודעת לכך שבפורום מתפרסמות רשומות כנגד התובע, הרי היא חבה כלפיו חובת זהירות לפעול ולמנוע את הפגיעה בו. משמדובר בפרסומים פוגענים באופן חריג שלא הוסרו מהפורום משך מספר שבועות מבלי שמנהלת הפורום פעלה להסרתם – זו הפרת חובתה.

נדמה שתוצאתה של החלטה זו היא שהיא מטילה אחריות על מנהל הפורום, תוך שאם נלך בנעליה נגלה שלא מוטלת אחריות על האתר, מאחר הפורום, שבדרך כלל "מעסיק" את מנהל הפורום חינם אין כסף (שכן האתר עצמו לא התרשל וכן אינו כפוף לאחריות מכוח חוק איסור לשון הרע). אין ספק שמדובר בהחלטה שחייבת להבחן היטב על ידי כל העוסקים בתחום.

אין לראות באמור מעלה משום ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. בכל מקרה ספציפי יש להתייעץ עם בעל מקצוע מיומן.

Hard cases make for Bad Law

לא שזה חדש, אבל הנה לכם עוד דוגמא קלאסית. בואו נהיה לרגע קלים עם בית המשפט נכבד, ונניח שקיומה של חובת זהירות מושגית בין מנהל פורום לבין הגולשים בו, קיימת (בשולי הדברים רק אעיר, שגם קיומה של זו אינו מובן מאליו בעיני, באשר מנהל פורום איננו נמצא במצב בו ידוע לו מי הוא הכותב באמת, ומשכך, קשה להניח כי יש לו חובת זהירות מושגית כלפי משתמש וירטואלי, שעשוי, לשם העניין להיות לא יותר מפרובוקטור מתחזה).

אבל ניחא, נמשיך הלאה. אחרי חובת הזהירות המושגית, עובר השופט לקביעת חובת זהירות קונקרטית. זו מורכבת משני נדבכים שונים. בראשון, נקבעת הצפיות לנפגע הספציפי (להבדיל מ - "סוג האנשים אליהם משתייך הנפגע"), וגם כאן, אותה טענה שעמדתי עליה לעיל, אמורה לשלול את קיומה של הצפיות. אבל לחובת הזהירות הקונקרטית נדבך שני, והיא קביעה שיפוטית, האם כעניין של מדיניות, יש להטיל על המעוול בפוטנציה, את החובה לצפות את הנזק שאירע.

כאן, גם לאחר שהתאמצתי רבות, כשלתי מלהבין את הגיונו של בית המשפט. בית המשפט משעין את הכרעתו של שניים - גזירה שווה מאחריותו של ספק שירותים, שהיא כל כך מופרכת על פניה עד שאינני מוצא את המילים הדרושות להתייחסות אליה, וקביעה ספק עובדתית ספק ערכית, לפיה:

יתרֿֿעלֿֿכן, הנתבעת, מנהלת הפורום, הנה בעלת עניין בפורום, אשר בזמנים בהם ניהלה אותו אף שימשה כדוברת האגודה, והייתה מעורה, אם כן, בתכנים הענייניים שנדונו בפורום והשתתפה בו השתתפות מהותיתֿֿערכית פעילה, ולא שימשה רק כמנהלת טכנית גרידא שלו

בחוסר האבחנה בין תפקודו של מנהל פורום כמנהל, לבין חברותו בפורום כמשתמש לכל דבר, בקביעה כי למנהל פורום יש איזשהו עניין בקיומו, העולה על העניין המהותי שיש לו בתוכן הפורום כפי שיש לכל חבר אחר באותו פורום, שוגה בית המשפט, ולפיכך גם שוגה במסקנתו.

כל זאת, מבלי להתייחס כלל לסיטואציה הביזארית, לפי מנהל פורום נחשב כרשלן, אולם מי שמינה אותו ואחראי לו, ואחראי לפורום ישירות (קרי ספק התשתית הרלבנטית), איננו נתבע כלל, ואין כל קביעה כי התרשל, למשל - בקביעת מנהל הפורום או בפיקוח עליו.