ההשקעה שלי:
שורה ארוכה, הולכת וגדלה, של מקרים מוכחים ומתועדים שבהם נעשו פגיעות מובהקות בזכויות הקניין הרוחני שלי.

ההשקעה של שותפי:
טיפול מלא, ענייני ובלתי מתפשר, בכל אותם מקרים עד לסיומם המוצלח, לרבות נשיאה בכל העלויות הכרוכות בתהליך.

ה"לקוחות":

החל מד"ר למשפטים בישראל ועד לאוניברסיטה מוכרת וידועה בארצות-הברית.

התיגמול:
פיפטי פיפטי מכל ההכנסות ברוטו.

המעוניינים מתבקשים לפנות אלי במייל אישי.

נא להימנע עקרונית מפניות בסגנון "זה לא יעלה לך הרבה", ו"שווה לך להשקיע רק עוד קצת כדי לראות תוצאות".

בסרטים האלה כבר הייתי.

תודה על ההבנה.

אם יותר לי, אני מקווה שתמצא את מי שיסכים לייצג אותך ואתה תעריך את יכולתו המשפטית, אבל נדמה לי שהפניה שלך לוקה במידה מסויימת של ... אין לי את המילה המתאימה.

מצד אחד "בסרטים כאלו כבר היית" מצד שני, אתה רוצה שמישהו יסכים על עצמו לקחת סיכון שאתה יצרת, יקח על עצמו את העלויות (אתה יודע שלא רק שזה מנוגד לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין אלא גם אם יצטרכו חוות דעת מקצועית זה יהיה יקר מאוד), ינהל תביעה גם בארץ וגם באהר"ב (אתה צריך עורך דין שיש לו רשיון אמריקאי לשם כך) ורוצה להתחלק חצי חצי. לי זה נשמע טיפה לא מתאים.

שוב, לא כועס עליך, אבל זו הזדמנות טובה לנסות ולהסביר קצת את הצד השני.

כעורך דין העוסק בתחום הקניין הרוחני והאינטרנט באים אלי כל פעם מחדש חבר'ה שפגעו בהם ועיוולו להם (באמת, לא בציניות), אבל הם מצפים שמישהו יקח על עצמו להלחם את מלחמתם והם יתנו לו אחוזים. אחוזים גבוהים, אין מה לומר, אבל במרבית המקרים התביעות כולם נעות סביב 10-30 אלף ש"ח. מה לעשות שבהרבה מקרים של תביעות קניין רוחני, זה סכום שכר הטרחה הצפוי לעורך דין מלקוח מסחרי רגיל ששוכר את שירותיו.

תזכור תמיד שכאשר מדובר בתביעה, ההשפעה של עורך הדין על הנצחון היא, נגיד, 33%. 33% נוספים זה השופט והצד השני ו-33% זה העובדות, שאתה בעצמך יצרת.

כלומר, אתה מצפה מעורך הדין שיקח על עצמו מלחמה מחוסרת פשרות ועכבות, יגן על זכויותיך, כדי שאולי בסוף יקבל חצי ממשהו שהוא מראש לא מובטח ולא ברור מה הסכום המגיע, מה העובדות ומי הנתבע.

 

גם במקרים בהם אני לבסוף מסכים לקחת חלק מהתשלום באחוזים (אף פעם לא את כולו), עורך דין שיעשה את זה בלי לבדוק את העובדות, את הסיכויים והסיכונים, יהיה עורך דין נואש שחייב עבודה בכל מקרה, ואני לא בטוח שבמקומך הייתי הולך אליו.

 

בקיצור, נדמה לי שמי שבאמת רוצה ייצוג כמו שצריך, צריך להבין שכמו בכל תחום אחר בחיים - כדי לקבל שירות מבעל מקצוע צריך לשלם. אני לא זוכר שמישהו בא לרופא שלו ואמר לו "שמע, אני אשלם לך, אבל רק אם תרפא אותי מהנזלת הזו תוך יומיים".

ככה גם בעריכת דין. על שירות צריך לשלם. אחר כך, אם תחליט עם עורך הדין שלך שחלק באחוזים וחלק במזומן - מעולה. אבל אם תמצא מישהו שיסכים לקחת את כל הסכום באחוזים, הרי במרבית המקרים (תמיד יש חריגים כמו תביעה מבוססת של 2,000,000$ נגד גוף שיש לו כסף, וגם אז ברור שהוא יקח עורכי דין טובים שיקשו על הנצחון והגביה), אני הייתי חושש מלהפקיד את עתידי בידיו.

 

אחרון, שים לב למה שכתבתי - עורך דין שלוקח על עצמו את הוצאות הלקוח עובר עבירה אתית.

 

מקווה שמה שרציתי להסביר הועבר בצורה סבירה. 

שלום, לאחר עיון באתר שלך, חיפשתי את הפטנטים הרשומים (לא בתהליך) של המוצר אותו פיתחת. אני מאוד מקווה שהשקעת ברישום פטנטים אחרת יקשה עליך להגן על המוצר שפיתחת. באם קיימים פטנטים רשומים והם בעלי תביעות רחבות דיין, יכול להיות שיהיו חברות העסוקות ברישוי וקניית פטנטים אשר יהיו מוכנות לקנות ממך את הפטנט ולתת לך אחוזים במידה והן תנצחנה בתביעת פטנטים נגד חברה גדולה ןמבוססת בשוק. אני מכיר מספר חברות כאלו בארצות הברית ובדרך כלל אני מתמודד עימן מהצד השני. כמו כן יש מספר חברות בארץ המתווכות בתהליך המכירה. מוטי

יורם ומונטיק, תודה לשניכם על ההארות הענייניות.

 

נושא העלויות מצידו של עורך-הדין אמור להתקזז מהתוצאות הסופיות שיושגו, וזאת כאמור במסגרת של התחשבנות סגורה שפרטיה עתידים להיות מסוכמים מראש בינינו. זהו הסדר פרטי הנערך בהסכמה מלאה ביני (כלקוח) ובין הפרקליט (נותן השירות), כלומר מצב שבו למעשה אין שום צד נפגע או מופסד, ולכן אני מתקשה לראות איפה כאן בדיוק הבעייה האתית שהוזכרה.

 

בהשאלה מעולם העסקים, מדובר בעיסקה לכל דבר. עיסקה מוצלחת מוגדרת ככזאת שבה שני הצדדים יוצאים מרוצים ומרגישים מורווחים. לא הושגו ההישגים - לא צלחה העיסקה. ובעברית יומיומית: יש תוצאות - יש תוצאות, אין תוצאות - אין הוצאות.

 

גם אני עצמי חובר לא פעם עם ה"סחורה" שלי אל גוף שמצויד בתשתיות המתאימות כדי להפיק ממנה את המירב והמיטב תמורת אחוזי הצלחה קבועים מראש (מיותר כמובן לציין שעד לאותו רגע כבר השקעתי מעצמי ומכספי בפיתוח, ביצור אבטיפוס, ברישום הפטנט וכן הלאה), ולכן אני לא רואה שום סתירה ברצון הטבעי שלי לתרגם את אותה שיטת התנהלות גם לענין הנוכחי.

 

במדינה שמחזיקה בשיא עולמי במספר עורכי הדין יחסית לגודל אוכלוסייתה סביר להניח שעודף ההיצע איננו מעיד בהכרח על רמות המקצועיות, כך שלדעתי עוד אמצא את ההוא או ההיא שלא ממש סובלים מעודף תעסוקה למרות נחישותם ואיכות עבודתם.

 

ה"סרטים" שהזכרתי, הם אלו שבהם ג(נ)בו ממני לאורך שנים עמלות, שכר טירחה, מיסי ביול, דמי תכתובת ועלויות שונות ומשונות רק כדי לספר לי בסופו של דבר ש"העניין בטיפול" וגו' במקרה הטוב, או שהתביעה לא ממש "משתלמת" לאור המצב הסבוך, או לא כדאית לאור קצב הסיבובים של טחנות הצדק בארץ קודשנו, או...

 

הידעת?

ברפואה הסינית המסורתית מקבל הרופא את שכרו רק אם החולה החלים וחזר לאיתנו. אף אחד שם לא משלם למרפא עבור "זמן הטיפול" אלא רק עבור התוצאות שהושגו (כך שאולי באמת כדאי לי לחפש איש מקצוע פקינגי?...)

אנסה לענות ולהסביר. רק קודם, שיהיה ברור שאני לא מנסה לריב או נוזף. פשוט חולק איתך מדעתי ומנסה אולי להסביר לך מדוע לדעתיאני מבין מה אתה רוצה אבל ככה לא תשיג את מה שאתה צריך. מי יתן ואני טועה.

  

קודם כל לגבי העלויות. מה קורה אם התביעה תדחה? הקביעה כי מדובר ב"נצחון בטוח" אפשרית על ידי מי שאינו נמצא מדי יום בבית משפט. עורכי דין שזה עיסוקם יודעים שאין נצחון בטוח. עברתי כבר מספיק "תיקים בטוחים" שלי ושל הצד השני והחלטות שהופיעו כברק ביום שרב. במצב כזה, ימצא עורך הדין משלם הוצאות ולא מקבל החזר עליהן.  

 

בכל מקרה, ישנם 2 כללים רלוונטיים - כלל 10 וכלל 44 שקובעים כך:

 

 

  10. איסור על מתן ערבות

 לא יערוב עורך דין ערבות אישית בענין הנמצא בטיפולו, גם אם אין במתן הערבות טובת הנאה חמרית; ואולם אין בהוראה זו כדי לאסור על עורך דין לקבל אחריות  אישית להוצאות עדים או להוצאות משפט אחרות.

 

 

  44. תשלום בעד הוצאות הלקוח

 לא ילווה עורך דין כספים ללקוח כדי לשלם הוצאות הכרוכות במתן שירות מקצועי ללקוח; ואולם אין בהוראה זו כדי למנוע מעורך דין לשלם עבור הלקוח את ההוצאות האמורות, או להתחייב לשלמן, ובלבד שעורך הדין ינקוט אמצעים לגביית הכספים מאת  הלקוח, תוך זמן סביר לאחר ששילם את ההוצאות.

 

כלל 10 מתייחס, למיטב הבנתי, לפרקטיקה הנהוגה שכשמוגשת בקשה להעיד עדים מתחייב עורך הדין לשאת בהוצאות שכר העדים לעדות, אבל לאור כלל 44 עליו להתקזז על כך עם הלקוח.

בכל מקרה, זה בהערת אגב.

העובדה שהסכמתם על כך אינה משנה דבר מבחינת כללי האתיקה. 

 

מסכים איתך שאם שני הצדדים מרוצים אין בעיה. אני ניסיתי לאמר לך שהתנאים שאתה מציע לא יגרמו לעו"ד סביר להיות מרוצה, והלוואי שאני טועה ותוכל למצוא עו"ד טוב שיהיה מרוצה.

 

אני מבין שאתה סומך על זה שתמצא עו"ד טוב שלא מצליח להתפרנס כראוי. אין לי ספק שיש כאלו, אני מקווה שתמצא ואני מסכים איתך על המצב במדינה, אבל...

א. זה נראה לי קצת לא פייר לנצל מצב כזה כדי להציע לעוה"ד עיסקה, שלפחות לדעתי פוגעת בו. כמובן שאתה חולק עלי ומותר לך.

ב. מנסיון אני אומר לך, שהכמות הגדולה של עורכי הדין וחוסר יכולתם של חלק מעורכי הדין להתפרנס כראוי מביאה למצבים שרבים מהם ראיתי במו עיני, במהלכם עורכי הדין לוקחים לעצמם יותר עבודה ממה שהם יכולים להרשות לעצמם, רק בגלל שהשכר שהם מקבלים הוא נמוך, ואחר כך הטיפול שהם מעניקים ללקוח אינו שלם בגלל שיש להם יותר מדי דברים שהם חייבים לסיים. נכון שאף לקוח לא אוהב להוציא כסף מהכיס כשלא חייבים, אבל מנסיוני אני יודע שהנפגעים העיקריים של עורכי דין כאלו הם לקוחותיהם שחסכו (עוד אנלוגיה היא פרשת חפציבה, המלמדת על מה קורה למי שחוסך תמורת ויתור על הבטחון). כלומר, אני מנסה לומר שעורך דין כזה אמנם יקח אותך אולי "בזול" אבל יהיה בכל זאת חייב להכניס כסף הביתה ואם תגרום לו לחכות עד להשגת תוצאות, אין לי ספק שכשיגיע לקוח שיתן לו כסף מזומן, ואפילו מעט, הוא יקבל יותר תשומת לב.

 

אני מאוד מבין ומשתתף בכעסך על אותם "סרטים". אני לא באמת יכול לענות לך ודברים כאלו קורים בכל מצב. הם קורים פשוט לעורכי דין רמאים, אבל הם גם קורים לאותם עורכי דין שהלקוחות והשוק לוחצים אותם להוריד את שכרם ואחר כך הם חייבים להשיג כל גרוש רק כדי לשמור את הראש מעל המים. כמובן שלא יראה כאילו אני מצדיק אותם. ההיפך הוא הנכון, אבל אני רואה איך זה קורה. זו בדיוק הסיבה שאני במשרדי נדרתי נדר לא להיות זול, כדי שאוכל להעניק לקרוחות את הטיפול הטוב ביותר האפשרי. אני תמיד מנסה ללכת על הקו הדק באמצע, שיאפשר לי לגבות שכר ראוןי ולהתפרנס יפה יחד עם להשקיע את כל המאמץ בלקוח ששילם ולא לחפש לקוחות רבים אחרים שיגזלו ממני את הזמן שמגיע ללקוח ששילם, הכל במידת האפשר כמובן.

 

עורך דין שסיפר לך שהתביעה לא ממש משתלמת לאור המצב המשפטי בארץ, בהחלט יכול להיות שעשה עימך חסד. היו לי כמה וכמה לקוחות שקיבלו ממני בדיוק הסבר כזה, עם הצעה כיצד לנסח את כתב התביעה והמלצה לפנות לבית משפט לתביעות קטנות. מה לעשות, בתי משפט זה לא אגדות האחים גרים.

 

רופא פקינגי (פקינזי...?) הוא  פתרון טוב, אבל ככל שיש יותר גורמים שמשפיעים על הצלחתו העתידית של עורך הדין, וחלקים גדולים מהם נמצאים בידיך ואחרים בידי אחרים, עורך דין שיתחייב לך לתוצאות הוא פשוט אידיוט.

 

 

בקיצור, אני מבין שאתה לא מסכים איתי, אבל אולי אצליח להסביר לך מדוע אני חושב כמו שאני חושב.

 

 

יורם יקירי,

 

כהרגלך בקודש, אתה מכביר ומסביר, בנינוחות וסבלנות. הערצתי בעניין זה נתונה לך.

 

אלא שבמקרה דנן, אין צורך בהסברים - נשיאה בהוצאות אסורה ובזה תם הדיון.

 

אבל אם להתייחס לנושא עסקית - למעשה, מה מבקש פה הבחור הנחמד? שמישהו אחר ייקח על עצמו 100% מהסיכון (ההוצאות) בתמורה ל 50% (או פחות?) מהרווח הפוטנציאלי. לכשעצמי, זו נדמית בעיני עסקה רעה מאד וממילא לא הייתי נכנס לעסקה עם "שותף" המצפה שאקח את מלוא הסיכון על עצמי.

תודה רבה לכל המגיבים. 

אני כמובן לא משפטן. אני רק יוצא מנקודת ההנחה שבשורה התחתונה גם משפטנים, לצד היותם אבירי החוק, המוסר והצדק הפועלים מתוך תחושת שליחות עמוקה, הם בני-אדם ואנשי עסקים לכל דבר ועניין, מה שבהחלט לגיטימי ומקובל בעיני ובעולמנו. 

כמובן שההתעלמות שלי מההיבט האתי והתחוקתי של ההצעה נעשתה בתום לב, שכן  למיטב ידיעתי בארצות-הברית של אמריקה (ששם מתגוררים אחדים מנשואי התביעות העתידיות שלי...) אין הגבלה גורפת על סוג זה של התקשרות. 

לעצם הענין:
מלכתחילה דובר על עיסקת שותפות פשוטה: אני מביא את המקרים שלהערכתי הסובייקטיבית על פי כל חוק מחוייבים בדין, עורך הדין מביא את הזמן, הכישורים והיכולת. אני את הזמן, הכישורים והיכולת שלי כבר השקעתי.
 

והיה וידע עורך הדין לתרגם את חומר הגלם שלי לפיצוי כספי, יקבל את חלקו ברוחב לב (הבנתי מיורם ש-50% לא נתפסים אצלו כ"רוחב לב" אלא דווקא כניצול בוטה וכדרישה לא הוגנת, ועל כך אני מצר מעומק ליבי. במצב הפוך הייתי אני עצמי חושב שזו עיסקה משתלמת, הגונה והוגנת לחלוטין, שכן קיים בה גם הסיכוי להגיע לתוצאות ממשיות עוד לפני שלב התביעה).

והיה ולא הביא תוצאות – אז לא. לענין זה הכרה פורמלית בצדקת טענותי לא נחשבת בעיני לתוצאה, את זה כבר יש לי מאישתי...

אין פה שום עיסקה בכפייה וודאי שלא "סיכון", כנטען פה, שכן שותפי לעניין מוזמן מראש לבחון את חומר העובדות והראיות, להעריך את סיכוייו ומוכנותו, לעשות את תחשיביו, ורק אז לקבל החלטה.

אגב, אני פתוח גם לכל מודל אחר של התקשרות, וזאת כל עוד מובטח לי שבשורה התחתונה לא אמצא את עצמי מופסד בזמן ובכסף. אני יודע שזה נשמע קצת הזוי ומופרך, אבל זהו התנאי. הרבה יותר פשוט, נוח, בטוח ובריא לי לסנן קללה עסיסית על מי שגנב את פרי עמלי ופשוט לעבור לסדר היום. בזה לפחות יש לי כבר נסיון בלתי מבוטל.

לסיום שוב תודה לכולם. היה מרתק לקרוא את הערותיכם המלומדות.

עמדתך ברורה ומובנת לי.

אני גם לא מוחה ביחס ל-50%, כיוון ש-50% לא אומר כלום.

יש הבדל בין 50% מ-100 ש"ח לבין 50% מ-1,000,000 ש"ח. קביעת האחוז אין בה כל תועלת למי שלא מכיר היטב את העילות שלך.

ואני גם מקבל צורת התקשרות שכזו. אין לי בעיה עקרונית איתה. אני רק ניסיתי להסביר שלדעתי, בצורת התקשרות שכזו שמבוססת רק על אחוזים, בחללק משמעותי מהמקרים יש כדי לפגוע בעורך הדין (במיוחד כשלא הוא שמיונמנותו תהיה הגורם המכריע היחיד בתיק וכשאתה מצפה ממנו במקביל לשאת בכל ההוצאות, כלומר שאתה לא תישא בחסרון כיס אבל השותף שלך שקשור פחות ממך לתיק ישא בתשלום ההוצאות). אני, כאמור, לא הייתי מתקשר על בסיס זה, ולכן ניסיתי להסביר את עמדתי.

אין זה לומר שזו שיטה פסולה או שלא תמצא מי שיסכים.

 

בקיצור, אחרי הדיון התאורטי המרתק או משעמם (כל אחד לפי דעתו), לא נותר לי אלא לאחל לך בהצלחה רבה.

 

50% מסכום דרישה שבשום מקרה לא אמור להיות נמוך מ- 10.000 ש"ח לפחות (שהם כידוע לך כמחצית הסכום העומד לזכות הנפגע בגין כל הפרה). אחרת כאמור לא הייתי טורח.

שוב תודה ויום טוב.