במאמר (מעולה) של דרור בורשטיין שפורסם לפני כמה ימים ב"רשימות", מעלה הכותב טענות נכבדות נגד מגזין "סטודיו" לאמנות. לדבריו, "אי אפשר ואסור להכחיש את המשבר הרוחני העמוק שמתוכו צומחת אמנות וכתיבה על אמנות כמו שיש ב'סטודיו'. המשבר הוא עובדה".
"סטודיו" קם לפני כעשרים שנה, ומאז כמו לא נשתנה כלום בעולם האמנות והוא עדיין משוטט לו יחידי בצמרת. מגזינים לאמנות קמו והלכו, אבל שום מגזין רציני, דעתני, נותן טון לא היכה שורש. במתכונתו הנוכחית הוא מגזין סטרילי, הומוגני מדי, עטיפה נוצצת (יופיו הוויזואלי אכן מרשים) המחפה על תוכן מנוכר.
אבל לא רק על זה מדבר המאמר של בורשטיין, לדעתי. הוא גם מקונן על מותה של רוח האמנות, לפחות כפי שזה משתקף במגזינים דוגמת "סטודיו" - כאשר על הריסותיה מתרוממים מבנים מפלצתיים של פרשנות חסרת השראה.
בדרך כלל כשהאמנות נקלעת ל"משבר", מה שיציל אותה איננו השיח, אינטליגנטי ככל שיהיה, לא זעקת המבקרים או הקהל. מה שיציל אותה יהיו האמנים - אלה שיתנערו מעפר ויתחילו ליצור דבר מה חדש.
האם אמת בדברים? האם "סטודיו" באמת מנוכר לרוח האמנות? האם נקלעה האמנות בזמננו למשבר, או שזה רק בעיני המתבונן? והאם נכון שמשבר זה ייחודי לארצנו?
((התקיים פה דיון על "סטודיו" לפני חודשים מספר. אני חושבת שהטענות של דרור בורשטיין מרחיקות לכת הרבה יותר מאשר סתם ביקורת על המגזין.))
הוספת תגובה על "מגזין במשבר או אמנות במשבר?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה