קבוצה רדיקלית של אמנים מאנגליה הקימה תנועה בינלאומית  אשר נקעה נפשם מהסגידה החולנית של הממסדים האמנותיים בעולם למוות, אלימות ופורנוגרפיה בשם האמנות.

התנועה נוסדה עלידי שני אמנים ב 1999  צ'ארלס טומסון ובילי צ'יילדיש והשם של התנועה ניתן ע'י טומסון על עלבון שכוון לצ'יילדיש ע'י חברתו לשעבר אמנית בריטית בשם טרייסי אמין כאשר כינתה את האמנות של צ'יילדיש, תקועה.

על פי מיטב המסורת הקלאסית של מתן שמות לתנועות אמנות היסטוריות שרובן נולדו ע'י אימוץ שמות גנאי שכוונו כנגדן אימצו שני האמנים את הגנאי כשם של התנועה החדשה עליה תוכלו ללמוד באתר שלהם כאן.

http://www.stuckism.com/info.html

ברצוני להזמין את כל האמנים שמרגישים היזדהות עם הכיוון של התנועה הזו ולבסס קואופרטיב של אמנים שיהיה מבוסס על העקרונות של סטאקיזם.

אתם מוזמנים להיכנס לאתר הזמני שנימצא כאן

 http://artmagic.ning.com/group/turpentine

 ולהשאיר תגובות ורעיונות.

יוסף

יוסף, אתה ממש קורא מחשבות - בדיוק עלה על דעתי לכתוב היום על התנועה הזאת בקשר לחבורות אמנים (כמו שהיו במאה ה-19 האימפרסיוניסטים, ובמאה ה-20 נניח חבורת האקספרסיוניזם האבסטרקטי באמריקה).

בכמה חבורות אמנים שהייתי חלק מהן בשלוש השנים האחרונות קיימים געגועים עזים לחברויות כאלה, שכנראה מקומן לא יכירן בחברה של ימינו. או שמא בכל זאת?...

 על ה-Stuckists קראתי לפני כמה זמן בדיון שנערך ב-Craigslist   (אתר מעניין, אגב, ופורום אמנות בהחלט מומלץ), אבל כשעיינתי בעבודותיהם כפי שמוצגות באתר שלהם, לא התלהבתי כל כך.  המניפסט שלהם בהחלט מרגש ומעיד על רצון לאינדיבידואליות וניתוץ חוקים ומוסכמות - אבל בנוסף, צריך גם לעשות אמנות טובה, לא?

 אני חושבת שהתאגדויות של אמנים שלא סביב תחושה חזקה של כיוון משותף באמנות נידונו לכישלון, אבל אל תתפוס אותי במלה. הבסיס צריך להיות חברות אמיצה ופרגון הדדי, ורעיונות דומים (כפי שהיו לכמעט כל החבורות המוצלחות באמנות). אשמח לראות אם זה יתפוס, ולהזכירך - היו כאן גם חבורות והתאגדויות אמנים לא מעט, למשל אופקים חדשים, קבוצת רגע, 10+ ועוד יהיו כנראה...

הי רונה

את בהחלט צודקת באשר  לאיכות העבודות אבל השאלה אם יש אפשרות לעשות סלקציה על בסיס של איכות ועדיין לשמור על עקרונות הפתיחות סובלנות ושיוויון אמיתי.  אני לא חייב לאהוב את כל העבודות של אמנים באשר הם וגם כאן בפורום הזה יש לי העדפות אבל אני כן מרגיש סולידריות כלפי כל העוסקים במטריה ומוכנים להשקיע את זמנם, מרצם וכשרונם במשהו שהם מאמינים בו.

כיום, כאשר כל המשאבים של הממסד האמנותי הולכים באפן כה חד צדדי ובוטה לכיוון אחד ויחיד הדרך היעילה ביותר להילחם בזה לדעתי היא באמצעות כח פוליטי קבוצתי של כל אותם האמנים שלא מוכנים להיות מושלכים הצידה רק בגלל הצורך של קובעי האג'נדה לשילטון אבסוליתי.

אני חושב יחד עם זאת שהמלחמה האמיתית היא בכל זאת של היחיד  מול האמת שלו עצמו מול העבודה שלו עם המחויבות כלפי האינטגריטי שלו אבל יש הרבה כח בקבוצה שתומכת ונותנת תחושה של שייכות וחברותא אמיתיים.

צטט: joeralt 2008-04-07 17:37:05

אני חושב יחד עם זאת שהמלחמה האמיתית היא בכל זאת של היחיד מול האמת שלו עצמו מול העבודה שלו עם המחויבות כלפי האינטגריטי שלו אבל יש הרבה כח בקבוצה שתומכת ונותנת תחושה של שייכות וחברותא אמיתיים.

על הציטוט הזה אני חותמת, מלה במלה. 

אבל למה בעצם אמנים מתאגדים, כאשר בדידות היא מאפיין כל כך חזק של עבודת האמן? אני יודעת שאני במיטבי, מבחינת ההשראה והמוטיבציה ליצור, כשאני נמצאת כמה ימים לבד, בניתוק מהעולם, ללא הפרעות חביבות מסוג בואו-נשב-בבית-קפה-ואחר-כך-סרט. צריך להתנתק ולצלול אל תוך העולם הפנימי עד כמה שאפשר, כדי לדלות משם דברים רבי ערך.

הכמיהה הזאת לחברותא של אנשים שמבינים ללבו גרמה לואן גוך ייסורים רבים, שבסופם כרת את אוזנו לאחר מריבה עם גוגן.  הוא לא הצליח להקים את מושבת האמנים האוטופית שעליה חלם. יכול להיות שאמנים לא נועדו לחיות בחבורות?... 

אוי רונה כמה עצוב ככה

צטט: רונתי 2008-04-07 19:57:16

 

צטט: joeralt 2008-04-07 17:37:05

אני חושב יחד עם זאת שהמלחמה האמיתית היא בכל זאת של היחיד מול האמת שלו עצמו מול העבודה שלו עם המחויבות כלפי האינטגריטי שלו אבל יש הרבה כח בקבוצה שתומכת ונותנת תחושה של שייכות וחברותא אמיתיים.

 

על הציטוט הזה אני חותמת, מלה במלה. 

אבל למה בעצם אמנים מתאגדים, כאשר בדידות היא מאפיין כל כך חזק של עבודת האמן? אני יודעת שאני במיטבי, מבחינת ההשראה והמוטיבציה ליצור, כשאני נמצאת כמה ימים לבד, בניתוק מהעולם, ללא הפרעות חביבות מסוג בואו-נשב-בבית-קפה-ואחר-כך-סרט. צריך להתנתק ולצלול אל תוך העולם הפנימי עד כמה שאפשר, כדי לדלות משם דברים רבי ערך.

הכמיהה הזאת לחברותא של אנשים שמבינים ללבו גרמה לואן גוך ייסורים רבים, שבסופם כרת את אוזנו לאחר מריבה עם גוגן.  הוא לא הצליח להקים את מושבת האמנים האוטופית שעליה חלם. יכול להיות שאמנים לא נועדו לחיות בחבורות?... 

רונה,

לבדידות יש ערך רק אם בין - לבין אין בדידות.

לגבי התארגנויות של אמנים כדי לפעול ביחד, באופן עקרוני אני בעד.

הביחד שך 10+ לא היה אידיאולוגי הוא היה כדי ליצור קבוצת עם כוח.

יוסף, הקבוצה הזאת של 'התקועים' ממש לא נראית לי.

הם בעיקר נגד.

ואני נגד משהו שהוא רק נגד.

אני בעד משהו שהוא בעד.

שלום,

אני בעד קואופרטיב שפועל ולא רק מברבר. הדגש בפעולה הוא על התאגדות לצורך מתן כוח, תצוגה, מכירה ויצירת מוסד אלטרנטיבי ומשפיע.

אני נגד צנזורה של האמנות ומאמינה שאמן יכול לעסוק גם בנושאים שלילים, אבל מסכימה כי לעיתים בשם האמנות נותנים דרור ליצרים אישיים אלימים, קרי אמן שלכאורה יוצא כנגד תופעה שלילית ובעצם מתענג עליה ומהלל אותה. יש לי שלל דוגמאות לכך דווקא מעולם הקולנוע.

בהצלחה, איך אפשר לעזור?

יוסף, אני מעדיפה להתחבר עם אנשים שקרובים אלי ברוח ושאמנותם מדברת אלי, מאשר לפתוח פורום כללי כזה שכל מי שרוצה מצטרף אליו. אני מאמינה מאוד מאוד בניפוי על פי איכות, עומק ומידת הרצינות. פחות חשוב הסגנון כשלעצמו. פרגון ותמיכה אמיתיים לא יכולים להיות מהשפה ולחוץ והאמנים חייבים באמת לאהוב זה את עבודתו של זה כדי שהקשר יצליח ויביא לתוצאות - לא רק ביחסי חוץ, אלא גם בהפריה הדדית ומתן השראה.

יש מקום נכבד לעבודה לבד - הבדידות כפי שציינה רונה, עושה משהוא טוב לעבודה, בעיקר מבחינת ההתמודדות עם הבפנים.

ברם, אין סטירה בין זה ובין לעבוד בחברותא.

צריך למצא את הזמן לשניהם.

העבודה בקבוצה / עם קבוצה - יוצרת הפרייה הדדית.

אם בפרסום והכרה,

אם בטכניקות,

אם באידיאולוגיות,

ואפילו ברכישות משותפות וכיו"ב.

ושוב כפי שציינה רונה - לא כל אחד משתלב בכל קבוצה.

אז לא לכל קבוצה הייתי מצטרף, אבל אני פתוח להצעות...

צ

יוסף שלום.

לדעתי צריך לעשות הפרדה בין רצון לגבש קבוצת אמנים לצרכי יצירה משותפת או הפריה הדדית לצורכי יצירה אמנותית.דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי היום. לבין רצון לגבש קבוצת אמנים לצרכים של שיווק מסחרי קבוצתי לשם השגת יעדים מסחריים.דבר שהוא אפשרי ואף רצוי ומקל על האמן הבודד בבואו לשווק את עצמו.

גיבוש קבוצה שכזו במעשה דורש הרבה יכולת והרבה משאבים.בהתחשב שהיום הניכור החברתי / אורבני הוא גדול יותר מבעבר נראה לי שזו משימה קשה ביותר.

במידה ותיזום מהלך שכזה חושב שיהיו הרבה שיתמכו בך.

 גנית

אם לומר בכנות, הגישה הכביכול פרגמטית של לא לברבר אלא לעשות בעיני אחת התוצאות העצובות של תרבות החיפזון שבה אין כביכול זמן לכלום.

לאן יש למהר כל כך?מה בוער?

למה בני אדם יוצרים לא יכולים לנהל דיאלוג שהוא מפרה ובוזמנית יש בו משהו נינוח שמתענג על עצם החברותא והחלפת הרעיונות?.יש לנו כאן דוגמה ניפלאה של סוג כזה של רב שיח וזו כבר התחלה מאד טובה בעיני.

יש סיפור מקסים על ארכיטקט אמריקאי שניתבקש לבנות קמפוס אוניברסיטאי וכאשר סיים שתל דשא בין בינייני הפאקולטות השונות.

שאלו אותו המזמינים ומה עם המדרכות? אז האדריכל אמר להם לחכות כמה זמן  ולבנות את המדרכות  על סימיני השבילים שנוצרו באפן טבעי במקום שהסטודנטים הלכו .

במקום לבנות מראש תבניות מוכנות ואחרכך להיוכח שבני אדם יוצרים תבניות לפי הגיון שלא בהכרח תואם את התיכנונים המוקדמים, למה לא לתת לאנשים לקבע בעצמם את מה שהכי מתאים להם?

כמו האדריכל ההוא אני מאמין בתבניות טבעיות שנוצרות באפן טבעי בכל מקום שאנשים יוצרים אינטראקציות בהן הכאוס יוצר את הסדר הכי נכון שיכול להיות.

את כבר עוזרת לדעתי.

ganit 2008-04-08 09:28:10

שלום,

אני בעד קואופרטיב שפועל ולא רק מברבר. הדגש בפעולה הוא על התאגדות לצורך מתן כוח, תצוגה, מכירה ויצירת מוסד אלטרנטיבי ומשפיע.

אני נגד צנזורה של האמנות ומאמינה שאמן יכול לעסוק גם בנושאים שלילים, אבל מסכימה כי לעיתים בשם האמנות נותנים דרור ליצרים אישיים אלימים, קרי אמן שלכאורה יוצא כנגד תופעה שלילית ובעצם מתענג עליה ומהלל אותה. יש לי שלל דוגמאות לכך דווקא מעולם הקולנוע.

בהצלחה, איך אפשר לעזור?

צטט: רונתי 2008-04-07 19:57:16

 

שאמנים לא נועדו לחיות בחבורות?... 

  הי רונה

הסוגיה הזו ניכבדה ולדעתי לא שייכת לאמנים בלבד.לדעתי אפשר לשאול את השאלה הזו על כל בני אדם באשר הם.

אני מבין את הדילמה שאת מציירת הקשורה לצורך של האמן להיות קצת מחוץ לחברה ולא להיות חלק מהעדר.אמנות ללא אינדיוידואליזם לא יכולה להיות אותנטית באמת ולכן חברותא של אמנים חייבת להיות מאד חפשית ונטולת כפייתיות " נורמטיבית". אבל אני כן רואה איך בעידן האינטרנט הממחיש כל כך טוב היתארגנויות ספונטניות של מיבנים אירגוניים נוזליים המשנים צורה ללא הרף ויחד עם זאת במבט יותר פתוח ניתן להבחין בצורות יותר פרמננטיות השומרות על גרעיו מוצק ובלתי משתנה הקשור לרצון בקומוניקציה והדדיות.

זה יכול להיות פייבוק או יוטיוב או כל צורה אחרת אבל המהות היא דומה. אנחנו מחפשים קשר ושייכות למרות הרצון לבדלנות.

אפשר לבנות על זה משהו.

יוסף, הקבוצה הזאת של 'התקועים' ממש לא נראית לי.

הם בעיקר נגד.

ואני נגד משהו שהוא רק נגד.

אני בעד משהו שהוא בעד.

 

אני לא רואה את הנגד שלהם כנגטיבי.

אני חושב שהנגד שלהם הוא בעד.

המצב האמיתי הוא שהממסד " הוציא חוזה"  כנגד אמנות שהיא רוחנית חיובית ומרשה לעצמה לדבר על השראה . והבעיה היא שהעניין לא נעשה בצורת הכרזה גלויה אלא באמצעות היתעלמות בוטה. כשאת חושפת שחיתות של ממסד רקוב את בעצם יוצאת נגד אבל זו לא נגטיביות לשם הנגד אלא רצון לתקן עוולה. חוץ מזה הם עושים את זה עם הרבה הומור ומשתמשים בנשק של הממסד כנגד עצמם וזה לדעתי אסטרטגיה מאד חכמה ויעילה.

האמת, אני חושב שלא קראת את המניפסטים שלהם אם את אומרת שהם רק נגד. יש להם הרבה בעד.בעיני הם אנשים מאד אמיצים שמאמיניםברוחניות של האדם אז להגיד שזו קבוצה נגטיבית זה ממש פיספוס.

הלהלט של האמונה שלהם בדרכם גם היא לא נגטיבית בכלל בעיני. אבל האמת שלא הבאתי אותם כאן בנסיון לחקות אותם או לתת אותם כדוגמה אפשרית היחידה להיתארגנות של אמנים.

הבאתי אותם כדוגמה לקבוצה שמעיזה להיתיצב בגאווה מול הפחדנות האלימה והמתחמקת של ממסדים שהחליטו שרוח האדם והנישגבות שלו אינם רלונטיים באמנות.ועל זה מגיע להם לדעתי כל הכבוד.