חברים

את זאת לא לומדים בפקולטה לרפואה, את זאת מביאים מהבית, הרופא הוא אדם לטוב ולרע ויחסו לזולת נובע בעיקר מהערכים שינק מהבית, אבל אנו חייבים לזכור כי החולה עקב מחלתו מאבד צלם אנוש והופך עצמו לתלוי טוטאלית ברופא המטפל, ידועים מקרים בהם רופא חם מזג צעק על שכיב מרע וזה פשוט נפטר כעבור כמה זמן, הוא איבד כל מוטיבציה להמשיך ולחיות, יחס הרופא למטופלו הוא גורם מכריע בהתגברות החולה על מחלתו, את זאת חייבים ללמד בפקולטות ורופא שלא יעמוד בקריטריונים אלה לא יהיה מסוגל לרפא חולים, בעת הלימודים יקבל הרופא גם ציון על יחסי אנוש ומיון זה יכריע אם הוא ילך לטיפול בחולים או למחקר, אני רואה בעיה זו כקריטית וכבעלת ערך רב בעבודת הרופא.

 מה דעתכם?

                        בברכה חמה - ירמיק.

הלוואי ויהיה מישהו במבתי הספר לרפואה שיקרא את מה שכתבת. חשוב מאוד.

דר' טל כהן (רפואה טבעית)

מרפאות סילוטק

www.siloutec.com

drtalcohen@gmail.com

או לבחינת ההסמכה?

 

אתה כל כך צודק

אני חושבת שזה לא עניין של גישה זה עניין מהותי פנימי יותר.  איך הופכים "אופי" לקריטריון? אף בחינה לא תצליח "לעלות" על דבר כזה.

 

אולי אולי אולי- שאלון לחולים. ממש אולי. "האם גישתו של הרופא וטיב יחסיכם תרמו להחלמתך או ליכולת ההתמודדות שלךעם שלבי הריפוי?"

 

 

הרבה הם דוקטורים, מעטים הם רופאים עוד פחות מכך מרפאים. למה זה- יש הרבה תשובות. חלק מהיכולות האישיות הולך לאיבוד בתהליך ההתמחות,- תחרות, לחצים, פוליטיקה ארגונית, חיים אישיים....

אז אולי בחינה כל שנה?

 

אין ספק שמעבר לפפסיכומטרי צריכה להיות בחינה לאינטליגנציה רגשית.לעניות דעתי בבאר שבע כבר החלו בכך.

מנסיון ,כשפגשתי סטאז'רים בתחילת דרכם יכולתי להבחין מיד מי יהיה רופא טוב ואנושי,ומי יטיל שררה.

בראיה לאחור לא טעיתי.ואכ,קשר מטפל מטופל חשוב מאין כמותו בתהליך המחלה וההתמודדות עימה.

אמת. זהו נושא חשוב מאוד שיש לשים עליו דגש.

אין ספק שלרופא שצריך לראות מטופל בצורה אנליטית, לקחת אנמנזה ולהוציא תחת ידו

דיאגנוזה נכונה, קשה לעשות זאת תחת המידה הרצויה של אמפטיה.

ברם, באוניברסיטת תל אביב קיים קורס הנקרא מחב"ר (מטופל חברה רופא) או MPS medicine patient society

שנועד לדון בגישה זו ונגזרותיה.

ככל הידוע לי, גם בשנה א' באונ' בן גוריון ישנו פרוייקט התנדבות בקהילה בו הסטודנט מלווה מקרים

רפואיים מהצד האנושי.

באשר למבחני המיון, נראה לי כי במבחני מור הנערכים כחלק מפרוצדורת הקבלה לרפואה, נבחנת גם האינטיליגנציה הרגשית

בעזרת סימולציות ושאר בחינות רלוונטיות.

מי ייתן ונוכל לחבור אל נפש האדם יד ביד עם אנליזה פיזית נכונה.

לדעתי מבחנים של כל מיני מכונים למינהם לא יעזרו כאן.

ההצעה שלי שבמהלך הסטאג' תמדד יכולת התקשור של הרופא עם מטופליו, לדוגמא באמצעות משוב שימלאו המטופלים לאחר קבלת הטיפול מהרופא.

לפעמים אפשר למצא רופאים טובים ואנושיים (אבל זה מאוד קשה), לצערי ברוב המקרים שיצא לי להזדקק לשרותי רופא אז פשוט לא היה לו זמן (קופות החולים מקציבות להם כ5-10 דקות לחולה) ובמקרים של רופאים מומחים אז האגו המנופח משתלט על האנושיות

 

--

יורם מאמן כושר אישי

נראה לי שקיימים עוד הרבה גורמים ליחס של הרופא אל המטופל. אני מטפלת ברפואה משלימה. המטופל נמצא איתי בין חצי שעה לשעה. אני חושבת שמערכת הרפואה הציבורית מהווה גורם חשוב ביחס האדיש של הרופא למטופל: בעשר דקות לא ניתן לעשות יותר מאבחון מזורז ורישום תרופה מזורז גם כן. המערכת מתחזקת את עצמה וכבר מזמן שכחה לשם מה היא קיימת. מה דעתך?

מכתב זה נכתב ונשלח למנהל סניף תל-אביב של קופת חולים מאוחדת.

בהעתק הזה הושמטו ממנו רק שני משפטים.

 בכל פעם שעולה דיון על יחסם של רופאים לחוליהם אני חושבת על הרופא הנהדר הזה. 

אני רואה צורך וחובה נעימה לציין לשבח את פועלו

המיוחד של דר' ארי גנר................... 

לאורך כל שנות הכרותי עם דר' גנר (למעלה מעשור) ,  

אני מגלה כל פעם מחדש

את מסירותו הרבה למטופליו, את יסודיותו, את דאגתו

הכנה  ואת יושרתו המקצועית.

כל זאת תוך גלוי רגישות אנושית מדהימה, תמיכה,

אחריות רבה והרבה כבוד למטופלים.  

איכויות נדירות אלו, שלא ניתן למצוא כמותן אפילו

אצל רופאים פרטיים – לא כל שכן אצל עובדי צבור- 

משרים תחושת בטחון נעימה, ובטוחה אני שאצל

חלק מן המטופלים -  מהווים מרכיב חשוב בהחלמה. 

  

אנו, מטופליו, בורכנו ברופא מזן נדיר, אשר באמת

רואה בעבודתו שליחות. אני אישית אינני מקבלת

זאת כמובן מאליו.  מי יתן וירבו כמותו. 

מאד מסכימה

רופא לפני קבלת הרשיון לעבוד במקצוע

צריך לעבור מבדקים שיוכיחו שהוא "אנושי"

יש אפשרות דרך הגרפולוגיה לבדוק זאת!!!

בדיוק כמו שפסיכולוגים ועובדים סוציאליים מחויבים לעבור

טיפול במהלך לימודיהם. כך צריך להכיל גם בלימודי הרפואה

כמו גם לכלול כחלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים תכנית

שבה הרופאים ייהפכו לחולים לכל דבר - כל פעם במחלקה

אחרת - ויחוו את האווירה ואת מכלול התחושות ממקומו של

החולה  

מאד מסכימה.

 התנהגות של איכפתיות, כבוד לאחר גם אם הוא חולה או נכה, אהדה וחמלה- לא לומדים בפקולטה לרפואה , וגם לא בחוג לפסיכולוגיה .

ובטחשלא בכל המכינות לתרפיה, לרפואה אלטרנטיבית, ולא בבתי ספר למאמנים.

 וזה בעצם העיקר ברפוי אם זה גוף ואם זה נפש.

 גם בסדנאות לרוחניות לא לומדים את זה . ....

אבל זוהי בעיה של חברה , ושל ערכים בכלל במאה ה21.

 תודה על הדיון החשוב *שלך שרי

צטט: נ.י.ל.י 2008-09-14 21:30:53

מאד מסכימה

רופא לפני קבלת הרשיון לעבוד במקצוע

צריך לעבור מבדקים שיוכיחו שהוא "אנושי"

יש אפשרות דרך הגרפולוגיה לבדוק זאת!!!

 מי יעביר אותו את זה? ומה הם הקריטרונים לאנושיותו?

 לצערימבחני אישיות לא נכללים במבחני הקבל לרפואה...

 

אמפטיה או "קריטריון האופי" הוא מצב אוטופי כמו שלום עולמי. המשפט הראשון נכון, גם רופא אדם. כשרופא נתקל באלפי פציינטים ביום עם אותה בעיה, חמורה ככל שתהיה, הוא מאבד את האינדיווידואל.

מה שכן, כ"אוטוטו" משפטנית, הרופאים צריכים לזכור טוב טוב, חזור ושנה את חוק זכויות החולה, שמגדיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את חובותיו של הרופא לגלות את כל(!) האינפורמציה שהחולה צריך לדעת ללא סינון!

הסלקטיביות הזו במידע, שרופאים נוקטים בה מתוך התנשאות וחוסר כוחות, היא, לדידי, השורשיות שמניעה את הגישה החסרת נגישות.

כאמור, תלות היא בדיוק ההגדרה למערכת היחסים בין הצדדים. הרופא צריך, תוך פריסת כל הקלפים על השולחן, לאזן ולהשוות בין המעמדות שנוצרו.