איריס יקרה
קראתי את מה שכתבת בנושא רגשי אשמה של הורה
אני גם רוצה להתייחס לילדים בגירושים
אני החלטתי לחכות עד שהילדים יגדלו ובמבט לאחור זה היה נכון במקרה שלי
לאחרונה שמחתי לקרא שהגישה הפסיכולוגית בנושא זה שונתה
פעם חשבו לא לחכות עד שהילדים יגדלו והיום אומרים הפוך
ברור גם שזה מאד אישי - תלוי מה המצב בבית - כמה קשה
התגובה של הילדים היא גם מאד אישית
אני חושבת שרב ההורים עושים את המיטב והמירב עבור הילדים ואנחנו רק בני אדם
מה לעשות - לא מושלמים וגם טועים ולכן אין מקום או הצדקה לרגשי אשמה. נכון יש לנו לפעמים רגעי חולשה וקושי ולגרש את המחשבות האלה מהר זו התרופה הכי טובה.
ילדים שכועסים על ההורים או חושבים שלא אהבו אותם - זה מצב שרצוי מאד לטפל בו ולשנות במיוחד אם זה לא משהו שנאמר ברגע של כעס (גם להם יש רגעי חולשה וקושי) אלא גישה קבועה אצל הילד כלפי ההורה או ההורים. אפשר לנסות לעשות את זה לבד עם הילדים או ע"י אנשי מקצוע. לשוחח איתם, להקשיב להם, להסביר להם ולשתף אותם. הם הרי גרו יחד איתנו בבית, ראו, שמעו, הבינו והם יודעים את האמת.
הוספת תגובה על "משהו לטווח הארוך"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה