אני חיה ביפן ורחוקה מאוד משוק הבשר התל אביבי.

אני חייבת לאמר שלא היה לי צורך בפריקת עול, תקופת צינון וכולי.

היו לנו בעיות גדולות בקשר הרבה זמן.

ואני חושבת שהייתי מוכנה מאוד לקשר חדש וידעתי נורא מה אני רוצה.

פעם ראשונה שידעתי בדיוק על מה אני מוכנה לוותר ועל מה לא.

אז התנפלתי על איזה יפני ומאז אנחנו ביחד

(((((-:

עם כל הבעיות והשריטות והקשיים שאת מתארת כמובן.

אבל זה מאוד מאוד אישי. דברנו כאן על תקופת צינון, וראינו שיש כאלו שצריכים. ויש כאלו שלא. ויש כאלו שמתחתנים עם הריבאונד באושר. ויש כאלו שריבאונד אצלהם הוא רק ריבאונד.

ברוכה הבאה והרבה אושר בזוגיות החדשה!

איריס היקרה

בודאי... את בהחלט צודקת, הכל עניין סובייקטיבי...

לא התייחסתי בדבריי לפאן שאת מתארת...קיימים רבים וטובים שמתנהלים כמוך.

נהדר שמצאת חבר מבלי לעבור את התקופה ההיא של ההתפרעויות... המקומות הקשים והאפלים בתקופת "מחלת הילדות" שלי הםיו רבים... אני אדם נורא אופטימי ואולי גם מדחיקה מה שלא נעים לזכור... ולכן אני פשוט שוכחת את הרע ונשארת רק עם הטוב, עם ההתנסות המחשלת....זה לא אומר שלא היו שם דברים קשים ועדיף אולי היה לא לחוות זאת- אני עמדתי בזה והלכתי קדימה (אולי בחרתי להדחיק) אבל רבים אחרים באמת עלולים להפגע, במיוחד בתקופה הקשה והחשופה שבאה בעקבות הפרידה או הגירושין....

רותי