היי,

רציתי להתייעץ איתכם לגבי נפילת מתח.

אתם מכירים את זה (מתחיל כמו בדיחה של שלום אסייג...) שהיה לכם יום מלא פעילות בעבודה ובסופו אתם מגיעים הביתה בשעה מאוחרת יחסית, ואז פתאום מגלים שהראש עדיין תקוע במה שהתרחש במהלך היום בעבודה, וחלק מהדברים נראים קטנים?

אתמול זה קרה לי.

הגעתי הביתה בתשע בערב, וגיליתי שאין לי חשק ולא סבלנות לקרוא, לשטוף כלים, וכד'.

אז פשוט בהיתי במרקע ואז התקשרתי לחברה ושוחחנו על המצב החברתי וכו', ושוב גיליתי שנכנסתי עמוק לנושא שמצליח לגרום לדם שלי לבעבע.

אני יודעת שחשוב מאוד למצוא את האיזון וחשוב לתת לנפש לנוח אבל לפעמים אני מוצאת שאני מתקשה לעשות כן.

בנוסף, אני תוהה אם זה קשור בכך שמרבית היום אנחנו מוקפים ומקיפים אנשים ופתאום כשמגיעים הביתה ואין בן זוג (כמו במקרה שלי) אז הריק והשקט מורגשים בצורה חדה יותר.

אשמח לשמוע מניסיונכם האישי.

תתחילי בללמוד מדיטציה

20 דקות של מדיטציה אחרי שאת חוזרת מהעבודה יעשו פלאים בעולמך

מנסיון זה כדאי

בברכה

אילן 

אני מוצא שבעל חיים שממתין בבית (במידה ורוב היום את לא נמצאת חתול יכול להתאים) וכן אימוץ הרגלי שתיית אלכוהול מתונים, בהחלט יכולים להסיח את הדעת מהעבודה.

אבל, מה אחד שעובד מהבית עם שלושה ילדים, אשה וכלב יכול כבר לדעת... (:

מה עם משחקי מחשב?

אולי ספר טוב?

לפעמים, בשביל להירגע, אני מתעמק בהכנת ארוחה. גם אם אני לבד.

לא משהו חפיף, מהמקפיא, אלא ממש ארוחה שמכינים מא' ועד ת' (גם אם זאת מנה אחת בלבד).

יש משהו מרגיע בהתעסקות עם אוכל...

כל אחד והשריטה שלו...

שלום רב לך,

את כותבת:

"אני יודעת שחשוב מאוד למצוא את האיזון וחשוב לתת לנפש לנוח אבל לפעמים אני מוצאת שאני מתקשה לעשות כן. "

האם את מאמינה שחשוב לתת לנפש את האיזון או זה משהוא שלדעתך צריך כי ככה אומרים?

מה הוא איזון מבחינתך? כיצד את מתנהגת, מרגישה ומה את עושה במצב של איזון?

האם ייתכן שאת פשוט מאוד להוטה על עבודתך?

האם ייתכן שנפשך מוצאת את האיזון בחשיבה ועיסוק בעבודה?

חג שמח ורגוע,

עינת גרוס

www.mirror-strategy.com

למה את מתחבטת בשאלות כ"כ קשות?

קחי דוגמא ממני, אני מגיעה הבייתה אחרי יום עמוס פגישות, מצגות, החלטות, נסיעות וטלפונים ושאר ירקות.

עוברת לאסוף את ילדיי ואז מתחילה סאגת הילדים.

חברים, חוגים, אוכל, פיפי, קקי, אמבטיות, סיפור לפני השינה, ואז צריך לשטוף כלים לקפל כביסה, לארגן קצת את הבית ובסוף גם לענות למיילים.

אם היה לי זמן להכניס לתוך הדבר הזה מדיטציה הילדים היו דורסים אותי עם האופניים תוך כדי.

בקיצור תהני מהזמן הפנוי שיש לך ותפסיקי להתלונן.

בינתיים אני פה הפולניה ולא את!!

יש הרבה שמות למה שאת מתארת. אני קורא לזה חוסר משמעות. אל תהרגי את זה עם עוד עבודה, טלביזיה, מדיטציה,מקרמה. אני בעד השיטה האפלטונית- לצאת אל האור הגדול דווקא דרך האש. אז יש שיגידו שאני אוהב לעשות הכל בדרך הקשה. דווקא ניסיתי לברוח, כמו כולם. אבל יש אנשים שכאשר הם מכבים את הטלביזיה, גם אם הם מאד תשושים כבר, הם עדין ירגישו את הריקנות אם היא שם. אם גם את כזו, אין לך ברירה אלא לצאת למסע.

בהצלחה,

אלון

נ.ב. מסעות אינם קלים, אבל זה לא חייב לקלקל את הכיף.